בכתב התביעה שכנגד, טענה לאור, כי השוכרות, מור ואלכס, הפרו את הסכם השכירות בהפרות רבות, ובין השאר בכך שהכניסו לדירה כלבה, אשר הפריעה לשכנים והרסה את הספות החדשות של לאור, מסרו שיקים לא תקינים, סתמו את המקלחת, שברו והרסו פרטי ריהוט שונים שהיו בדירה, ופגעו באפשרותה להשכיר את הדירה מחדש גם לאחר שיצאו מהמקום בתאריך מוקדם מהמוסכם.
בנסיבות אלו, אין לי אלא לקבל את גירסתן של מור ואלכס, המתיישבת עם העולה מן התכתובות, ולאורה אני קובעת כי במועד האמור הגיעה לאור לדירה עם שוכרת פוטנציאלית, ללא תאום מראש ואף בנגוד לדרישה מפורשת שלא לעשות כן.
גם בכל הנוגע לאופן בו התנהלו הדברים בארוע עצמו יש להעדיף את גירסתה של אלכס, מקום בו גירסתה של לאור בעדותה לפניי נסתרה באופן ברור מהסרטון שהוצג.
בהקשר זה בסעיף 25 להסכם נקבע מפורשות כי השוכרות רשאית להכניס כלבה "לתקופת ניסיון". לאור לא הוכיחה, ולו בדוחק, כי קודם לארוע מושא כתב התביעה דרשה את עזיבת הכלבה, ומן התכתובות עולה כי דרישה זו עלתה רק בעקבות הארוע וכאשר יחסי השכירות כבר עמדו לקראת סיום.
...
סיכום
ביתר טענות הצדדים, אליהן לא מצאתי להידרש באופן מפורש לעיל, לא מצאתי ממש, והן נדחות.
כמפורט לעיל אני מקבלת את התביעה העיקרית ומחייבת את הנתבעת, לאור נהלל, לשלם לתובעת, מור ביטון, פיצוי בסך 7,500 ₪.
אני דוחה את התביעה שכנגד.
