תביעה ותביעה שכנגד בהסכם מכר זכויות הפעלת גן ילדים

מדובר בדירת גן בבית משותף ובמבוא להסכם המכר הוגדרו זכויות התובעים בדירה באופן הבא: "דירת קרקע בשטח של 87.60 מ"ר המצויה ברח' קרן היסוד 16/1 באשקלון אליה צומד מחסן בקומה קרקע המסומן בתשריט באות א' בשטח של 81.60 מ"ר". אין חולק כי בפועל לדירה לא צמוד מחסן בשטח של 81 מ"ר, אלא צמוד לה מחסן בקומת המרתף של הבית המשותף בשטח של כ- 3 מ"ר בלבד.

בעקבות תשובה זו הגיש התובע במסגרת ההליך הקודם תביעה שכנגד בטענה כי הנתבעים הפרו את ההסכם הפרה יסודית, אולם בהחלטה מיום 7.1.18 מנע בית המשפט את האפשרות להגיש שם תביעה שכנגד.

הנתבעים מדגישים כי מדובר בתביעה חסרת תום לב המהוה ניצול לרעה של הליכי בית משפט, שכל מטרתה הייתה להפעיל עליהם לחץ לוותר על התביעה מטעמם בהליך הקודם בגין הפרה יסודית של הסכם המכר מצידם של הרוכשים עקב איחור בתשלומים.

כאמור לעיל, בתצהירי הילדים נטען כי לא היו שותפים להליך המכר ומרי הצהירה כי ביקרה לראשונה בדירה רק בספטמבר 2016, כאשר היו אמורים לקבל את המפתח לדירה.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל עולה כי הנתבעים לא הטעו את התובע במסגרת המשא ומתן שקדם להסכם המכר.

על כן אני מורה על דחיית התביעה .

אני מורה על חילוט מלוא הסכום שהופקד כערובה להוצאות הנתבעים, על פירותיו, לידי ב"כ הנתבעים על חשבון הוצאות ההליך.

בהסכם "למכירת הממכר" שצורף לכתב התביעה נקבע בסעיף 2.3 כי : "העסק ימכר על ידי המוכר במצב "כמות שהוא" (AS IS) נכון למועד חתימת הסכם זה", בסעיף 2.4 : "מזון והספקה לילדים 10 ₪ פר ילד. כיום 11 ילדים בגן". עוד נקבע כי המוכרת אלזה תמשיך לעבוד עבור הקונה בתמורה לשכר שעתי של 40 ש"ח וזאת עד לחודש יולי 2018 עבור שמירה על קשר עם העובדים הקיימים ועם ההורים של הילדים הרשומים עד כה לגן.

זה המקום להזכיר כי זכותה של אלזה לידרוש תשלום בעבור מוניטין מהשוכר החלופי שייכנס בנעליה וישתמש במושכר לאותה מטרתה שכירות – הפעלת גן ילדים – מוסדרת בסעיף 9 להסכם השכירות בינה לבין מוטי, בעל הנכס.

איני סבורה כי מוטי הרים הנטל הנידרש להוכחת רכיב זה. לכתב התביעה שכנגד צורפה חוות דעת שמאי שנערכה ביום 27.3.19 לאחר שהשמאי ביקר בגן ביום 25.3.19.

...

לאור כל האמור לעיל, התביעה העיקרית כנגד הנתבע 2, אליהו צור - מתקבלת.

התביעה כנגד הנתבע 1 - נדחית ללא צו להוצאות.

התביעה שכנגד - נדחית ללא צו להוצאות.

מבוא תביעה לביטול הסכם מכר של שני גני ילדים, השבת התמורה ששולמה עבורם, וכן תביעה לפיצויים בגין הפסדים נטענים שנגרמו לתובעים במהלך ניהול הגנים והפעלתם.

בהסכם נמכרו כל הזכויות בגנים, פעילות הגנים, ציוד וכן השם והמוניטין של הגנים תמורת 650,000 ש"ח בצרוף מע"מ. מועד העברת הזכויות בגנים נקבע ל- 1.9.2014, כלומר החל משנת הלימודים תשע"ה. (סעיף 4.6.1).

זאב אישר בעדותו בחקירה נגדית שבתיה מסרה לו טרם חתימת החוזה שהיא רכשה את המזון בעצמה.

...

סוף דבר דין תביעת התובעים לביטול ההסכם ולהשבה להידחות, והוא הדין עם תביעתם לפיצוי בגין הפסדי הגנים.

באשר ליתר התביעה החלופית, זו לא כומתה ולא הוכחה, ולכן נדחית.

הנתבעים ישלמו לתובעים, ביחד ולחוד, את הסך של 67,200 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה.

הרקע לתביעה התובע הנו בעל זכות חכירה של בית קרקע בישוב נורית הידוע כגוש 20658 חלקה 15 (להלן: "המבנה").

קבלת הדרישה לפנות את המבנה באמצע שנת לימודים כאשר התובע יודע כי אין לנתבעת כל חלופה, תיגרום נזקים כבדים לילדים המתחנכים בגן ולהורים, ודי בשיהוי התובע בהגשת התביעה כדי לסלק אותה על הסף.

אולם גם אם אניח כי בהתאם להוראת סעיף 39 להסכם היה על הנתבעת להודיע לתובע על כוונתה לממש את האופציה בכתב, הרי שהוכח כי בעניינינו הצדדים שינו בהתנהגותם את התנאי האמור בהסכם וההתנהלות ביניהם היתה בעל פה. בפסיקה נקבע כי היתנהגות הצדדים יכולה להעיד על שינוי תנאיו של החוזה הכתוב ביניהם, אם כי לא בקלות יוסק הרצון בשינוי הוראה חוזית, כפי שפסק כב' הנשיא שמגר בע"א 4956/90 פזגז חברה לשיווק בע"מ נ' גזית הדרום בע"מ, פד"י מו(4) 35 (להלן: "עניין פזגז"), בעמ' 40-41 כי: "...הצדדים לחוזה רשאים להתנות עליו ולשנות את הוראותיו מבלי להיות מוגבלים לפרוצדורה או לצורה מסוימת דוקא. בין השאר, ייתכן שייוצר חוזה – או שתשתנה הוראה מהוראותיו – על ידי היתנהגות הצדדים.." התובע סיפר בתצהירו (סעיפים 7-8) כי: "קצת אחרי תחילת הקורונה הגעתי למשרד של אורי אורן ואמרתי שאני לא מעוניין להשכיר את הבית לשנה הבאה לא לגן ולא לאף אחד ובבקשה אם תהא אלטרנאטיבה אחרת אני אשמח מה גם שבשלב זה כבר ניסיתי לפרסם את הבית שלי למכירה. לכן ביקשתי מאורי אורן תשובה לגבי מימוש תקופת האופציה.

באופן דומה העיד מר אורן בחקירה הנגדית, כאשר הוא נישאל לגבי פרשנות סעיף 33 להסכם ואופן מסירת הודעות בין הצדדים, כי [עמ' 10 ש' 6-17 לפרוטוקול מיום 14.2.2021]: "ש. סעיף 33 להסכם השכירות, לאיזו סוג הודעה התכוונת

לעניין זה אני מפנה למכתבו של התובע מיום 14.6.2020 שם הוא כתב כך: "אני אלירז עודי/נתן השכרתי את הדירה שלי בישוב נורית לטובת גן ילדים, השנה הסתיימה ברוך השם. אבקש להחזיר את הבית לקדמותו בסיום השנה. כמו שכתוב בחוזה, וכמו שסוכם עם אורי. כמו כן דברתי עם אורי בשיחה אישית והבנתי שבנתיים אין גן חלופי, בהמשך לדבריי עם אורי אני חושב שיש אופציה להמשיך עם שכירות שונה לגמרי שלא כוללת את יחידת הדיור. אבקש לעדכן אותי בהקדם האפשרי מטבע הדברים גם לי יש תוכניות מגירה.

התובע יודע כי הנתבעת המשיכה בהפעלת הגן בתחילת שנת הלימודים ,בספטמבר , והגיש את תביעתו בחודש נובמבר 2020 למרות שהוא יודע כי אין לנתבעת כל חלופה אחרת להפעלת הגן בישוב.

...

בנוסף, אני מקבלת את גרסת הנתבעת לפיה לאחר שהתקיימה פגישה בין הצדדים והיה ברור כי יחסיהם עלו על שרטון, ביום 26.7.2020 היא שלחה מכתב לתובע בו היא עגנה בכתב את רצונה להמשיך בשכירות והתייחסה להצעתו של התובע להעביר לרשותו את יחידת הדיור.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, התביעה לפינוי מושכר נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 6,500 ₪ .

ברמת גן, הידועה כחלק מחלקה XXX המנוח היה בעלים של הזכויות בדירת מגורים ברחוב בתל אביב, הידוע כחלק XXX ' ברח ,XXX להלן 'הדירה') ושל הזכויות בדוכן בשוק ) XXX בגוש XXX להלן 'הדוכן'), אותו הפעיל יצחק ז"ל עד סמוך לפטירתו.

עוד הוסכם שאם תוגש ותתקבל תביעה לביטול עיסקאות המכר והמתנה של הדירה, כי אז הזכויות בדירה ובדוכן יחולקו בין חמשת ילדי המנוח בחלקים שוים, בהתאם לצוו הירושה.

רבקה הגישה תביעה שכנגד, בה עתרה לחייב את יצחק ז"ל לשלם לעזבון 1,048,000 ש"ח עבור דמי שימוש בדוכן משנת 1994 ועד שנת 2015 וכן ארנונה עבור הדוכן, אך התביעה נמחקה לבקשתה ביום 30.6.2016 (תמ"ש 17954-10-15 ).

עוד טוענת רבקה לעילות נוספות המקימות לשיטתה את זכות התביעה: עילת השבה מכח דיני החוזים; קיומה של 'טעות'; עילת השבה מכח החוק לתיקון דיני מישפחה (מזונות); עילה בשל הסכם "מכללא" שנכרת מכח דיני השליחות; ועילה מכח דיני הצדק והיושר שכן תוצאות פסק הדין של סגן הנשיא, כב' השופט נ' שילה הביאו ל"תאונה משפטית" וחוסר איזון שלתיקונו נידרש הליך זה; לעניין סכום התביעה רבקה טוענת שהיא זכאית להשבה של סכום ההפרש בין כלל הכנסות המנוח והוצאותיו, כפי שחושבו על ידה, המהוה, לטענתה, את הסכום ששילמה בפועל במהלך כל התקופה שבין 2004 ל 2011- לצורך כסוי יתרת הוצאות המנוח.

...

מנגד הנתבעים טוענים שיש לדחות את תביעת רבקה להחזר הוצאות הן לגופה והן בשל טענות סף שונות.

28.3 תביעת רבקה לתשלום דמי שימוש ראויים עבור השימוש בדוכן מתקבלת באופן חלקי כמפורט בפסקה 20 לעיל.

28.4 תביעת הנתבעים לתשלום דמי שימוש ראויים עבור השימוש בדירה מתקבלת באופן חלקי כמפורט בפסקה 26 לעיל ולהלן: 28.4.1 2 רבקה תשלם לכל אחד מהאחים (אברהם, שרה, לאה ויצחק ז"ל באמצעות יורשיו) 14,403 ש"ח (סה"כ 57,612 ש"ח) עבור דמי שימוש ראויים מיום 28.9.2016 ועד 31.5.2018 , חודש הגשת התביעה ( 14,539 ש"ח לכל אחד, וסה"כ 58,156 ש"ח עבור דמי שימוש ראויים לפי פסקה 26 לעיל, בהפחתת 136 ש"ח לכל אחד וסה"כ 544 ש"ח, עבור חלקם של הנתבעים בעלות החלפת גוף חימום בדוד כמפורט בפסקה 24 לעיל), בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת תביעתם ( 29.5.2018 ) ועד התשלום בפועל.

28.6 תביעת הנתבעים להשבת תכשיטי ההורים המנוחים נדחית.