התובעת, חברת תיווך, הגישה תביעה זו, לתשלום הפרישי דמי תיווך בסך 59,186 ₪, בגין הסכמי תיווך מקרקעין, עבור תיווך בעסקת מקרקעין שביצע המתווך אפי אמינוב (להלן: "אפי"), בין המוכר הנתבע 1 (להלן: "אריק"), והקונה הנתבעת 2 (להלן: "ילנה").
עיקר העובדות אינן במחלוקת:
אין מחלוקת כי אריק היה בעל זכויות במיגרש לבית דו משפחתי בשכונת כרמי גת בקרית גת.
אין מחלוקת כי אריק כבר הכין תכניות בניה לבית הדו-משפחתי, עבורו ועבור רוכש פוטנציאלי, וכבר ניתנו היתרי בניה.
נוסח זיכרון הדברים היה כדלקמן:
"סוכם בין הצדדים על מכירת מיגרש מס' 64 (חצי מדו-משפחתי) בסכום של 600,000 ₪. כמו כן סוכם כי עלות הבניה של יחידת הדיור תהיה 1,270,000 ₪ (מדרגות מבטון). סה"כ עלות מיגרש + בניה 1,870,000 ₪ . במידה ואחד הצדדים יבטל את ההסכם מוסכם על פיצוי של 50,000 ₪. ההסכם יכנס לתוקפו בתאריך 22/5/15".
נמצא אפוא כי זיכרון הדברים מתייחס לשני רכיבים נפרדים:
"מכירת מיגרש" בסכום של 600,000 ₪ וכן הסכמה על "עלות בניה" בסכום של 1,270,000 ₪.
שני הצדדים אריק וילנה הביאו הסברים לגבי העובדה שפרטים אלה התווספו להסכם, למרות שמדובר היה בהסכם מכר של מיגרש:
אריק הסביר, שכבר היה היתר בניה לבית, והיה לו חשוב שמי שקונה ממנו את מחצית הזכויות במיגרש, יבנה את הבית יחד איתו ובאותו סטאנדרט, כדי לא יהיה צורך לעשות שינויים משמעותיים בהיתר הבניה (למעט מדרגות הבטון עליהם עמדה הקונה ילנה) (ע' 16 ש' 22-25 לפרו' ; ע' 19 ש' 7-8 לפרו').
אין יסוד לתביעה נגדית זו.
מבלי להכריע בשאלה העובדתית, אם אפי יצא מן החדר בעת חתימה על זיכרון הדברים או שלא יצא מן החדר - התרשמתי כי אריק הוא אדם מנוסה העומד על דעתו, הוא זה שניסח את ההסכם, ורשם בו את עלויות הבניה משיקוליו ומשיקוליה של ילנה, כך שגם אם אפי נכח בחדר, ואולי נתן עצות כאלה ואחרות, הרי שהוא לא עבר על האיסור הקבוע בסעיף 12 לחוק ויש לדחות גם את התביעה שכנגד.
...
ואולם, לצד חלופה זו, עמדה חלופה נוספת של מכירת מגרש בלבד, כאשר בסופו של דבר, מסיבות פרוצדוראליות אלה ואחרות, נקטו הצדדים בחלופה השניה, של מכירת מגרש בלבד, ובנסיבות אלה, עליהם לשלם דמי התיווך רק לפי העסקה הסופית.
אריק הסביר כי אכן אחת החלופות ואף החלופה המועדפת עליו, היתה מכירת בית מוגמר, אולם בסופו של דבר, משיקולים שונים, הדבר לא יצא לפועל ונמכר רק מגרש.
השיחות לגבי מכירת בית מוגמר קודם לזכרון הדברים – אין בהן אפוא כדי לשנות מן המסקנה הסופית באשר לאופיו של זכרון הדברים שנחתם בסופו של דבר.
סיכומו של דבר
נוכח כל האמור לעיל, מכלול הנסיבות מלמד על כך שמדובר בעסקה סופית למכירת מגרש בלבד בסכום של 600,000 ₪, בגינה כבר שולמו דמי התיווך ולפיכך אין מנוס מדחיית התביעה העיקרית.
