תביעה ותביעה שכנגד בגין תאונת דרכים בין אופניים לרכב

המחלוקות המרכזיות התובעת, ילידת 24.1.79, נפגעה ביום 16.7.14 בתאונה שאירעה במפגש בין רוכבת אופניים לבין רכב.

ההתקלות גרמה לנפילתה של התובעת אל הכביש ולנזק הגוף שניגרם לה. בכתב ההגנה מכחישים הנתבעים באופן גורף את גרסת התובעת כפי שנמסרה בכתב התביעה, ואינם מוסרים גרסה נגדית.

לגירסתו זו, בעודו יושב ומתלבט, "נכנסה במראת הצד השמאלית שלי רוכבת אופניים שהיא התובעת". באשר לנזק הגוף, התובעת פנתה למל"ל בתביעה בגין תאונת עבודה, וועדות רפואיות של המל"ל (להלן: "הוועדות") קבעו לה נכויות זמניות לתקופות ובשיעורים משתנים למשך למעלה משנתיים, מיום התאונה ועד ליום 31.10.16; והחל מיום 1.11.16 נקבעה לה - נכות צמיתה בשיעור של 15% בגין פגיעה בכתף ימין; זאת - לפי הוראת ס' 41(4) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל"), בצרוף 1/4 – לפי הוראת תקנה 15 לתקנות; היינו נכות שמסתכמת מבחינת המל"ל בכל הקשור לבסיס תשלומיו לפי הדין - לשעור של 18.75%.

טענה זו סומכים הנתבעים על שנקבע ב-ת"א (שלום כ"ס) 43305-07-16 פלוני נ' ישיר איי.די.איי חברה לביטוח, שבוטל בעירעור, לאחר שהפיצוי שולם; וכן - לאחרונה בפסק דין שנתן בית משפט המחוזי בחיפה בענין ת.א. 10767-06-17 (המחוזי בחיפה) פלוני נ' הכשרת הישוב ואח' (פורסם; 27.9.19), שקבע, במקרה בו נפגע רוכב אופניים חשמליים מרכב אחר ונפטר כתוצאה מהתאונה, ועיזבונו של המנוח ותלוייו תבעו על פי חוק הפלת"ד, כי יש לסווג אופניים חשמליים כ-"רכב מנועי". התובעת מיתנגדת לטענת הנתבעים, כאשר היא מפנה למספר פסקי דין שניתנו בבתי משפט השלום, לפיהם אין לסווג אופניים חשמליים שמעורבים בתאונת דרכים כ-"רכב מנועי" [ת"א (השלום בת"א) 23489-01-13 ש.צ. נ. ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ (פורסם; 24.10.15); ת"א (השלום בת"א) 52142-03-16 א.מ. נ. ט.נ. (פורסם; 10.11.18); ת"א (השלום בת"א) 2914-12-14 ניסו חן נ. עירית תל אביב – יפו (פורסם; 16.8.17)].

...

לחילופי-חילופין, טוענים הנתבעים כי בשל העובדה שהתובעת היתה רכובה על אופניים חשמליים, הרי שלפי הדין כפי שהתגבש לאחרונה בפסק דין (חלקי) שנתן בית משפט המחוזי בחיפה בענין ת"א 10767-06-14 (המחוזי בחיפה) אסולין ואח' נ. דרויש ואח' (פורסם; 27.9.19) (להלן: "ענין אסולין"), דין התביעה להידחות.

אשר על כן, דין התביעה להתקבל, כאשר סכום הפיצוי הכולל שאני קובע לתובע בגין תאונה זו, לאחר ניכויים, הינו 242,356 ₪.

סוף דבר התביעה הנדונה מתקבלת כך שהנתבעת תשלם לתובעת סך של 242,356 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובעת - החזר שכר טרחת עורך דין בסך 36,862 ₪, וכן - תישא הנתבעת בהחזר האגרה ששילמה התובעת בנדון.

תביעה ותביעה שכנגד הנובעות מתאונת דרכים בין אופניו של התובע למכוניתו של הנתבע.

...

במכתבי המשטרה לצדדים צוין כי סיבת הסגירה היא "אין אשמה". באשר לחלוקת האחריות, במישור האזרחי, בין התובע לנתבע, הגעתי לידי מסקנה כי האחריות תחולק כך: שני שלישים על התובע ושליש על הנתבע.

סוף דבר: אני מקבל את התביעה שכנגד, ברובה, וקובע כי על התובע (הנתבע שכנגד) לשלם לנתבע (התובע שכנגד) סך של 17,212 ₪ פחות סך של 2,200 ₪ (שליש מנזקי התובע החל על הנתבע).

בנוסף, וכפועל יוצא מהתוצאה אליה הגעתי, התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך 1,500 ₪.

עסקינן בתביעה בגין ניזקי גוף שאירעו לתובע, יליד 1979, עקב תאונת דרכים מיום 17.6.18.

התאונה אירעה עת התובע רכב על אופניו ונפגע מרכב הנהוג ע"י הנתבעת 1.

(10.5.92)נ((10.5.92) "הלכה היא כי בית המשפט מאפשר לתובע לתקן את כתב תביעתו, כך שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. ברם, אם לא שוכנע בית המשפט כי בלעדי התיקון לא תבוא הפלוגתא האמיתית לדיון, דין הבקשה להדחות. הגישה הנקוטה על ידינו בכגון דא היא ליבראלית ביותר, ולפיה אפשרו תיקונים אף במקרים שבהם כתב התביעה המקורי כלל לא הקים עילה (ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה ששית, 1991,בעמ' 328). כן אפשרו תיקון כתב תביעה בשלבים מתקדמים של הדיונים ואפילו בשלב העירעור. בע"א 721/84 (משען נ. מדינת ישראל, פד"י מ"א(1), 748, 755)... לא תמיד יאפשר בית המשפט תיקון כתב תביעה. במקרים שבהם נקט המבקש בשיהוי רב או נהג בחוסר תום לב, לא יעתר בית המשפט לבקשת התיקון. כמו כן לא יאפשר בית המשפט תיקון כתב תביעה אם התיקון ימנע מהצד שכנגד הגנה שהייתה קמה לו אם הייתה מוגשת הבקשה מחדש". באשר לטענת הנתבעת בנוגע לגובה האגרה בבית המשפט המחוזי הרי שבהתאם לתקנה 5 (ג) לתקנות בית המשפט (אגרות), תשס"ז 2007 אם בסופו של יום סך הפצוי שיקבע יהיה נמוך מסמכות בית המשפט המחוזי הרי שהנתבעת תישא רק בסכום האגרה כשיעורה בבית המשפט השלום, ואילו התובע יישא בהפרשי האגרה, כך שלא יגרם לנתבעת כל נזק בהקשר זה מהעברת התיק לבית המשפט המחוזי.

...

הנתבעת מתנגדת לבקשה בטענה כי התובע לא הוכיח כי סכום נזקיו יעלו על גובה סמכות בית משפט השלום, כי הבקשה הוגשה בשיהוי לא מובן שכן נכותו היתה ידועה לתובע בעת הגשת התביעה, שהעברת הדיון לבית המשפט המחוזי תגרום לסרבול הדיון ותפגע באפשרות של פשרה עקב גובה האגרה הגבוה שם. בנוסף טוענת הנתבעת כי עסקינן בתובע שאינו תם לב. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

אם יוכיח התובע את טענותיו באשר לסך נזקו יתכן מאוד כי סך נזקו של התובע יעלה על סמכות בית משפט זה. אף משיקולי יעילות נראה כי יש לקבל את הבקשה להעברת הדיון ולא להורות לתובע למחוק את תביעתו ולהגיש תביעה חדשה.

(10.5.92)נ((10.5.92) "הלכה היא כי בית המשפט מאפשר לתובע לתקן את כתב תביעתו, כך שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. ברם, אם לא שוכנע בית המשפט כי בלעדי התיקון לא תבוא הפלוגתא האמיתית לדיון, דין הבקשה להידחות. הגישה הנקוטה על ידינו בכגון דא היא ליברלית ביותר, ולפיה אפשרו תיקונים אף במקרים שבהם כתב התביעה המקורי כלל לא הקים עילה (ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה ששית, 1991,בעמ' 328). כן אפשרו תיקון כתב תביעה בשלבים מתקדמים של הדיונים ואפילו בשלב הערעור. בע"א 721/84 (משען נ. מדינת ישראל, פד"י מ"א(1), 748, 755)... לא תמיד יאפשר בית המשפט תיקון כתב תביעה. במקרים שבהם נקט המבקש בשיהוי רב או נהג בחוסר תום לב, לא יעתר בית המשפט לבקשת התיקון. כמו כן לא יאפשר בית המשפט תיקון כתב תביעה אם התיקון ימנע מהצד שכנגד הגנה שהייתה קמה לו אם הייתה מוגשת הבקשה מחדש". באשר לטענת הנתבעת בנוגע לגובה האגרה בבית המשפט המחוזי הרי שבהתאם לתקנה 5 (ג) לתקנות בית המשפט (אגרות), תשס"ז 2007 אם בסופו של יום סך הפיצוי שיקבע יהיה נמוך מסמכות בית המשפט המחוזי הרי שהנתבעת תישא רק בסכום האגרה כשיעורה בבית המשפט השלום, ואילו התובע יישא בהפרשי האגרה, כך שלא יגרם לנתבעת כל נזק בהקשר זה מהעברת התיק לבית המשפט המחוזי.

5 (ג) התנהל ההליך בבית משפט מחוזי, וסכום הפיצוי שנפסק או שבעלי הדין התפשרו עליו נמוך משישים אחוזים מתחום סמכות בית משפט השלום ביום הבאת ההליך, ישלם הנתבע, על אף האמור בתקנת משנה (ב)(4) או (5), את האגרה כשיעורה בבית משפט שלום, והתובע ישלים את האגרה החלה בבית המשפט המחוזי.

לאור כל האמור לעיל אני מורה על העברת התביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

טענות הצדדים בכתב התביעה נטען, כי התובע, מר אסייג יעקב, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 10.11.2017 "עת נסע על האופנוע שהיה נהוג בידי הנתבע" (סעיף 4 לכתב התביעה).

התביעה הוגשה נגד הנתבע 1, מר מזרחי אופק יוסף, נהג האופנוע (להלן: "מזרחי") ונגד הנתבעת 2, הפול - המאגר הישראלי לביטוחי רכב (להלן: המבטחת), שביטחה את האופנוע (מ.ר. 82-702-84) בפוליסת ביטוח חובה.

ראשית, הדוברים עם מד"א לא היו עדים לתאונה עצמה והם לא זומנו למתן עדות באשר לגירסה שמסרו למד"א; שנית, מהשיחה עולה כי הדובר מנחה את מד"א לשלוח אמבולנס לרביד והם (הדובר ואחרים) יבואו למקום "עם האופניים" (עמ' 1 ל-נ/16), אך בהמשך השיחה מתברר שהגיעו על שני אופנועים ולא עם האופניים (עמ' 12 ל-נ/16).

גם מזרחי העיד תחילה כי התאונה התרחשה לאחר שהגיעו לכפר זיתים, על מהמורה באמצע השביל שהיה שביל עפר ארוך, כורכר, בצבע לבן (עמ' 4 ש' 22-21 + עמ' 5 ש' 9-7 לפרוט' 13.2.2020), בחקירתו הנגדית שינה מזרחי את גירסתו ומסר שהתאונה התרחשה מטרים ספורים משביל הכורכר שרואים בתמונה נ/2 (עמ' 9 ש' 2, 23-22 + עמ' 10 ש' 19 לפרוט' 13.2.2020).

כשעומת התובע עם מיסמך רפואי המתעד טפול רפואי שקבל עקב תאונת אופנוע מיום 22.6.2017 (נ/17), טען כי "אני לא זוכר את הארוע" (עמ' 32 ש' 6-1 לפרוט' 13.2.2020).

...

אין בידי לקבל את טענתו של התובע.

לסיכום - פורטל הותיר עלי רושם חיובי, והתרשמתי כי הגרסה שמסר בבית המשפט אמת היא.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, אני קובע כי לא עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו ולהוכיח כי נפגע בתאונת דרכים בהיותו נוסע על האופנוע המבוטח.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבעת 2 שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ וזאת תוך 45 ימים מיום קבלת פסק-הדין, שאם לא כן, יתווספו לסכום זה הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום בפועל.

קרנית כפרה באמור בכתב התביעה לרבות לעצם היתרחשות הארוע באופן הנטען ובהיות הארוע משום תאונת דרכים על פי חוק הפלת"ד המקימה לה חבות.

בחקירתו הנגדית עומת התובע עם הגרסה שהועלתה על ידו בתביעה למוסד ביטוח הלאומי (נ/2) שם נאמר על ידו: "יצאתי כרגיל לעבודה באופניים שלי לכיוון הקבוץ בכביש דרך הרדוף יש כביש חדש וכיכר רכב שניכנס בכיכר בכיוון ההפוך רציתי לברוח ממנו נפלתי עם האופניים לתעלה שליד הרחוב עם האופניים עפתי לתוך התעלה הראש שלי פגע בצינורות שבתוך התעלה עם כל הגב אבדתי הכרה אנשים במקום הזעיקו אמבולנס..." כאשר נישאל בחקירתו הנגדית מדוע לא ציין בפני המל"ל כי נסע למכולת לקנות סיגריות ואוכל לפני העבודה, טען התובע כי הוא לא נישאל וכי השיב בבית המשפט כפי שהשיב נוכח השאלות שהוצגו לו. לאחר עיון בנ/2 ובחקירה הראשית אין בידי לקבל הסבר התובע ואני דוחה אותו.

גם בבדיקת צוות זה צוין מספר פעמים כי התובע היה בהכרה מלאה וגם בנתונים שנרשמו כאן אין היתייחסות כלשהי לרכב אלא נרשם "תאונת דרכים – נפילה מאופניים". מוצג נ/7 – גם בסיכום המלר"ד מאותו מועד נרשם כי התובע הגיע לאחר נפילה שאירעה בזמן שנסע במהירות על אופניים בירידה ונפל.

...

בחקירתו הנגדית עומת התובע עם הגרסה שהועלתה על ידו בתביעה למוסד ביטוח הלאומי (נ/2) שם נאמר על ידו: "יצאתי כרגיל לעבודה באופניים שלי לכיוון הקיבוץ בכביש דרך הרדוף יש כביש חדש וכיכר רכב שנכנס בכיכר בכיוון ההפוך רציתי לברוח ממנו נפלתי עם האופניים לתעלה שליד הרחוב עם האופניים עפתי לתוך התעלה הראש שלי פגע בצנורות שבתוך התעלה עם כל הגב אבדתי הכרה אנשים במקום הזעיקו אמבולנס..." כאשר נשאל בחקירתו הנגדית מדוע לא ציין בפני המל"ל כי נסע למכולת לקנות סיגריות ואוכל לפני העבודה, טען התובע כי הוא לא נשאל וכי השיב בבית המשפט כפי שהשיב נוכח השאלות שהוצגו לו. לאחר עיון בנ/2 ובחקירה הראשית אין בידי לקבל הסבר התובע ואני דוחה אותו.

לאחר שבחנתי את מכלול המסמכים הרי שלעניין הדריסה מרכב בעת רכיבה על אופנוע אניח לטובת התובע כי אפשר ומדובר בטעות ברישום מאחר וזו גרסה שלישית שאינה מתיישבת עם המשך המסמך והיא גם אינה מתיישבת עם טענות התובע בעצמו לעניין עצם מעורבותו של רכב.

סיכום והערה לעניין המל"ל לסיכום, לאחר שמיעת עדותו של התובע ובחינתה בפני עצמה על מכלול היבטיה, ומשלא עלה בידי התובע להציג עדויות או ראיות מהימנות התומכות בגרסתו ביחס לנסיבות אירוע התאונה, ונוכח גרסתו הדלה והמשתנה שלו עצמו ביחס לאירוע התאונה, אקבע כי גרסת התובע לפגיעתו במתכונת המתוארת בכתב התביעה לא הוכחה על ידו כלל, ובאופן המטיל איזו שהיא חבות על קרנית בפרט, ודין התביעה להידחות.

נושא המל"ל, קביעותיו, תשלומיו, נפקות הפסיקה דנן (אם קיימת נפקות כאמור) וכיו"ב חורגים מתחומו של בית המשפט בהקשר זה ולא מצאתי להידרש לדברים מעבר להערה זו. מהמקובץ עלה כי לא שוכנעתי שהתובע נפגע בנסיבות הנטענות על ידו ביחס להליך שבפניי ואני דוחה את גרסתו לאירוע כפי שהוצגה בכתב התביעה וזאת על פי הראיות שהובאו מטעמו ומטעם הנתבעת והנימוקים פורטו בהרחבה.

סוף דבר התביעה נדחית.