בכתב התביעה נטען, בין היתר, כי הליך השימוע היתנהל למראית עין בלבד; כי השיקולים היחידים שרשאית האוניברסיטה לשקול, בעת החלטה על המשך העסקתו של מלגאי במלגת אלון, הם שיקולים אקדמיים, ומשכך, אסור היה לה לשקול שיקולים שאינם נוגעים ליכולותיו המחקריות; כי בעת קבלת ההחלטה שלא להמשיך את העסקתו נשקלו שיקולים זרים, וכי אין כל הטעה בקורות החיים שהגיש.
בית הדין הארצי קבע איפוא, נוכח האמור, כי בחינה מדוקדקת זו, שנערכה על-ידו, מייתרת במידה רבה את הצורך לבחון את טענות ערן לגבי העתקת פסק הדין, שכן "לגוף העניין ממילא אין ל[ערן] זכות לסעד בדין". מעבר לכך נקבע, כי אין בהסתמכות בית הדין האיזורי על טענות האוניברסיטה, "אפילו כלשונ[ן]", כדי "ללמד כי בית הדין [האיזורי] לא בחן את הדברים ולא העבירם תחת שבט ביקורתו", שכן "הסתמכות זו מתיישבת גם עם האפשרות שלאחר בחינת גרסאותיהם ההדדיות של הצדדים העדיף את עמדת האוניברסיטה, ואימץ אותה". בנוסף נקבע, כי טענת ערן, לגבי סמיכות הזמנים שבין מועד מינויה של נציגת ציבור העובדים לבין מועד מתן פסק הדין, "לא הועלתה בהודעת העירעור או בסיכומים, ודי בכך לדחותה מטעם דיוני זה", וכן מן הטעם ש"המסד העובדתי הנידרש לצורך בירורה של טענה זו ומשמעותה לא הונח בפנינו".
...
בית הדין הארצי בחן נימוקים אלה לגופם, וקבע כי אין לקבל את טענות המערער לגבי קורות החיים שהגיש, באשר אלה כללו דיווחים כוזבים, על אודות 'פרסומים' מחקריים שונים; וכי "קיימים עוגנים למסקנה בדבר יחסי אנוש לקויים", כשבכלל זה ניתן לציין את נסיעתו של ערן לכנס במהלך שנת הלימודים, ללא אישור כנדרש; את אי-הזמינוּת למפגשי עבודה שוטפים, עם הדיקן, ועם פרופ' אוסטינובה, שמונתה לשמש לו כחונכת במחלקה; את הימנעותו מהשתתפות בסיורי חובה; ואת חוסר נכונותו ליטול חלק בעבודה על תכנית לימודים חדשה, אף שהתבקש לסייע בבנייתה.
מכך נמצאנו למדים, כי מדובר בקביעות שבהן אין לבית הדין האזורי, כערכאה דיונית, יתרון משמעותי על פני בית הדין הארצי, היושב לדין כערכאת ערעור.
משאלו הם פני הדברים, בין אם ההכרעה שקיבל בית הדין הארצי היא ההכרעה הנכונה, בין אם לאו, על-פי פסיקת בית משפט זה, לבטח לא נפלה בהחלטת בית הדין הארצי טעות משפטית מהותית:
"המקרים, שבהם אפשרית פרשנות משפטית לכאן או לכאן, הם, בדרך כלל, בגדר דוגמה לנסיבות, שבהן אין להסיק על דבר קיומה של טעות משפטית מהותית, שהרי עצם קיומם של פירושים משפטיים חלופיים, או של מיגוון של דרכים משפטיות אפשריות אינו מתיישב עם המסקנה, כי נפלה טעות משפטית מהותית. לשון אחר, אם פתרון פלוני הוא בגדר טעות מהותית, אין, בדרך כלל, מקום למסקנה, כי יש לנושא פנים לכאן או לכאן. אם קיימים מבחר או מספר של אפשרויות לפתרונה המשפטי הנכון של הבעיה, או אם יכולות להיות גישות סבירות חלופיות לאותה סוגיה, רצוי שבית המשפט ייטה לכיוון אי ההתערבות. מטרת ההתערבות אינה העדפתו של פתרון משפטי חלופי, כדי שתינקט הדרך, שבה היה בוחר בית-משפט זה ואשר שונה מזו ששימשה את בית הדין לעבודה, שגם היא דרך שאין לשללה לחלוטין" (עניין חטיב, עמודים 694-693).
יחד עם זאת, בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן, כמפורט לעיל – בדגש על משך ההליך, היקפו, המשמעות הקשה של החזרת התיק לבית הדין האזורי, ובנוסף גם אופן התנהלותו של ערן, עובר להליכים המשפטיים, ואף במהלכם – סבורני כי בית הדין הארצי עשה מלאכתו נאמנה, פעל בשקדנות וחריצות, בשׂום שכל ודעת, ועלה בידו לרפא את עיקר הפגם שנפל בפסק הדין של בית הדין האזורי.
