תביעה הדדית בגין הלוואות עסקיות והפסדים

יובהר, כי המשיבה הגישה תביעה נפרדת כנגד המבקש במסגרת תיק סע"ש 47481-6-21 בגין תיקונים ותשלומים עודפים לנוכח טיולי שטח לא מורשים, הפסד ימי עבודה, תשלום בכפל, תשלום שכר ביתר, אבדן הכנסה בגין נטישה של המבקש, פגיעה במוניטין, שימוש בלתי סביר בסלולארי, ניצול ימי חופשה בחסר והודעה מוקדמת.

המבקש הגיש את הבקשה להפקדת ערובה במסגרת התביעה שהגישה המשיבה נגדו ובה טוען, להעדר איתנות כלכלית של המשיבה המגיע עד לכדי מצב של חידלות פירעון וזאת בשל אמירות מנהל המשיבה ללקיחת הלוואות לצורך יכולת קיום עסקית של המשיבה ואמירות, כי המשיבה חדלה לפעול ונכנסת למצב של חידלות פירעון והכל כעולה מהודעות ווטצאפ וניסיון הצדדים, להגיש לפשרה בטרם הגשת התביעות ההדדיות לבית הדין.

...

מנגד טוענת המשיבה, כי המבקש נסמך על הודעות ווטצאפ משנת 2019 ולא מזמן אמת וכי לא בכדי, לא צורף תצהיר תומך לבקשה להפקדת ערובה ורק בשל כך, יש לדחות את הבקשה.

(ראו: רע"א 9618/11 ארט יודאיקה בע"מ נ' ג.טלי עד שינוע בע"מ (ניתן ביום 29.12.2012), רע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (ניתן ביום 11.2.2009) לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה על כלל הנספחים, אני סבורה כי בנסיבות העניין דין הבקשה להפקדת ערובה להתקבל ולהלן אפרט את החלטתי: המשיבה לא הרימה את הנטל המוטל עליה להראות שתוכל לשלם את הוצאות המבקש באם יזכה בדין וכפי שפורט לעיל, הנטל להוכחת התנאים לפטור את המשיבה מהפקדת ערובה מוטל לפתחה.

אני סבורה שהחוסר הראייתי מקים חזקה הפועלת כנגד גרסת המשיבה שכן, היה ניתן לצרפם בנקל.

בנסיבות אלה ולאור האסמכתאות משנת 2019 בדבר קושי כלכלי אמיתי של המשיבה וכן סעיפים 2-3 לתצהיר התומך מאת המשיבה, אני סבורה כי אין בתגובת המשיבה בכדי ללמוד על איתנות פיננסית המצדיקה את הפטור מהפקדת ערובה.

עוד, הבקשה להפקדת ערובה אמנם אינה נתמכת בתצהיר, אך מעבר לצירוף מסמכים לבקשה, המבקש הפנה לכתבי הטענות בהליך באשר לטענת העדר יכולת כלכלית של המשיבה והיות ולבית הדין יש שיקול דעת רחב באשר לסדרי הדין מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, אני סבורה, כי בנסיבות העניין העדר תצהיר המבקש אינה מהווה הצדקה לפטור מהפקדת ערובה או העברת נטל ההוכחה בנושא.

יובהר ויודגש, כי כל הקביעות בהחלטה זו הן לכאוריות בלבד לנוכח מהות הבקשה העומדת בפניי ובשים לב לשלב ההליך ולראיות והטענות שהוצגו בפני בית הדין לצורך הבקשה הנידונה בהחלטה זו. סוף דבר- נוכח החזקה בסעיף 353א לחוק החברות והפסיקה בהתאם, נוכח מהות ומורכבות ההליך ובהעדר אסמכתאות של ממש התומכות בטענות המשיבה ליכולת כלכלית, לא שוכנעתי בדבר היכולת הכלכלית של המשיבה לפרוע את הוצאותיה המשפטיות במידה ותדחה התביעה, ומכאן, כי הבקשה להפקדת ערובה מתקבלת.

במקביל להליך זה הגישו הצדדים תביעות הדדיות גם בבית המשפט המחוזי במסגרת תיק (ת"א) 32084-06-13.

הסכמים אלו כללו בין היתר, את מכירת נכסי ופעילות חב' תקש אל חב' ברוש והעמדת הלוואה לצורך כסוי חובותיה של חב' תקש.

יש לייחס לכן הכנסות ריבית בשנת 2011 בגין חוב חברת התכוף לחב' ברוש בסך כולל של 84,000 ₪ (ר' פרק ו' סעיף 1); חב' ברנד חייבה את חב' ברוש בגין ריבית הלוואה בסכום יתר של 99,515 ₪ (ר' פרק ו' סעיף 2 לחוות הדעת); אין לזקוף הוצאות הנהלה וכלליות בסך 170,000 ₪ לבחינת הקף הצלחת ביצועיו של מר קאופמן בהיותן הוצאות שנדרשו לצורך התחלת פעילותה העסקית של חב' ברוש (ר' פרק ז' סעיף 4 לחוות הדעת); דמי ניהול – המומחית ציינה שלא ניתן לה פירוט כספי לחיוב דמי הניהול וכי היא נאלצה להעריך את הסכומים המתאימים לחיובים אלה על סמך ניסיונה המקצועי.

מאז הודיע לו מנהל ההתקשרויות שאין לו כוונה להמשיך את הקשר איתו; מנכ"ל חב' אלגד מיזוג אוויר בע"מ ניתקל בהתכחשות של מר כהן לתוקף חוזה שעליו חתם בשם חב' ברוש כמנכ"ל; מר קאופמן טען שהנתבעים פגעו גם בסמכויות השיווק שלו; מר כהן עקף את סמכויותיו ושלח את מר קדן לרכוש שני מכרזים בחב' החשמל; חב' ברנד ומר ברנד פעלו לפגוע בו גם במחיר הפסד היתקשרות עם לקוח אסטרטגי – מיפעל רותם אמפרט דשנים מקבוצת כי"ל. מר ברנד הודיע שאם הלקוח מסרב לקבל הצעה מחב' ברנד אז שהלקוח לא יגיש הצעה כלל.

ביחס לעילת עשיית עושר שלא כדין הוא טען לאחר פירוט ארוך של הנסיבות, כי "ככל שהם נוגעים לצד העיסקי של ההיתקשרות מול התובע וחב' תקש - הנם נושא לתביעה נפרדת המוגשת נגד התובעים לבית המשפט המחוזי ואילו רכיבי עשיית העושר הנוגעים לזכותו האישית של התובע לקבל בונוס בשיעור 25% מריווחי הנתבעת 1... מהוים חלק בלתי נפרד ואלמנט אנהרנטי בתובענה..." (עמ' 7 לתביעה המתוקנת).

...

לפיכך, התביעה להשבת פיצויי פיטורים נדחית.

סוף דבר בתביעה של מר קאופמן, על הנתבעות 1 ו-2 לשלם לתובע, ביחד ולחוד, סך של 12,500 ₪ בגין זכאות לבונוס עבור רווחי שנת 2012.

תביעת קאופמן נגד הנתבעים 3 ו-4 נדחית.

בשנת 2008 נזקק גבריאל להלוואה לצורך עסקיו, ומיכאל, באמצעות החברות שבשליטתו, העמיד לרשותו הלוואה בסדר גודל של 70 מיליון דולר.

הבוררות עברה לשלבה השני שתכליתו בירור התביעות הכספיות ההדדיות.

מיכאל תבע מגבריאל, לאור טענות בדבר מצגי שוא של גבריאל באשר לרווחי החברה לעומת הפסדיה, "בגין הפרשים והתאמות למחיר הריאלי של החברה" (ציטוט מתוך פסק הבוררות השני מיום 06.10.2013) סך של 90,900,000 דולר, וכן השבת הלוואות בסך של 24,500,000 דולר, ובסך הכל 115,400,000 דולר.

...

וכאמור בתגובתו מיום 08.01.2019 לבקשה לדחיית הדיון בהליך העיקרי שהגיש מיכאל ביום 01.01.2019 : "...הודאה זו מחייבת את המסקנה כי יש לברר את טענת המבקש ולבחון את טיבן ללא דיחוי, וזאת במנותק מהליך הפקדת הערובה" (סעיף 32) "... במצב דברים זה מן הראוי לקיים את הדיון במועדו" (סעיף 34).

אין היא מכוונת להפקדת כספי הערובה כי אם למשיכת הזמן במטרה להשיג בסופו של דבר את שמיעת ההליך והכרעתו ללא הפקדת ערובה וללא העמדת כספו של גבריאל בסיכון של חילוט בהינתן דחיית תביעתו.

סוף דבר הבקשה מיום 20.02.2019 לביטול פסק הדין שניתן ביום 22.01.2019 – נדחית בזאת.

משבערעור הרשם ובפסק הדין נושא עתירת הביטול לא נפסקו הוצאות לחובת גבריאל, ומשחוששני שהדבר מנוצל על ידי גבריאל שלא כהלכה, אין מנוס מחיובו בהוצאות בהליך אחרון זה. אני מחייבת את המבקש לשלם למשיב את הוצאות הבקשה בסך 150,000 ₪.

שכן, אם התביעה תיתקבל, אז על התובע לשאת מחצית מהסכום בסך 22,500 ש״ח. בנוסף, המומחה השאיר לקביעת בית המשפט את טענת התובע להפסדים בגין סיכול מכירת העסק בסך 129,000 ₪.

״ התביעות בפני הינן תביעות כספיות הדדיות בגין שותפות לא רשומה ומכאן, סמכות בית המשפט לידון בתביעות.

הנתבע טען כי ההפקדה בסך 100,000 ש״ח לחשבון האב הינה הלוואה מאמו מאחר והיה צריך לשלם חובות ופתח עסק.

...

אשר על כן, טענת הנתבע נדחית.

סיכומו של דבר: אני דוחה את התביעה העיקרית.

אני מקבלת את התביעה שכנגד באופן חלקי: חוות דעת המומחה מתקבלת במלואה תוך הפחתת סך של 2,783 ש״ח מהסכום שהתובע חייב לשלם לנתבע.

התובע והנתבע שכנגד (להלן: "ראובן") והנתבעת והתובעת שכנגד (להלן: "עדנה") היו בקשרי ידידות במשך עשרות שנים, מימי התיכון, עד שבמסגרת עסקית - שהחלה ביניהם בשנת 2017 - עלו יחסי הידידות על שרטון בשנת 2020, והדבר הוליד את התביעות ההדדיות שלפניי.

ראובן הזדכה שלא כדין על מע"מ בסך כ-44 ₪ עבור כרטיס טיסה; בסך כ-90 ₪ עבור ביטוח מונה באילת; בסך כ-26 ₪ עבור איזיפארק; בסך 2,100 ₪ בגין ריבית להלוואה; בסך כ-905 ₪ עבור איתוראן; בסך כ-43 ₪ עבור ביטוח גרירה; השמיט תשלום בסך כ-627 ₪ ששילמה החברה למוסך; רשם גיהוצי החברה עבורו לגט טקסי בחסר של כ-2,176 ₪; רשם פעמיים הוצאות שטיפה לאוקטובר 2017 בסכום של כ-111 ₪; לא העביר תשלום מע"מ על המונית בסך 18,316 ₪; מחק דמי טפול שהוסכם שהוא ישלם בסכום של 500 ₪ מידי חודש למשך תקופת ההיתקשרות בסך כולל של 19,250 ₪; לא שילם רישיון רכב לשנת 2018 בסך 325 ₪; לא החזיר חובות בגין קנסות ששולמו עבורו בסכום של 6,059 ₪; לא שילם תשלום בגין הפסד הוני בסך 14,295 ₪.

הסכום האחד הוא 5,000 ₪ חוב של ראובן בגין "דמי פרגון" על הפעולות והעזרה לראובן מתחילת ההיתקשרות העסקית בשנת 2017 ועד לסיום ההיתקשרות, שעדנה קזזה מהחוב שלה לראובן בגין ההלוואה האישית.

...

דין התביעה שכנגד שהגישה עדנה, להידחות, מאותו נימוק אשר דחיתי את פרקים א' ו-ג' בתביעתו של ראובן.

כמו כן מתייתר הצורך להידרש לסוגיית חשיפת מאזני החברה כפי שביקש ראובן, שכן אלו אינם רלוונטיים לתביעתו של ראובן כי אם לתביעתה של עדנה, ותביעתה נדחית כאמור.

סוף דבר – התביעות ההדדיות נדחות.