התובע פנה בתביעה למוסד לביטוח לאומי, אשר הכיר בתאונה כתאונת עבודה, וקבע לתובע נכויות כדלקמן:
אי כושר לעבודה מיום 18.4.18 ועד 17.7.18
נכות זמנית בשיעור 100% מיום 18.7.2018 ועד יום 28.2.2019
נכות זמנית בשיעור 50% מיום 1.3.2019 ועד יום 31.7.2019 (במהלך תקופה זו הוכר התובע כנכה נזקק על פי תקנה 18).
מיום 1.8.2019 נקבעה נכות צמיתה בשיעור 61.85% על פי הפרוט כדלקמן:
נכות בשיעור 15% בגין כאבים והגבלה בתנועות כתף ימין על פי סעיף 41(4)(ב)
נכות בשיעור 10% בגין שבר בעצם הטיביה בשוק ימין על פי סעיף 35(1)(ב)
נכות בשיעור 10% בגין כאבים והגבלה בתנועות הגב על פי סעיף 37(7)(א)
נכות בשיעור 10% בגין כאבים והגבלה במרפק ימין על פי סעיף 41(8)
נכות בשיעור 10% בגין שבר הגבלה בתנועות הצואר על פי סעיף 37(5)(א)
נכות בשיעור 10% בגין פגיעה בעצב הרדיאליס על פי סעיף 31(3)(א)
נכות בשיעור 20% בגין צלקות לפי סעיף 75 (1)(ג)
נכות בשיעור 5% בגין הפרעת היסתגלות וחרדות על פי סע' 34(ב)(1-2)
כמו כן, ועדת הרשות החליטה להנפעיל את תקנה 15 במחצית, כך שנכותו המשוקללת של התובע במוסד לביטוח לאומי עומדת על שיעור של 93% לצמיתות.
הנתבעת הגישה חוות דעת אקטואריות באשר לגימלאות המל"ל שמקבל התובע-
על פי חוות הדעת האקטוארית באשר לגימלאות נכות מעבודה, התובע קיבל ויקבל סך של 1,132,753 ₪.
...
לעתים ישנה חפיפה בין הנכות הרפואית לזו התפקודית, אך ייתכנו מקרים בהם בית המשפט יגיע למסקנה כי בשל נסיבות המקרה, עולה הנכות התפקודית על הרפואית, או להיפך (ע"א 526/86 אררט נ' אזולאי, פ"ד מ(4) 690, 700 (1986); ע"א 4919/09 עזאם נ' בר (14.6.2011)).
גם אם אקבל את טענת הנתבעת כי יש להפחית במעט את הנכות התפקודית בגין תנועות צוואר חופשיות, אני סבורה כי לאור מכלול פגיעותיו האורתופדיות של התובע נגרמה לתובע פגיעה מורכבת המשפיעה על תפקודו לפחות בשיעור נכותו הרפואית.
