תביעה הדדית לפיצויים וזכויות עובד מול טענת גניבה

בפניי תביעות הדדיות שהגישו הצדדים בעקבות שירותי שמירה שנתנה התובעת לנתבעת באתרים "גופרה" ו"כורסי" ברמת הגולן.

א - העובדות: הצדדים, הסכם השמירה, גניבת הציוד וחילופי הדברים בטרם הגשת התביעות בטחון הקריות בע"מ (להלן: "התובעת") הינה חברה פרטית המעניקה שירותי שמירה, אבטחה וניקיון ללקוחות שונים.

במכתב מיום 20.9.2018 הודיע ב"כ התובעת לנתבעת כי התובעת זקוקה לארכה לשם עריכת בדיקה מעמיקה מול הגורמים הרלבאנטיים והכנת תשובה מפורטת לטענות הנתבעת.

לעניין זה ראו פסק הדין ברע"א 9488/02 חן שחר נ' עטיה גד (23.3.2005): "לפי סעיף 5(א) לחוק השומרים: 'היה השומר אחראי לאבדן הנכס או לניזקו, זכאי בעל הנכס לפיצויים הניתנים בשל הפרת חוזה'. השאלה אם ניתן להחיל על החיוב בפיצויים לפי סעיף זה את עיקרון האשם התורם, לאור מהותו והסדריו של חוק השומרים, הייתה שנויה בעבר במחלוקת מלומדים. אולם נפסק כי אין מניעה ששומר יעלה טענה בדבר אשם תורם מצדו של התובע, וכי בית המשפט מוסמך להקטין את הפיצויים שעל השומר לשלם בהיתחשב במשקל אשמו של התובע (ויסמן, בעמ' 328 והמקורות בהערת שוליים 264). כך נאמר כי 'סוגיית האשם התורם עשויה להיות רלוואנטית למצבי שמירה. מאותם טעמים שמוצדקת החלתו של עקרון זה על כלל העוולות הנזיקיות, מוצדקת גם החלתו בהקשר של שמירה' (רנר, בעמ' 242 והמקורות בהערות שוליים 110-108; השוו לדברי כב' השופט (כתוארו אז) א' ברק בע"א 804/80 Sidaar Tanker Corporation ואח' נ' חברת קו צנור אילת אשקלון בע"מ ואח', פ"ד לט(1) 393, 444-426), והוא הדין, כמובן, בקבלן שאחריותו הושוותה לאחריותו של שומר". (לעניין זה ראו גם דברי כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן בע"א (חי') 69/82‏ ‎ קבוץ גבע‎ ‎נ' יצחק הררי, פ''ד תשמג (2) 196; ע"א (ב"ש) 36801-04-11‏ ‏ אמקו ים בע"מ נ' צוות 3 בע"מ (10.1.2012); ע"א (חי') 674/77 "נקוב" בע"מ נ' חניון יצחק שדה בע"מ, פ''ד תשלט(2) 133) בפסק הדין שניתן בת"א (מחוזי ת"א) 29530-01-14 ונונו דני בע"מ נ' איזור 2000- החברה לפיתוח איזור (1992) בע"מ (27.06.2019) עמד בית המשפט על השיקולים שיש לשקול בעת חלוקת האשם בין הצדדים: "בפסיקה הוכרה האפשרות של החלת דוקטרינת 'אשם תורם' גם בדיני חוזים (ר': ע"א 3912/90 EXIMIN S.A. נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פרארי בע"מ, פ"ד מז(4) 64; ע"א 1873/16 סוויסה נ' הדרי אשקלון אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, פסקה 9 לפסק דינו של כב' השופט ד' מינץ (16.7.2018); וראו גם ת"א (מרכז) 42076-05-14 יעד פרזול 1984 בע"מ נ' TAIMING ENTERPRISE HOLDING CO. LTD (16.12.2018).

...

שנית, מקובלת עלי עדותם של איציק מלכה ורז עזרא לפיה Ebinger ויופקס הנם שווי ערך.

ה - סופו של דבר אשר על כן, אני מורה כדלקמן: הנתבעת תשלם לתובעת 35,358.70 ₪ (כמפורט בחשבוניות 01/003024 מיום 17.9.2018, 01/003017 מיום 31.8.2018 ו-01/003016 מיום 31.8.2018) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הפירעון הנקוב בכל חשבונית ועד התשלום המלא בפועל; הנתבעת תשלם לתובעת 24,963.24 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 8.10.2018 ועד התשלום המלא בפועל וכן סכום של 24,323.14 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 5.11.2018 ועד התשלום המלא בפועל; התובעת תשלם לנתבעת 53,624 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 4.9.2018 ועד התשלום המלא בפועל.

כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאותיה בסך 2,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪.

לטענת התובע הנתבעת לא שילמה לו זכויות סוציאליות ולא שחררה לו את הקופות המגיעות לו. עוד טוען התובע כי הנתבעים הכפישו את שמו מול גורמים רבים וזאת ממניעים פסולים ולכן עליהם לפצות אותו בפצוי בהתאם לחוק איסור לשון הרע.

מן הכלל אל הפרט: לאחר ששמענו את העדויות בנידון, עיינו במסמכים שצורפו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי התובע עמד בנטל שמוטל עליו כדי להוכיח את רכיב תביעתו בנוגע לזכאותו לפצויי פיטורים, בשל נסיבות אחרות שביחסי עבודה, שבהן אין לידרוש מהעובד שימשיך בעבודתו, כאמור בחלופה השניה של סעיף 11 לחוק פצויי פיטורים, נטעים טעמינו אין חולק כי תפקידו של התובע היה של מנהל תפעול.

בהקשר זה יש להפנות לדבריו של בית הדין הארצי בנסיבות דומות: "באשר לכך, יש להבהיר חד משמעית כי שאלת שלילת פצויי פיטורים מאת עובד שנחשד בגניבה אינה יכולה להיעשות על הדרך שבה נהגה המערערת כלפי המשיב. לאור הוראות סעיפים 16 ו- 17 לחוק פצויי פיטורים, שלילת פצויי הפיטורים ולו חלקית לגבי עובד אשר לא הודה בבצוע הגניבה, חייבת להיעשות אך ורק לאחר שבפני המעביד שפיטר את העובד היו ראיות כי חשדו כלפיו לגניבה מבוסס מעל למאזן ההסתברויות ופחות מעבר לכל ספק סביר. על המעביד נטל חובת הוכחת האמור בבית הדין." מן המקובץ עולה כי על הנתבעת הנטל להוכיח כי טענת הגניבה המופנית כנגד התובע נכונה, וכי הרף הראייתי הנידרש גבוה מהנדרש במאזן ההסתברויות הנהוג במשפט האזרחי ובבית הדין לעבודה.

בכל הנוגע להודעה מוקדמת הרי שעיון במכתב ההתפטרות של התובע מעלה כי נתן הודעה מוקדמת ואילו עיון במכתב התשובה של הנתבעת עולה כי הנתבעת הבהירה כי היא מוותרת על רכיב ההודעה המוקדמת כמצוטט:" כמובן שבנסיבות המתוארות לעיל, במסגרתן אין חולק כי נישברו יחסי האמון בין מרשתנו לבין מרשך באופן הדדי ובלתי הפיך, אין ולא נתן להמשיך את יחסי העבודה בין הצדדים ולא עוד יום אחד נוסף. אי לכך תאריך סיום יחסי העבודה בין הצדדים יהיה בתאריך 2.3.2017..." " ר' נספח ת/8 לתצהיר התובע.

...

משכך שוכנענו כי בנסיבות אלה התובע זכאית לפדיון חופשה בסכום של 110,737 ש"ח ₪ (33000/30 ₪ x 100.67 ימים).

סוף דבר תביעת התובע מתקבלת בחלקה באופן בו על הנתבעת לשלם לתובע סך תוך 30 ימים מהיום את הסכומים כמפורט: סך של 338,415 ₪ בגין פיצויי פיטורים , בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

הנתבעים ישלמו לתובע סך של סך של 20,000 בגין פיצוי בגין לשון הרע בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

האם סרובו של התובע לחתום על דוחות חשבונאיים של מעסיקתו, כפי דרישת מנהליו, היוה חשיפת שחיתות, כמשמעה בחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או המינהל התקין) התשנ"ז-1997; האם הנתבעת היתנכלה לתובע בעקבות סרובו האמור; וכפועל יוצא מכך, האם התובע זכאי לסעדים הנתבעים על ידו; או שמא מדובר בטענת שוא שמטרתה סחיטת כספים מהנתבעות לאחר שהתובע עסק בגניבת מסמכים ובהקלטות סתר אסורות של הגורמים מולם עבד? אלה בתמצית השאלות הניצבות לפתחנו, במסגרת התביעה והתביעה שכנגד.

החתימה על הסכם המשך העבודה אם לא די באמור לעיל, אנו סבורות, כי החתימה על הסכם המשך העבודה ביום 8.1.13, ממילא מאיינת את הביקורות הדדיות, ככל שהיו, בין הצדדים ומייתרת את הצורך לבחון את פעילותם קודם לחתימת ההסכם.

זכאות התובע לסעדים הנתבעים על ידו התובע טען כי הוא זכאי לפצוי בגין ההיתנכלות שננקטה כנגדו מחודש דצמבר 2012 ועד לחודש מאי 2013 ובכלל זה בגין הצעדים שנעשו לפגוע בסמכויותיו בדצמבר 2012 והעמיד תביעתו על סך של 1.65 מיליון ₪ המורכב מאובדן הכנסה בסך 800 אלף ₪; פיצוי סטאטוטורי ללא הוכחת נזק בסך של 300 אלף ₪ ; פגיעה במוניטין המקצועי בסך 300 אלף ₪ ועוגמת נפש בסך 250 אלף ₪.

...

אשר לטענות בנוגע להוצאת מסמכים מסווגים המהווים סודות מסחריים - לטעמנו, גם הן לא הוכחו.

אנו סבורים כי אין בעצם לקיחת המסמכים, על מנת שיסייעו לתובע בהוכחת תביעתו, כדי להוות הפרה של הסכם העבודה.

סוף דבר התביעה והתביעה שכנגד נדחות בזאת.

״ התביעות בפני הינן תביעות כספיות הדדיות בגין שותפות לא רשומה ומכאן, סמכות בית המשפט לידון בתביעות.

התובע הציג את טיוטת ההסכם והעיד מטעמו את עו"ד טל שקלים אך משם הדרך אורכה להוכחת זכאות לפצויי קיום; עיון בטיוטת ההסכם מלמד כי התמורה בסך של 129,000 אינה רווח נקי מהעסקה שיש לחלקו בין השותפים אלא, שהתמורה שנקבעה נועדה לתשלום חובות לספקים של העסק והייתה אמורה להיות מועברת לספקים ולא לשותפים ( סעיף 3.1 , סעיף 3.2, סעיף 3.6 לטיוטת ההסכם) זאת ועוד, הסכום של 129,000 אין בו כדי לכסות את כל החובות ובהתאם לטיוטת ההסכם התחייבו השותפים לכסות את יתרת החובות תוך 14 ימים (סעיף 3.7).

התובע טען כי מצבו הכלכלי הירוד של האב עומד בסתירה מול הטענה שהוא פיזר שיקים לסגירת חובות העסק.

התובע טען כי החשבון הנ"ל שימש את הנתבע להסתיר את הגניבה מהעסק, ועל כן הוא ביקש לייחס את הפדיונות שהופקדו לחשבון זה לעסק המשותף.

בכתב מינוי המומחה, בית המשפט אפשר לצדדים להעביר למומחה כל אסמכתא בדבר ההוצאות ששלמו עבור העסק בתקופת המחלוקת, והסכומים נופלים בגדר ההוצאות הנ״ל. מדובר בסכומים אשר הנתבע העלה בתביעה שכנגד (סעיף 28 לכתב התביעה שכנגד), והתובע זכאי להעלות טענות וראיות לגביהן בפני המומחה.

...

אשר על כן, טענת הנתבע נדחית.

סיכומו של דבר: אני דוחה את התביעה העיקרית.

אני מקבלת את התביעה שכנגד באופן חלקי: חוות דעת המומחה מתקבלת במלואה תוך הפחתת סך של 2,783 ש״ח מהסכום שהתובע חייב לשלם לנתבע.