במכתב תגובה מיום 3.9.2009 הכחישו הנתבעים את הטענה, ואף הבהירו כי ככל שתוגש תביעה יגישו תביעה נגדית על הפגיעה בשמם הטוב.
לפיכך, לגבי התקופה הראשונה יש להחיל את שער הדולר ביום 1.5.2011, אשר עמד על 3.377 ש"ח. לגבי תקופת הפצוי המוסכם, יש להחיל את שער הדולר הממוצע בתקופה זו, שעמד על 3.42 ש"ח.
לאור האמור, על הנתבעים לשלם לתובע עבור 30 הימים הראשונים סך של 17,187 ש"ח (כולל מע"מ), ובתוספת הפרישי ריבית והצמדה עד מועד הגשת התביעה – 19,091 ש"ח. עבור התקופה השנייה על הנתבעים לשלם סך של 24,624 ש"ח, ובתוספת הפרישי ריבית והצמדה עד מועד הגשת התביעה – 27,170 ש"ח. סך הכול, על הנתבעים לשלם לתובע בגין דמי שכירות ופצוי מוסכם סך של 46,261 ש"ח, בתוספת הפרישי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה (4.3.2018).
...
אילו הייתה התביעה נדחית לחלוטין ייתכן שהנתבעים היו זכאים לקבל סכום זה או קרוב לכך.
בהתחשב בכך שהיא תפסה נפח זעום מהדיון, ישלם הבנק לצדדים השלישיים הוצאות על הצד הנמוך בסך 5,000 ש"ח.
סוף דבר
התביעה נגד הנתבעת 1 נמחקת.
התביעה נגד הנתבע 4 נדחית, וכך גם הודעת הצד השלישי שהגיש נתבע זה.
התובע ישלם לנתבעים 3-2 הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 20,000 ש"ח, ולנתבע 4 ישלם הוצאות ושכר טרחה בסך כולל של 5,000 ש"ח. הנתבע 4, שהוא המודיע לצד שלישי, ישלם לצדדים השלישיים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 5,000 ש"ח.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 60 יום.