יצוין כבר עתה, כי הועלו שלל של טענות, ואי היתייחסות לנקודה זו או אחרת שהעלו הנתבעים, אין פירושה "היתעלמות". בית המשפט מתייחס לטענות שנראות לו משמעותיות לצורך ההכרעה.
המסגרת היחידה בה ניתן היה להעלות טענת היתיישנות כנגד גבייה מינהלית הנה בעתירה מינהלית או, בעבר, בתביעה לפסק דין הצהרתי.
אכן, הנתבע יכול היה להקטין את הנזק באמצעות תשלום החוב שאינו שנוי במחלוקת כפי שציין בית המשפט בת"ק 22219-08-13 – "התובע יכול היה לשלם את החוב בגינו הוטל העיקול ובכך להקטין את ניזקו. ככל שסבר התובע כי אינו חייב בתשלום מלוא החוב, יכול היה להגיש תביעה נגד הנתבעת להשבת התשלום" (עמ' 5 לפסק הדין, שורות 22-24).
כך למשל, רשאי רשם ההוצאה לפועל מכוח סעיף 81א(3)(ה) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, להורות על הפחתה או ביטול של הפרישי ההצמדה והריבית בתיק שניפתח כתביעה על סכום קצוב, כפי שניפתח בתיק דנן טרם הגשת ההיתנגדות.
אל מול זאת, דומה כי מקום בו צרכן הוכיח כי לא התגורר בנכס וזאת בדמות שינוי במירשם התושבים, ויותר מכך, באמצעות שינוי מחזיק בערייה מאותה תקופה, יש בכך ראיה כי עזב את הנכס והנטל עובר לתובעת להוכיח אחרת.
אשר על כן, דומה כי החזקה לפיה הנתבעים התגוררו בנכס, נסתרה ועל כן היה באפשרות התובעת לתקן את כתב תביעתה ולצרף את בעלי הנכס מאותה תקופה, דבר שלא בחרה לעשות כן.
יוטעם, כי התובעת לא יכולה לאחוז בחבל משני קצוותיו – לא לזכות את הנתבעים בהפרשי ריביות משהכללים המטיבים אינם חלים רטרואקטיבית לתקופה בה שהו בנכס, מחד, ולחייב בהתאם לכללים בגין אי הגשת טופס הודעה בו זמנית עם הגשתו לעירייה בטענה שהכללים חלים רטרואקטיבית מכוח חוק העזר לירושלים, מאידך.
...
לטענת הנתבעים, משחלפו 7 שנים מאז נולד החוב, חלה התיישנות על תביעה זו ולכן יש לדחות את התביעה.
סוף דבר.
הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 1540 ₪ וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד על סך של 1886 ₪ מתוכם יש להפחית סך של 300 ₪ (סך הכל 1586 ₪), אשר ישולמו תוך 45 יום מהיום.
סך הכל ישלמו הנתבעים לתובעת סך של 3126 ₪.
