תביעה בעניין נזקים שנגרמו לרכב בעקבות התקנת מערכת גז

מנהל אוטו סטארט, זיו דואב, העיד אף הוא לפני בכתב ובעל פה. בעדותו בכתב (תצהירו מיום 29.3.12, הוגש לתיק ביום 2.4.12), טען כ אוטו סטארט הוא מרכז שירות ומכירה של חברת "ניסאן". לדבריו, מעולם לא ניתנה על ידי המוסך כל המלצה או עצה בדבר התקנת מערכת גז ברכב ולא ניתנו לתובע כל הסברים באשר לחסרונותיה ויתרונותיה של מערכת זו. מכאן, נטען על ידי העד, כי אין לאוטו סטארט כל אחריות לנזק שניגרם לרכב.

לאור המסקנה הנ"ל ובשים לב לעתירתה של הנתבעת, במסגרת כתב הגנתה ותביעתה שכנגד, לחיוב התובע בסכומים המפורטים בסעיף 21 לכתב ההגנה והתביעה שכנגד, במידה ומתקבלת התביעה בלבד (ובסיבות העניין המסקנה שאליה הגעתי כאמור הנה דחיית התביעה), ובשים לב למהות הרכיבים הנתבעים במסגרת התביעה שכנגד הכוללים בעיקר את החיסכון שניגרם לתובע בשל התקנת מערכת הגז ברכבו, אני דוחה אף את התביעה שכנגד.

...

מסקנה: בנסיבות העניין ולאחר ששמעתי את העדויות והתרשמתי מהן, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי לא עלה בידי התובע להוכיח אחריותה של הנתבעת לנזק שנגרם לרכבו.

לאור המסקנה הנ"ל ובשים לב לעתירתה של הנתבעת, במסגרת כתב הגנתה ותביעתה שכנגד, לחיוב התובע בסכומים המפורטים בסעיף 21 לכתב ההגנה והתביעה שכנגד, במידה ומתקבלת התביעה בלבד (ובסיבות העניין המסקנה שאליה הגעתי כאמור הינה דחיית התביעה), ובשים לב למהות הרכיבים הנתבעים במסגרת התביעה שכנגד הכוללים בעיקר את החסכון שנגרם לתובע בשל התקנת מערכת הגז ברכבו, אני דוחה אף את התביעה שכנגד.

בנסיבות העניין, לא מצאתי מקום לחיוב התובע בהוצאות הנתבעת ואני מורה כי כל צד ישא בהוצאותיו.

התובע טוען כי נגרמו לו נזקים שונים, הן בשל העובדה כי נאלץ לבזבז ימי עבודה, הן בשל נזקים שנגרמו לרכבו כתוצאה מהתקנת מערכת הגז, והן לנוכח העובדה שמערכת הגז התגלתה כלא חסכונית כמוצהר.

טענות הצדדים וראיותיהם לכתב התביעה, התמציתי ביותר, צורף מכתבו של התובע לנתבעת מיום 25.1.21 שכותרתו: "התראה בטרם פתיחת הליכים". במכתבו זו טען התובע כי שוחח עם נציג הנתבעת ביום 14.12.20 בעיניין רכישת מערכת גז לרכבו, ונאמר לו ש"מערכת הגז והטיפול בה יעשה בפתח תקווה" וכן נימסר לו שמערכת הגז מאפשרת צריכה הדומה לצריכת בנזין ב-95%.

התובע טען כי בעת איסוף הרכב לצורך ביצוע ההתקנה, הופתע לגלות שההתקנה הועברה לטיפולו של צד ג' מטעם הנתבעת (אדם בשם רפי), וזה מסר לתובע שההתקנה תבוצע בקרית מלאכי, ועל כן נאלץ להוסיף 50 ₪ בגין הנסיעה הלא המתוכננת.

...

מספר ימים לאחר מכן שוב הוחלפו הודעות בין הצדדים והתובע כתב למר כהן שוב שהובטח לו ש"השירות" יעשה בפתח תקווה, וכי לא יוכל להגיע לקרית מלאכי, ולכך השיב מר כהן: "ברור שיותר נוח לך בפתח תקווה, ובגלל אי ההבנה אני מוכן לקחת ולהחזיר את הרכב... מה אפשר לעשות יותר מזה". לאחר שהתובע סרב להצעה זו, סוכם על בדיקה של הרכב במוסך בפתח תקווה (הודעות מיום 28.1.21), אך בסופו של דבר לא אותרה התקלה הנטענת על ידי התובע או קשר שלה למערכת הגז, ושוב הוצע לתובע שהרכב ייבדק בקרית מלאכי, ושוב סרב לכך התובע.

סיכומו של דבר התביעה נדחית.

בגין הנזק שניגרם לרכב בארוע הנ"ל שילמה התובעת למבוטחת תגמולי ביטוח בסך 55,639 ש"ח, ולאחר מכן הגישה את התביעה שבפני, שהיא כאמור תביעת שבוב נגד מי שנטען כי גרמה לנזק ברשלנותה.

התביעה הוגשה נגד הנתבעת בגדר מי שנטען כי התקינה ברכב מערכת להנעה בגז, אשר לטענת התובעת גרמה לפרוץ האש ברכב.

בכתב התביעה יוחסה לנתבעת רשלנות בגין התקנת מתקן הגז האמור ברכב, ובכלל זה – אי בדיקת תקינותו בטרם ההתקנה, אי-עריכת בדיקות לכשלים/אי תקינות במיתקן והתקנת מתקן גז פגום/בלתי בטיחותי.

בעניינינו, לא נטען במפורש בכתב התביעה להעברת נטל הראיה מכוח סעיף 39 לפקודה, כך שאין כלל צורך לידון בו. מעבר לנדרש אציין, כי מאחר שאין חולק שבעת הארוע הנתבעת לא היתה הבעלים של המיטלטלין מהם יצאה האש, כנדרש בסעיף 39 לפקודה, הרי שיסודות הסעיף אינם מתקיימים בעניינינו.

מערכת הגז הותקנה ברכב כ- 3.5 שנים לפני המקרה, כאשר לא נטען בכתב התביעה לתקלות כלשהן במערכת במהלך תקופה זו. גם לא נטען שהנתבעת ביצעה או התבקשה לבצע טיפולים כלשהם במערכת במהלך השנים שחלפו מאז ההתקנה ועד הארוע.

...

סוף דבר; נוכח כל המפורט, מסקנתי היא כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את עילת תביעתה נגד הנתבעת, דהינו – כי הנזק שנגרם לרכב בשריפה אירע עקב רשלנות מצד הנתבעת.

אשר על כן התביעה נדחית.

בדיון שהתקיים, הוסיף וטען כי הוא תבע אך ורק את הנזקים שנגרמו לו בפועל וכפי שפסק לו השמאי ונמנע מניפוח הוצאותיו.

כמו כן, הנתבעת מצידה לא היתכחשה לחוות הדעת השמאית עצמה ולתוכנה אלא חלקה בשאלת הפרשנות, כביכול שנתן לה התובע, ככל שנוגעת למערכת הגז.

משתפקידו של השמאי לבחון את הנזקים שארעו לרכב בגין התאונה ומשקבע כי יש להוסיף את ערכה המשומש של מערכת הגז לפצוי התובע הרי שאני דוחה את טענת נציג הנתבעת לפיה חוות הדעת השמאית לא התייחסה אם היה או לא היה נזק למערכת הגז.

היא לא טירחה לעשות כן. עוד הוברר כי מערכת הגז שהיתה מותקנת במכונית, היתה שם ברשות והופיעה ברשיון הרכב, כך שאין נפקא מינה אם היא הותקנה במקור כשנרכשה, או בשלב כל שהוא מאוחר יותר.

...

אני דוחה את טענת הנתבעת כי היה על הנתבע "לפרק" את מערכת הגז מתוך המכונית ולצאת לתור בארץ אחרי קונה מתאים.

ה. שוכנעתי כי מערכת זו היא חלק אינטגראלי של הרכב שנפגע.

סוף דבר- בהתאם לאמור לעיל, אני קובעת כי על הנתבעת לפצות את התובע בהוצאות השמאי, וכן לפצותו בגין מערכת הגז וגרירת הרכב למוסך.

התובע פנה להנדסאי רכב, מומחה מטעמו, מר יניב דקל, שקבע כי "הארוע הראשון (השריפה שנגרמה עקב היתלקחות של מערכת הגז – ארוע באחריות הנתבעת) גרם לארוע השני (רתיחת המנוע)". סכום התביעה מורכב מהסכומים הנקובים לעיל - 32,606, 7,000 ו-24,000 ₪, הנדרשים לשם תיקון הרכב בשל מחדלי הנתבעת (לטענת התובע) ובנוסף סך של 36,394 ₪ בגין טרחה ועגמת נפש.

שיעור הנזק בכל הנוגע לגובה הנזק צירף התובע הצעת מחיר מאת מוסך הייטקר בסך של 32,606 ש"ח לא כולל מחיר של צמת חשמל והרכבת מערכת הגז (הצעת מחיר הייטקר – מס' 284, מיום 16.1.2019 - צורף כנספח ג' לכתב התביעה).

בחוו"ד השמאי בייסקי מיום 25.12.2018 רשם כי: "לאחר מספר חודשים בעל הרכב לא התקין את מערכת הגז לכן תיק ניסגר לפי חשבונית התיקון ללא היתייחסות למערכת הגז אשר מנותקת ממנוע הרכב וממחשב הרכב. במידה ויתוקן מערכת הגז ותורכב חזרה תיבדק לפי הנזקים אשר נגרמו ועלויות התיקון ויפתח תוספת לתיק" (התקלות בעברית במקור).

...

אני קובעת כי התובע יפוצה בגין רכיב זה, לאחר שיבוצע, בכפוף להצגת חשבונית לנתבעת תוך 30 יום מעת הצגתה, בסכום שלא יעלה על 7,700 ₪ לא כולל פירוק והרכבה (העלות הנתבעת בצירוף הפרשי הצמדה מתאריך הצעת המחיר של מוסך הייטקר, 16.1.2019).

לנוכח כל האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע], תוך 30 יום מהיום, סך של 38,906 ש"ח על פי הצעת המחיר בסך של 32,606 ש"ח ותיקון וחיבור מערכת הגז בסך של 6,300 ש"ח. לסכום זה תתווסף עלות התיקון של צמות החשמל בסך מקסימלי של 7,700 ש"ח. סכום זה הינו פחות ממחצית ערך הרכב לפי חוות דעת השמאי.

הנתבעת תשלם לתובע, בנוסף לסכומים הנ"ל, את הוצאות התביעה – בגין האגרה סך של 1,248 ₪ ובגין שכ"ט עו"ד סך של 10,000 ₪.