תביעה ותביעה שכנגד: הלוואה וערבות

בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"א 45303-06-18 מג'יק סרביס אילת בע"מ ואח' נ' רפידן אילת בע"מ ואח' לפני כבוד השופט יעקב פרסקי התובעת / נתבעת שכנגד: הנתבע שכנגד: מג'יק סרביס אילת בע"מ ראובן (רובי) חן ע"י ב"כ עו"ד יעקב בטש ועו"ד אייל שווגר הנתבעים / תובעים שכנגד 1. רפידן אילת בע"מ 2. רפי הוכמן 3. **** שגיא 4. הר חן אילת בע"מ ע"י ב"כ עו"ד משה שיפמן פסק דין

המחלוקת רובי כשיטת רפי, לאור היתנגדות השותפים למיתחם החמאם, הציע, כי תהא בינו לרפי, בעל פה, "הסכמה ג'נטלמנית", ולפיה, המניות בחברה כולן, יהיו בידי רפי, שהיה הגורם היחיד שערב להלוואה שהחברה לקחה מהבנק, הדירקטור היחיד בחברה וגם זכויות החתימה היו שלו, (עוד מאספה כללית מיום 20.12.10).

בסיכומם של דברים, בשאלה ובפלוגתא העיקרית, במסגרת התביעה, מסקנתי הנה שלא שוכנעתי, כי הרישום אינו משקף את המצב כפי שהוסכם סמוך לאחר 26.12.13, היינו שבעל המניות היחידי בחברה יהיה רפי, כאשר לבעלות במניות הצטרפו נסיבות נוספות בין היתר, היותו דרקטור יחיד, בעל זכויות חתימה וערב יחיד לחובותיה.

...

בהתייחס לתביעה שכנגד, לא שוכנעתי כי ההסכמה בעל פה כללה גם תנאי מכללה, ולפיו, ככול שרובי לא יזרים כספים בדומה לרפי, יוכל רפי לכפות התשלום הנדרש בתביעה שתוגש, לפיכך אני מורה על דחיית התביעה שכנגד.

לפיכך אני מורה על דחיית התביעה ועל דחיית התביעה שכנגד.

הגם שהתוצאה, הינה דחיית התביעה ודחיית התביעה שכנגד, כיוון שמשקלה של התביעה העיקרית, היה גדול מהתביעה שכנגד, ובה הושקעו מירב משאבי ומאמצי הצדדים, הנני מורה על כי התובעת, תישא בהוצאות הנתבעים, בסך כולל של 20,000 ₪.

בית משפט השלום בחיפה תא"מ 23012-01-17 סבח ואח' נ' א.מ. טייגר בע"מ ואח' תיק חצוני: מספר תיק חצוני בפני כבוד השופט אמיר סלאמה תובע עידן סבח נתבעים 1. א.מ. טייגר בע"מ 2. SUCCESS - יעוץ עסקי 3. אריה טוקר ובענין (תביעה שכנגד): תובעת שכנגד א.מ. טייגר בע"מ נתבעים שכנגד 1. עידן סבח 2. אוולין חוה מגן החלטה

לטענת התובע, תוכניות עסקיות ופיננסיות שהוכנו ע"י הנתבעות התבררו כלא יותר ממחזור של תוכניות שההוא עצמו הכין ושלח לנתבעים, כאשר בכל מקרה הוא לא הצליח להשיג, באמצעות התוכניות של הנתבעים, הלוואות בערבות המדינה, בנגוד למה שהובטח לו. בשלב מסויים, כך לשיטת התובע, הוברר לו שהנתבע מס' 3, אשר הובטח כי יאשר אישית את התוכניות בעניינינו, כלל לא הכיר את המיזם שלו, וכי בהמשך הובטח לו שתוכן עבורו תוכנית עסקית חדשה, אך הדבר לא נעשה.

...

המסקנה מכל האמור היא שהתובעת שכנגד לא עמדה בנטל להוכיח איתנות פיננסית באופן שמצדיק מתן פטור מהפקדת ערובה להבטחת הוצאות התובע במסגרת התביעה שכנגד.

סבורני שגם כאן התשובה שלילית.

סוף דבר אני מורה על העברת בירור התובענה (לרבות התביעה שכנגד) מסדר דין מהיר לסדר דין רגיל.

בעוד שחברת לוינסקי וחברת עופר לקחו הלוואה מהבנק וערבו לפרעונה, הרי שהתובעים לא ערבו להלוואה זו, שנועדה לרכישת המקרקעין.

גירסתם ביחס למהות העסקה הייתה עקבית (ראו פסקות 10-6 לבקשת התובעים לסעד זמני; פסקות 7-4 לכתב התביעה, פסקות 11-8 ו-14 לתצהיר מר דבש, ראשית; פסקות 11-8 ו-15 לתצהיר מר בן דוד, ראשית; עדויות התובעים בהן גם הסבירו את השמוש הפורמאלי בכלי ההלוואה: מר דבש בעמ' 98, ש. 25-16, 105, ש. 17 – 107, ש. 16; עדות מר בן דוד: בעמ' 48, ש. 1 – עמוד 49, ש. 10; עמוד 49, ש. 23-18, עמוד 57, ש. 23-21; עמוד 10, ש. 28-24 לעדות מר ליברמן; פסקות 21-20 ו-39 לסיכומי התובעים); והיא לא נתערערה בחקירתם הנגדית.

...

התוצאה לאור האמור לעיל, התביעה הראשית מתקבלת, והתביעה שכנגד נדחית.

על רקע זה ולאור הצהרת הנתבעת כי המניות של חברת ליבנטל מצויות בידיה, אני נעתר לסעד הראשון המבוקש בתובענה, ומורה לנתבעת להעביר 464,400 ממניות חברת ליבנטל לתובעים וזאת עד תאריך 8.6.22.

בהינתן העובדה שהתובעים ניהלו גם את תביעתם, גם את ההגנה במסגרת התביעה שכנגד, ולאור הצורך לקחת בחשבון את הוצאות הגשת הבקשה לסעד זמני, אני קובע כי הנתבעת תישא בהוצאות שכ"ט ב"כ התובעים בסך 120,000 ₪ בתוספת מע"מ, וכן בהוצאות התובעים בסך 30,000 ₪.

האמור עולה מתוך הסכם בעלי המניות (נספח א' לתביעה העיקרית), ההסכם הנוסף מול המבקש 2 (נספח ב' לתביעה העיקרית העוסק בין היתר בהלוואת בעלים בסכום שלך 80,000 ש"ח), גובה התביעה שכנגד, הנספחים שצורפו לתביעה שכנגד (תיכתובות מיילים ובהם נקובים סכומים, למשל עמוד 52 לכתב ההגנה העוסק בהלוואה בערבות מדינה בסכום של 150,000 ש"ח).

...

אני סבורה כי יש ליצור איזון מידתי, נכון וראוי בין הצורך ליצור בטוחה הולמת להוצאות המבקשים מחד, לבין הצורך שלא לחסום בפני המשיבה את זכות הגישה לערכאות בהטלת ערובה מופרזת שעלולה למנוע בירור התביעה שכנגד מאידך.

סוף דבר; לאור האמור לעיל, אני קובעת כי על התובעת להפקיד ערובה בשיעור של 5% משווי התביעה שכנגד (154,000 ₪) כך שתעמוד סך של 7,700 ₪.

החלטתי ניתנה בכובעי כרשמת.

500,000 ₪ הועברו מכח הסכם אחד (הנתבעים עומדים על כך שסכום זה לא הועבר במלואו –סעיף 35 ואילך לסיכומיהם) ו – 2,000,000 ₪ הועברו מכח הסכם נוסף, כאשר בלב הסיכסוך השאלה - האם התובעים זכאים להשבת הסכומים שכן מדובר בהלוואות או שמא, כטענת הנתבעים, מדובר בהשקעות בעסקי הנתבעים לשם הפקת רווחים, תוך נטילת סיכונים, ומכאן שיש לדחות את התביעה.

התביעה הוגשה תחילה לבית המשפט המחוזי בתל אביב ומטעמי סמכות הועברה לבית משפט זה. הנתבעים דחו את טענות התובעים, הגישו תביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מהטלת עיקולים זמניים וטרפוד עסקת ליפשיץ; כמו כן, תבעו סכומים נוספים בגין אי תשלום יתרת סכום ההשקעה בגין שותפות בוסתן (172,000 ₪); נזקים תדמיתיים ופגיעה במוניטין, ובסך הכל 1,500,000 ₪, לצרכי אגרה.

התובע העיד כי לא בדק בכלל את העסק לפני ההיתקשרות שכן הנתבע "נתן לו ערבויות" (עמוד 155 שורה 9) ולגבי הציפיות מהעסק, טען בכלליות כי קיווה שירוויח "סכום גדול" (עמוד 155, שורה 26).

...

500,000 ₪ הועברו מכח הסכם אחד (הנתבעים עומדים על כך שסכום זה לא הועבר במלואו –סעיף 35 ואילך לסיכומיהם) ו – 2,000,000 ₪ הועברו מכח הסכם נוסף, כאשר בלב הסכסוך השאלה - האם התובעים זכאים להשבת הסכומים שכן מדובר בהלוואות או שמא, כטענת הנתבעים, מדובר בהשקעות בעסקי הנתבעים לשם הפקת רווחים, תוך נטילת סיכונים, ומכאן שיש לדחות את התביעה.

דין התביעה שכנגד להידחות.

אף עו"ד דנינו העיד כי התובע שכנגד אישר לו כי קיבל מהנתבעים שכנגד סך 500,000 ₪ במסגרת שותפות בוסתן ואף בכך יש לתמוך במסקנה שהתמורה שולמה במלואה.

התביעה שכנגד נדחית.