בתביעתה זו עותרת המבקשת כנגד סמכות הנמל לידרוש את יתר החוב מסוכן המכס בטענה שאין בסמכותו של הנמל לעשות כן באמצעות המס"ב. במקרה הנידון נטען כי המבקשת ספקה שירותי עמילות מכס לשני יבואנים אשר נחקרו לאחר מספר שנים על ידי מחלקת החקירות של המכס ובדיעבד התברר שערך הטובין אותם ייבאו לארץ בשנים 2003-2006 עולה על ערך הטובין עליו הצהירו ומשכך היה עליהם לשלם אגרת רציף גבוהה יותר.
הצדדים הגישו ראיותיהם לתיק באמצעות תצהירי עדות ראשית לתיק ולאחר הגשת הראיות הגישה המבקשת בקשה למתן פסק דין כנגד הנמל בהסתמך על פסיקת בית משפט עליון ברע"א 3953/12 חברת נמל חיפה נ' דוד יחזקאל ובניו בע"מ, פורסם ביום 6/8/2012, שכן לגירסתה קבע בית משפט עליון שאין לנמל סמכות לגבות באפן רטרוקטיבי הפרישי אגרות מעמילי המכס.
בנוגע לתגובת המדינה נטען שמדובר בתגובה לא עניינית הבאה לכפר על נוהל גילוי מידע לא חוקי מהמכס לנמל ואין לקבל טענות פרוצדורליות של המדינה בנוגע לצירופה כמשיבה לבקשה.
...
אוסיף שהגשת בקשה כזו עתה, יש בה משום סרבול הליכי משפט שלא לצורך, שכן במקום להידרש לכל הטענות בבקשה אחת, נדרש בית משפט להיזקק לבקשה בנוגע לצירוף התצהיר פעם נוספת ללא כל הצדקה לכך ומדובר בסרבול הליכי משפט ללא צורך ואף מטעם זה דין הבקשה להידחות.
לא זו אף זו, החלטת בית משפט המחוזי ברע"א 27317-12-12 שהוגשה על החלטתי הקודמת בעניין צירוף התצהיר המשלים התקבלה ושם קבע כבוד הנשיא אלון באופן מפורש:
"אני מוסיף ומורה כי תצהיר משלים מטעם המבקשת, וכן תצהיר תגובה משלים מטעם המשיבה- לעניין הסבירות בלבד (כמפורט לעיל)- יוגשו בהתאם למועדים שייקבעו בהקדם על ידי בית משפט קמא".
משכך, והואיל ועניין צירוף התצהיר נידון אף על ידי ערכאת הערעור, הרי שהחלטת ערכאת הערעור עומדת בעינה וברי שאין להיזקק עוד לשאלת צירופו של התצהיר נוכח החלטת כבוד הנשיא.
לעניין זה קבע י. קדמי בספרו על הראיות, חלק שלישי, עמוד 1165 כי:
"נראה כי מסירת המידע הסודי אגב הפרת חובת הסודיות- ובניגוד לחסיון- אינה פוסלת את המידע כראיה; ובוודאי שכך הם פני הדברים, כאשר המידע מוגש על ידי מי שחובת הסודיות אינה חלה עליו והוא מחזיק במידע".
לא מצאתי ממש גם ביתר טענות המבקשת ולכן, די באמור לעיל בכדי לדחות הבקשה ומשכך נדחית הבקשה להוצאת התצהיר מהתיק.
