תביעה ותביעה שכנגד בעניין רכישת מבנה תעשייתי בגרמניה

הערעורים והערעורים שכנגד שבכותרת נסבים על פסק דין חלקי מיום 24.11.2013 ופסק דין משלים מיום 22.7.2014 שניתנו בידי בית המשפט המחוזי בחיפה בתביעה ובתביעה שכנגד אותן הגישו הצדדים בקשר עם מערכת יחסים עסקית-הסכמית לרכישת מבנה תעשייתי בגרמניה.

דומה בעיני כי שקולי יעילות תומכים בעניינינו במתוה זה, וכי מקום בו כבר הוגש ערעור על פסק הדין טרם ההחלטה המבהירה, הגשת ערעור חדש ונפרד לאחר מתן ההחלטה אך תיצור סירבול נוסף, וודאי בעניינינו כאשר כבר עתה הוגשו בהליכים שבכותרת ארבע הודעות ערעור, וכי נכון יהא כי הודעת העירעור מטעם קליין תפרוש את מלוא טיעוניהם הנכונים והעדכניים לאחר ההחלטה המבהירה.

...

קליין מתנגדים לכך בתשובתם, וסבורני כי אין מקום להכריע בטענות הדדיות אלו בשלב מקדמי זה, וכי המקום להעלותן הוא בפני הרכב השופטים שידון בהליך.

סיכומו של דבר - מכל הטעמים המפורטים לעיל הבקשה לתיקון הודעת הערעור מתקבלת.

המזכירות תמציא לצדדים החלטה זו ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה ותתייק החלטתי זו בתיקי השופטים.

הצדדים ערכו הסכם לרכישת נכס מסחרי בגינו הגישו תביעות הדדיות לפצוי מוסכם עקב הפרת ההסכם.

אכן לעיתים בחירה של נתבע להגיש תביעה שכנגד רק לאחר שהוגשה כנגדו תביעה תהא מוצדקת וסבירה.

בחודש ינואר 2011 תוקן סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 כאשר מאחורי התיקון עמדה כוונה ליצור יתר ודאות במשפט לנוכח הילכת אפרופים [ס"ח 2273 (26/1/2011)] – ואולם דומה כי הנוסח החדש לא תרם להבהרת המצב המשפטי [ראו גם: ע"א 516/12 לופטהנזה נתיבי אויר גרמניים נ' היתאחדות סוכני נסיעות תיירות בישראל (13/4/2014), סעיף כט לפסק הדין]; ושאלה היא אם בכלל נדרשה הבהרה כאמור.

תביעת הקונה – ביטון - ת"א 18145-07-10 כאמור, טוען ביטון כי ההפרה היסודית של ההסכם המזכה אותו בפצוי המוסכם נוגעת לאי המצאת אישור ערייה וטופס 4 במועד החוזי.

מהתכנית שקידם ביטון עם שכנו מגיאר עולה כי מבוקש בה לבצע שינויים מהותיים במצב התיכנוני: הפיכת המבנה התעשייתי לשתי יחידות עסק נפרדות, תוספת למוסך (עסקו של ביטון) הכוללת הגדלת אולם העבודה (הסככה), תוספת מחסן בקומה ב', פרוק מחסן ומתקן בחזית דרומית הנמצאים מעבר לקוי הבניין, פתיחת שער כניסה נוסף למגרש מכיוון רחוב הצורף, הגבהת גדרות עד לגובה 3 מ' בדיעבד.

...

ככלל, עת נדחות תביעות הדדיות ראוי כי כל צד יישא בהוצאותיו.

על כן אני מחייב את התובעים בת"א 18145-07-10 לשלם לנתבע הוצאות בסכום כולל של 7,500 ₪.

התביעה בת"א 34613-05-11 נדחית ללא צו להוצאות.

התובעת 1, דקור סטאר נדל"ן בע"מ (להלן: "דקור נדל"ן") היא חברה פרטית והבעלים הרשום של מבנה תעשיה באיזור התעשייה יבנה (להלן: המבנה"), והתובעת 2, דקור סטאר בע"מ (להלן: "דקור סטאר") היא חברה ששכרה את המבנה מדקור נדל"ן והחזיקה בו בכל הזמנים הרלוואנטיים לתביעה.

עוד נטען שהתביעה כנגדה כפופה לדין הגרמני, ולא הוכח שהדין הגרמני מקנה לתובעות עילת תביעה וללא ראשית ראייה בדבר הדין החל על התביעה, היא אינה אפילו עולה כדי "תביעה ראויה לטיעון", מה גם שעל פי הסכם רכישת הציוד, כלל הוא תניית שיפוט בגרמניה, כך שיש לדחות את העילה החוזית מחמת חוסר סמכות.

אכן - התצהיר שצורף לבקשה להיתר סומך ידיו על חוות דעתו של אבני, לפיה האש פרצה בשל קצר במטען, ברם לאחר חקירתו הנגדית של אבני, ניתן ללמוד שהיא לא עומדת על קרקע יציבה, ולמעשה לא הצליח להבהיר כיצד הגיע למסקנה, שהיא הבסיס לתביעה, שקצר חשמלי במטען הוא שגרם לשריפה.

התביעה בעניינינו עוסקת בפגם בייצור של המטען, וטרם נרחיק עד לדיון בנזק, יש לידון באחריות.

...

איני מקבל את הטענה של התובעות שStill היא בעל דין דרוש ונכון.

לסיכום, ומכל הטעמים והאמור לעיל - דינה של הבקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום להידחות.

אני מחייב את התובעות בהוצאות Still ושכ"ט עו"ד בסכום של 30,000 ₪.

תביעה ותביעה שכנגד שעניינן עסקה לרכישת מבנה תעשייתי בגרמניה.

שלמה טיסר, נתבע 2 (להלן- "שלמה") מכהן כיו"ר החברה והוא בעל השליטה בה. רקע עובדתי במהלך שנת 2002 היתקשר דני בעיסקה בגרמניה שעניינה היה, בין היתר, רכישת מבנה תעשייה בגרמניה (להלן- "הנכס בגרמניה"), בסך של כמיליון אירו.

...

סיכומו של דבר, על פי התשתית העובדתית שנפרשה בפניי, ועל פי העדויות שנשמעו, התמונה המצטיירת היא כזו: דני הקים את חברת KPT במטרה לרכוש את הנכס בגרמניה, כחלק מתנאי עסקה אותה כרת בגרמניה, עסקה אשר אינה רלוונטית לענייננו.

משאלה הם פני הדברים אני סבור כי יש לחשב את הריבית על פי האמור במסמך מתווה העסקה, אשר נראה כי היה מקובל על הצדדים, ואשר על פיו הריבית הינה בשיעור של 12% לשנה.

סוף דבר תביעת וילאר, אם כן, נדחית.

בית משפט השלום בראשון לציון ת"א 27161-02-17 טכנו מש - בדים טכניים בע"מ ואח' נ' PAUL BRUCKMANN MUHLENBUTECHNIK ואח' לפני כבוד השופט מוטי פירר תובעת ונתבעת שכנגד טכנו מש - בדים טכניים בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד לירן מיכאל נתבעת ותובעת שכנגד PAUL BRUCKMANN MUHLENBUTECHNIK ע"י ב"כ עוה"ד צבי כהן ואיתי בקר פסק דין חלקי

נקדים את המאוחר ונספר כי עסקה מסוג זה, היתקיימה בעניינינו בפרויקט הקמת טחנת הקמח "אם החיטה" שבאיזור התעשייה עטרות שבסמוך לירושלים ("פרויקט אם החיטה").

בנוסף, וכדי להעריך את נזקיה ולכמת את סכום התביעה באופן מדויק, מבקשת טכנו-מש צו למתן חשבונות ביחס לכלל פעולותיה של ברוקמן בארץ החל משנת 2011, כאשר בשלב הגשת התביעה, הוערך סכומה על ידי טכנו-מש על סך של 1,114,342 ש"ח. ברוקמן מצדה טוענת, כי לא נוצר הסכם שותפות בינה לבין טכנו-מש, אלא הוסכם על שתוף פעולה שלא ניקצב בזמן, המבוסס על אמון וזהות אינטרסים, שניתן לסיימו בכל עת. לשיטתה, כי טכנו-מש אינה זכאית לסעדים הכספיים שתבעה ולמתן חשבונות ביחס ללקוחות שאינם לקוחות שברוקמן ייעצה להם לפי בקשתה המפורשת של טכנו-מש. לדברי ברוקמן, שתוף הפעולה בין הצדדים הופסק לכל המאוחר בחודש אפריל 2017, עם הגשת כתב ההגנה על ידה, למעט בכל הנוגע לעיסקת אם החיטה, שביצועה טרם הושלם.

במסגרת בחינתו ערך המומחה בין היתר סקירה של כלל המסמכים שהוגשו, לרבות מסמכים בשפה הגרמנית; פגישות עבודה עם באי כוח הצדדים; ביקור במפעל אם החיטה ושיחה עם מר משה קוקה מנהל אם החיטה; פגישה עם מר קנפל; ביקורת במשרדי ברוקמן בגרמניה; שיחות שונות עם בעלי תפקידים בברוקמן וקבלת הבהרות מצידם; בחינה באשר להתאמת התחשיב לכרטיסי הנהלת החשבונות בספרי ברוקמן בתקופות הרלוואנטיות; בדיקה של תשלומי הכנסות והוצאות בפועל ועוד.

מדובר ברכיבים שרכשה אם החיטה מאת ברוקמן המשתייכים לקטיגוריות הבאות: רכיבים שנרכשו עבור המאפייה שבבעלות אם החיטה – "הבייקרי", הממוקמת במבנה נפרד המרוחק כ-100-200 מטרים מטחנת הקמח ומהוה גורם נפרד ועצמאי; ציוד וחלקי חילוף שנרכשו על ידי אם החיטה לצורך התחזוקה השוטפת של הטחנה, לרבות לצורך ביצוע הדרכות לעובדי אם החיטה בנושא התחזוקה השוטפת ולא לצורך הקמת הטחנה; מכונת אריזה שנרכשה על ידי אם החיטה ומוצבת במבנה נפרד; ציוד שנרכש לשם בנייה והקמה של צנור להזרמת הקמח בין טחנת הקמח למאפיה.

...

לסיכום פרק זה: התרשמתי כי אין כל מניעה אמתית לתשלום יתרת התמורה מאת אם החיטה לידי מר ברוקמן, וכי העיכוב בתשלום הוסכם על ידי האחרון.

לנוכח האמור, שוכנעתי כי החלפת הסנסורים על ידי ברוקמן, הגם שנעשתה זמן רב לאחר תום הפרויקט, מהווה חלק מעלויות הקמתו, ועל כן יש להכיר בכך כהוצאה.

סוף דבר והוראות להמשך ההתדיינות הכרעה זו מהווה פסק דין חלקי, הן באשר למערכת היחסים הכללית בין הצדדים והן באשר לפרויקט אם החיטה.