תביעה ותביעה שכנגד: אי תשלום תמורת בריכה פגומה

הנתבעת הגישה כתב תביעה שכנגד נגד התובעת בסכום ל 75,000 ש"ח וביקשה לחייב אות התובעת בסכומים להלן : סכום של 47,400 ₪ המהוה תמורת המוצרים הפגומים ששולמה לתובעת לאחר שהתובעת התחייבה להחליפם ולא עשתה כן ולחילופין, ביטול ההסכם מחמת הפרתו , הפרת הסכם היסוד ע"י אספקת מוצרים פגומים וההסכם שלאחר מכן ע"י אי החלפת המוצרים בהתאם להתחייבותה והשבת הסכום של 47,400 ₪ ; סכום של 25,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לנתבעת בגין הפרת ההסכם , חוסר תום לב בקיום ההסכם ועשיית עושר ולא במשפט ובכללם אבדן מים וחשמל, אבדן לקוחות , ימי עבודה, עגמת נפש , הוצאות ביסוס האט טאב ופגיעה במוניטין והשם הטוב; סכום של 3900 ₪ בגין בניית ביסוס ; מנוף בסכום של 700 ₪; 12 ימי עבודה של בעל התובעת בטיפול בנזקים, אטומים, תיקונים בסכום של 6,000 ₪; פגיעה במוניטין עקב השבתת המתקנים בסכום של 10,000 ₪ ועלויות חשמל ומים עקב הנזילות בסכום של 4,400 ₪ וכן, סכום של 5,000 ₪ ששולם לתובעת במזומן.

אם לגירסת הנתבעת, המתקנים לא הוחלפו בכלל לא בחודש יוני לפי ההסכמה מיום 27.2.12 (המכתב צורף לתצהיר עד התובעת סומן נספח 6 ) וגם לא במועד הנדחה בחודש נובמבר (לפי המסמך שצורף לתצהיר עד הנתבעת סומן ו') , כאשר לגירסת העד יהודה המרכז של הצימרים שלהם זה הבריכה, ההוט טאב והסאונה (עדותו עמ' 14 שורה 9) לא ברור מדוע הנתבעת בכל זאת שילמה לתובעת תשלומים בחודש דצמבר 2012.

די באמור לעיל ודי בכך כי בחקירתו הנגדית, העד יהודה הודה כי היה עליו לשלם עוד 16,000 ₪ וכי סכום זה לא שולם בגלל שהעבודה לא נגמרה (עדותו כאמור לעיל בעמ' 15-16) ולא טען לקזוז הסכום של 5000 ₪ ונוכח זאת כי עד התובעת לא נחקר אודות על כרטסת הנהלת חשבונות ופירוט התשלומים שצורף לתצהירו כדי לדחות את טענת הקזוז בתביעה העיקרית וכן, את התביעה שכנגד בגין סכום זה. סוף דבר: התביעה מתקבלת והתביעה שכנגד נדחית.

...

כך גם התביעה שכנגד בגין נזקים נטענים עקב הפרת ההסכמים נדחית.

ב- 2013 אני מקבל חשבונית זיכוי.

די באמור לעיל ודי בכך כי בחקירתו הנגדית, העד יהודה הודה כי היה עליו לשלם עוד 16,000 ₪ וכי סכום זה לא שולם בגלל שהעבודה לא נגמרה (עדותו כאמור לעיל בעמ' 15-16) ולא טען לקיזוז הסכום של 5000 ₪ ונוכח זאת כי עד התובעת לא נחקר אודות על כרטסת הנהלת חשבונות ופירוט התשלומים שצורף לתצהירו כדי לדחות את טענת הקיזוז בתביעה העיקרית וכן, את התביעה שכנגד בגין סכום זה. סוף דבר: התביעה מתקבלת והתביעה שכנגד נדחית.

לפני תביעה כספית על סך 400,000 ₪ לפצוי התובעת בגין נזקים שנגרמו לה בעקבות רכישת דירה בפרויקט "כפר הים" בחדרה, ותביעה שכנגד שהגישה הנתבעת 2 כנגד התובעת על סך 31,548.40 ₪ בגין חוב עקב אי תשלום דמי ניהול.

רקע ועובדות שאינן שנויות במחלוקת התובעת היתקשרה עם הנתבע 1 (להלן- המוכר) בהסכם לרכישת דירה ב"כפר הים" בחדרה תמורת סך של 820,000 ₪ (להלן- הדירה).

טענות הנתבעת 2 – חברת הניהול חברת הניהול, היא חברה פרטית המנהלת את פרויקט כפר הים והיא גם בעלת השטחים הציבוריים במיתחם לרבות הבריכה, חדר הכושר, המסעדות וכיוצ"ב. מי שרוכש יחידה בכפר הים, כפי שרכשה התובעת, רוכש בנוסף ליחידה גם מניה ומתחייב לפעול בהתאם לנהלי המיתחם והתקנון במקום.

ההסבר שנתנה התובעת שהיה מאוחר מדי משום שיהיה עליה לשלם פיצוי מעבר לסכום ששילמה, אינו מתקבל על הדעת, נוכח חובת ההשבה הצמודה לביטול חוזה מפאת פגמים בכריתתו להבדיל מפיצוי בגין הפרת חוזה.

...

סוף דבר בטרם אסיים אציין כי לא אכביר מילים לגבי אופן ניהול ההליך על ידי התובעת, אשר משתקף היטב בהחלטות השונות שניתנו במהלך הדיונים.

סיכומו של דבר לאחר שבחנתי טענות הצדדים מצאתי לדחות את התביעה העיקרית על כל רכיבי הנזק שנתבעו.

התובעת תשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 23,000 ₪ לכל אחד.

העובד הגיש תביעה שכנגד ובה תבע מהחברה סך של 757,764 ₪ בגין פיצויים בגין הפרת פרטיות ולשון הרע, הפרישי שכר, פדיון חופשה והבראה, תמורת הודעה מוקדמת, פצויי פיטורים ופיצויים בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי עבודה.

בסיכומם של דברים קבע בית הדין כי "... המסקנה היא שהוכח נזק ממשי שניגרם לחברה, בגין שכר ששילמה לעובד עבור שעות עבודה בהן ביצע עבודות פרטיות, שימוש ברכב שניתן לו ואבדן הכנסות ישיר בסך 320,000 ₪". אשר לתביעה שכנגד, קבע בית הדין כי העובד עבר עבירת משמעת חמורה, ולכן בשיקלול השיקולים יש לשלול ממנו את הזכאות לתשלום דמי הודעה מוקדמת וכן 30% מפיצויי הפיטורים להם הוא זכאי.

לטענתו, סכויי עירעורו להיתקבל גבוהים, בין היתר מפני שבית הדין האיזורי שגה כשציין בסעיף 3 לפסק הדין כי נכחו 13 עדים, כשבפועל נכחו 12 עדים בלבד וכן היתייחס לעדותם של חמישה עדים בלבד; עוד שגה בית הדין כשקבע כי העובד הועסק בתפקיד של טכנאי בריכות, שכן תפקידו היה להתקין כיסויי בריכות, תפקיד ששונה באופן מהותי מתפקיד של טכנאי בריכות.

עוד טען העובד כי שגויה הקביעה לפיה יש לשלול 30% מפיצויי הפיטורים וכן הקביעה כי לא נפל פגם בהליך הפיטורין, זאת על אף שהוכיח כי החברה פיטרה אותו בבושת פנים ובחוסר תום לב. עוד טען העובד כי הוא זכאי לסך של 116,417 ₪ (פירוט החישוב מופיע בסעיף 14.27 לבקשה).

...

לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפני, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין להתקבל בחלקה כפי שיפורט בסעיף 23 להלן.

בשקלול השיקולים החלטתי להיעתר לבקשה בחלקה, כך שסכום פסק הדין יעוכב בכפוף להפקדת סכום של 120,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית בלתי מותנית בסכום זה בקופת בית הדין וכן בכפוף להפקדת ערבות צד ג' על יתרת הסכום על פי נוהל ערבויות של הנהלת בתי המשפט של שני ערבים עם הכנסה של 12,000 ₪ נטו בחודש לפחות לכל אחד מהם.

סוף דבר – הבקשה מתקבלת בחלקה כאמור בסעיף 23 לעיל.

עוד טוענת קנרול באשר לתביעה לפצוי המוסכם, כי בחתימה על הסכם התוספת הביעה פז דעתה כי בין הצדדים מחלוקת ראויה לדיון רציני ולכן לא כתבה שם כי אי התשלום המלא, לשיטתה, מזכה אותה בזכות לתבוע גם את הפצוי המוסכם.

אבל רו"ח קנרול שינה את עמדתו ומסביר בסעיפים 15-14 לתצהירו: "בחישוב מאוחר יותר מצאתי כי מאחר שעם ביטול ההסכם פז הייתה זכאית לקבל את סכום התמורה והחזר הסכום שהשקיעה או שילמה בכריתת ההסכם, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית בת 5.2% לשנה, הרי שהמסקנה ההגיונית היחידה היא שיש לקזז מסכום זה לעיל את דמי השכירות בהתאם למועדים שבהם נועדו להשתלם (כל חודש בחודשו). פז, כאמור לעיל, הכפילה את דמי השכירות החודשיים במספר חודשי ההפעלה ואת התוצאה הצמידה הצמדה אחת (!) ממועד חתימת ההסכם למועד סיומו, ואולם כאמור לעיל, לא זה הוא הקזוז הנידרש. אשוב ואדגיש כי יש לזקוף לטובת קנרול דמי שכירות חודשיים רטרואקטיבית לכל חודש מחודשי ההפעלה של התחנה בידי פז. סכום חודשי זה, שלא שולם מעולם בידי פז בזמן אמת יש לקזז מידי חודש, בצרוף הפרישי הצמדתו למדד ממועד חתימת ההסכם ועד מועד אותו חודש מתוך סכום ההחזר לפז" (ההדגשה במקור – ע' ר').

מכלי הדלק – בריכות נראות מוזנחות ומלוכלכות, סימני חלודה – ייבדק בהמשך.

סוף דבר, אני דוחה את טענות קנרול בסוגיה זו. לסיכום הליקויים שהושארו לשיקול דעת בית המשפט, אני קובעת כי פז תשלם לקנרול 37,000 ₪ (נזילות מהגג- 15,000 ₪; כתמי רטיבות בתיקרה ובקירות – 4,000 ₪; טיח חוץ – 5,000 ₪; לוחות התיקרה המינראלית – 5,000 ₪; פגמים בדלת ההדף בממ"ד – 8,000 ₪) בתוספת 5% פקוח הנדסי (1,850 ₪) ובתוספת מע"מ סך כל 45,454 ₪ (גם בסוגיה זו נפלה טעות אריתמטית בחישובו של המומחה).

סוף דבר לתביעה ולתביעה שכנגד בתביעה העיקרית - קנרול ובעלי המניות, יחד ולחוד, ישלמו לפז סך של 1,787,144 ₪, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית של 5.2% לשנה וזאת מיום חתימת הסכם התוספת (8.4.2019) ועד למועד התשלום בפועל; וכן את הסכום הנוסף בסך 84,552 ₪, בתוספת הפרישי הצמדה וריבית ממועד הגשת כתב התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

...

לפיכך איני מקבלת את טענת קנרול להפסדים של 6 חודשי הפעלה, אשר לטעמי כלל לא הוכחו.

בהתחשב בכל האמור לעיל, והיות והמומחה מטעם בית משפט קבע 20 ימי עבודה על מנת לתקן את הליקויים וקנרול טוענת לתקופת השבתה של חודש וחצי, אני קובעת שיש לחייב את פז בפרק זמן של חודש של השבתה לצורך תיקון הליקויים לעניין זה הביאה פז את חוות דעתו של מומחה פז שבסיס הנתונים שלו היה מכירות התחנה בפועל בין השנים 2014 עד 2019.

סוף דבר לתביעה ולתביעה שכנגד בתביעה העיקרית - קנרול ובעלי המניות, יחד ולחוד, ישלמו לפז סך של 1,787,144 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית של 5.2% לשנה וזאת מיום חתימת הסכם התוספת (8.4.2019) ועד למועד התשלום בפועל; וכן את הסכום הנוסף בסך 84,552 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת כתב התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

טענות לאי עמידת החברה להתחייבויותיה בהתאם להסכם בתחומים רבית לרבות גינון, ניקיון, צבע, תחזוקת כיבוי אש, טפול בגנרטור, טיהור בריכות מים, התקנת תאורה.

לאחר בחינת כתבי הטענות והנספחים הרבים ובשים לב למהות ההיתקשרות שהיא תיחזוקה שוטפת של הבניין ולא שיפורים ושדרוגים, מצאתי כי אין בסיס לטענת התובע כי ניתן לקזז מהתמורה ששולמה לנתבעת סכומים שונים, ששיעורם לא הוכח, בגין מתן שירות חלקי או פגום.

יחד עם זאת, התביעה שכנגד לא עורכת תחשיב ברור ונטען רק כי נגרם נזק של 120 ₪ לחודש על כל אחת מ- 3 הדירות אשר הועד החליט במרץ 2019 כי לא ישלמו עוד לנתבעת.

...

לאור כל האמור לעיל התובע לא הוכיח כי הנתבע סירבה לבצע דרישות שהיה עליה לקיים בהתאם להתחייבות בהסכם ולא הוכחה זכות קיזוז של סכומים אלו מהתשלומים ששולמו לנתבעת.

סוף דבר מכל האמור לעיל עולה כי התובע, בשם נציגות הדיירים, הוכיח כי הנתבעת חבה כלפי נציגות הדיירים סך של 938 ₪.

על כן, אני מורה על דחיית התביעה והתביעה שכנגד ללא צו להוצאות.