תביעה ותביעה שכנגד במחלוקת קבוצת רכישה

חלק ראשון – מסגרת פסק הדין, המחלוקות בין הצדדים, פירוט שמונה העדויות שנשמעו מסגרת פסק הדין והצדדים להליך עניינו של פסק הדין הוא תביעה, תביעה שכנגד ואף הודעת צד שלישי – העוסקות כולן בשפוץ ועבודות של קבוצת רכישה (הנתבעים) בבנין ברחוב רבי חנינא תל אביב יפו.

...

התביעה הנגדית נדחית.

אני מחייב את התובע בתשלום לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 40,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

עוד אני מחייב את מודיעי צד ג', ביחד ולחוד, בתשלום לצד השלישי הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

מעבר לכך, מפנים המערערים לשורה של סעדים להם עתרו במסגרת התביעה שכנגד, שהם עניין כלכלי מובהק, או שהם בסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי (ולא המחלקה הכלכלית) ובהם העתירה לשיחרור כספים המוחזקים בנאמנות, העתירה להורות על רישום מניות המערערים בכל מרשם (על פי דיני החברות או השותפויות) וסעדים הנוגעים לדיני ניירות ערך (אשר עשויים להחשב כעניין כלכלי בגדר החלופה הקבועה בסעיף 42ב(א)(1) לחוק, על תתי חלופותיה).

הזכויות אותן רכשו המערערים במקרקעין בהתאם למערכת ההסכמית בין הצדדים אמנם צמודות למניות בחברה, אולם האלמנט ה"תאגידי" במחלוקת בין הצדדים שולי ביותר ולכן קשה לומר שמדובר במחלוקת בין "בעלי מניות ככאלה", ונראה כי אין כל הבדל מהותי בין המחלוקת ביניהם לבין מחלוקות בין חברי קבוצת רכישה או שותפים "רגילים" במקרקעין, שלא במסגרת בעלות בחברה, או למחלוקות בין פלוני לבין מי שפעל בשמו על פי הטענה תוך הפרת חובות זהירות, אמון ונאמנות, מחלוקות המתבררות תדיר בהתאם לכללי הסמכות העניינית הרגילים.

...

לאור האמור, אני סבורה כי צדקה כב' הרשמת בדחותה את הבקשה להעברת ההליך למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי ולפיכך דין הערעור להידחות.

ביתר טענות הצדדים לא מצאתי ממש והן נדחות.

סוף דבר - הערעור נדחה.

התביעה הוגשה בגין עלויות השלמת עבודה, אבדן דמי שכירות, בין רכיבי התביעה יוחסה תביעה בסך של 1,074,800 ₪ ליחידי קבוצת הרכישה – כלומר נזק אישי לכל אחד מהנתבעים 1-15 וזאת בנוסף לנזק בסך של 1,384,950 ₪ בגין אבדן דמי שכירות מיצטבר לכל אחד מהנתבעים והתובעים שכנגד.

להשלמה ר' גם רע"א 6290/14, תשעה חודשים בע"מ נ' בנק דיסקונט (מיום 04.01.2015) שם נקבע כך (ההדגשות לא במקור): "לגופו של עניין, תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מאפשרת לבית המשפט למנות מומחה מטעמו כדי להגיע לפיתרון יעיל של הסיכסוך. חוות דעת המומחה מהוה אחת מן הראיות המוגשות בהליך. היא אינה כובלת את שיקול הדעת של בית המשפט ואינה גורעת מסמכותו להכריע במחלוקת, אך כפי שנפסק לא אחת ככלל יאמץ בית המשפט את מימצאי המומחה, למעט אם הוצגה סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן". 4.3.

...

התביעה העיקרית מתקבלת באופן חלקי ואני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלומים הבאים: (1) כאמור בסעיף 5.4 (א) לפסק הדין - תשלום הסך של 15,951 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 12/9/12 ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה שכנגד נדחית.

אני מחייב את הנתבעים והתובעים שכנגד, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 80,000 ₪, סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

התביעות התביעה והתביעה שכנגד שהוגשו בתיק דנן נוגעות למחלוקות שהתגלעו בין הצדדים בנוגע לפרויקט מגורים ביישוב חריש.

מינהל מגורים גיבשה קבוצת רכישה לשם הקמת פרויקט מגורים בחריש, לשם בניית 490 יח"ד, בדרך של בנייה עצמית (להלן: "הפרויקט").

...

למעשה - הרציונל בדחיית בקשה זו של העמותה, על ידי, הוא אותו הרציונל אשר עומד בבסיס החלטתי להיענות לבקשת מינהל מגורים.

העמותה מציעה למסור לידי מינהל מגורים את המסמכים הספציפיים הנוגעים לתכנון הסופי של הפרויקט לרבות התכניות הסופיות שלו, על פיהן ניתן יהיה לבחון את השינויים שנערכו בו. בעניין זה אני מקבלת את טענת העמותה; אין כל הצדקה להכבדה שבמסירת כל המסמכים שבידי האדריכלים.

על מנת לאפשר לצדדים להיערך כראוי, נדחית ישיבת קדם המשפט הקבועה ליום 4.10.21, ליום 25.10.21 בשעה 09:00.

כיום יש לפני חוות דעת מומחה אובייקטיבי, פרושות מלוא הטענות והעדויות וככל שתחויב חברת שליט, יכולה הערבות לשמש בטוחה מבלי להתפלפל שוב בשאלת היותה "אוטונומית" (שכאמור מרגע שעוכב ממושה אין לאוטונומיה שלה רלוואנטיות ממשית) ובשאלת שנת הבדק "הסתיימה או לאו". התביעה שכנגד הראשונה הוגשה ע"י קבוצת הרכישה קרי כלל הדיירים, 17 במספר והופנתה כנגד חברת שליט וכן כנגד מפקח הבנייה ששכרו הדיירים-המנוח דורון פיינגולד ז"ל שנפטר במהלך ניהול התיק.

לעניין גובה הפצוי, בית המשפט נידרש לא פעם לבצע איזון כאשר אין זה נכון והוגן לחייב יחד ולחוד וכאן, בגלל שהמפקח שוב איננו צד לתביעה, לא התובעים אך גם לא חברת שליט יכולים להפרע ממנו או לחלוק עמו את החבות כאשר בנוסף מצאתי מקום לתת משקל לכך שגם הדיירים מצידם לא פעלו ועשו את המינימום הנידרש בעלות זניחה כדי להסיר סכנה של ממש, הכסף הוא דבר חשוב, החיים יותר.

...

ולאחר שהדברים לעיל נרשמו, יש לחזור להכרעה בנקודה חסרת חשיבות אמיתית זו, מהחומר ובעיקר ממכתביו של המפקח מטעם הדיירים עולה כי כאן נוצרה אי הבנה חוזית, ההיגיון הנתמך גם במצגי המפקח מטעם הדיירים נוטה לצדה של חברת שליט, המפרט בנקודה זו נוטה לחובתה שכן קשה להתעלם מהיעדר חתימת וויתור אשר פוטרת את חברת שליט מאספקת והתקנת התיבות בסעיף הרלוונטי העוסק בהן במפרט, זהו הסעיף היחידי העוסק ב"אלומיניום" שאין לידו חתימת וויתור כזו והיות והמפרט מחייב את חברת שליט, היא תחויב אלא שכזכור, בהתאם להסכמות החוזיות גם דעת המפקח (הנוטה כנגד עמדת הדיירים) מחייבת את חברת שליט ולכן נוכח כל האמור לעיל ולרבות בעניין הקטנת הנזק והעמדה הדווקנית מצד הדיירים יש לבצע איזון בכך שאפסוק רק את מחצית הסכום העריך המומחה ובתוספת מע"מ בלבד, סה"כ 2,000 ₪ (מעוגל).

בגין סעיף 5.10 לחוות דעת המומחה ג'רבי העוסק באריח שבור בקומה 1 מול המעלית (150 ₪) הנני מקבל את הערכת המומחה שמדובר בשבר שנגרם ע"י הדיירים או מי מהמובילים עבורם בעת שנפל על האריח חפץ כבד.

סוף דבר אשר על כן הנני מחייב בתביעה הראשונה שכנגד את חברת שליט לשלם לדיירים-התובעים שכנגד את הסכומים כדלקמן: בגין סעיפי חוות דעת המומחה שהושארו להכרעת בית המשפט סך 93,000 ₪ בצירוף תוספת בשיעור 15% ובתוספת מע"מ סה"כ 125,131 ₪.