תביעה בעניין דרגות עובדי מדינה

בשים לב כי בעת פרישתו התנהלו נגד התובע הליכים משמעתיים ובהתאם לשיקול דעת שהופעל בנושא, נמצא כי התובע לא היה זכאי לדרגת פרישה ואין להתערב בשקול דעת המדינה בעיניין זה. פסקה 21.212 לתקשי"ר קובעת, כדלקמן: "אין להעלות עובד בדרגה לרבות במתן דרגה אישית, ואין להציע לנציבות שירות המדינה להעלות עובד בדרגה כל עוד מתנהלים נגדו חקירה או דיון בקשר להאשמה משמעתית או פלילית, אלא אם מצא נציב שירות המדינה כי בנסיבות העניין מוצדק להעלותו בדרגה כאמור. תמו הליכי החקירה או הדיון נגד העובד, ולא הוטלו עליו אמצעי משמעת בנוגע לדרגתו, מותר להעלותו בדרגה אפילו בתחולה למפרע מהיום בו היה מועלה בדרגה אילמלא החקירה או הדיון נגדו, הכול בכפיפות לנסיבות המקרה ולתוצאות החקירה או הדיון. ההגבלה לפי פסקה זו אינה חלה על העלאות אוטומאטיות בדרגה, הנקבעות על-פי הסכם קבוצי". בהתאם לסעיף 85.125 לתקשי"ר, דרגת פרישה נתונה לסמכות האחראי במשרד וקבלתה מותנית בהמלצת ממונה וכפופה למספר כללים.

] מקובלת עליי עמדת המדינה לפיה דרגת פרישה אינה זכות מוקנית והיא כפופה לשיקול דעת המדינה וכי החלטתה שלא להעניק דרגת פרישה לעובד שמתנהלים כנגדו הליכים משמעתיים היא החלטה סבירה שאין מקום להתערב בה. למרות האמור, אין בדחיית תביעתו של התובע לדרגת פרישה כדי לחסום את דרכו של התובע לפנות בבקשה מתאימה לשקול הענקת דרגת פרישה בדיעבד, ככל שיזוכה בהליך המשמעתי.

...

] נוכח האמור, ומשלא הראה התובע כי הוא בעל תעודת יועץ מס כתוצאה מלימודים במוסד אקדמי, משך שנתיים לפחות, התביעה לקבלת דרגה אישית נדחית.

] מקובלת עליי עמדת המדינה לפיה דרגת פרישה אינה זכות מוקנית והיא כפופה לשיקול דעת המדינה וכי החלטתה שלא להעניק דרגת פרישה לעובד שמתנהלים כנגדו הליכים משמעתיים היא החלטה סבירה שאין מקום להתערב בה. למרות האמור, אין בדחיית תביעתו של התובע לדרגת פרישה כדי לחסום את דרכו של התובע לפנות בבקשה מתאימה לשקול הענקת דרגת פרישה בדיעבד, ככל שיזוכה בהליך המשמעתי.

] התובע לא הצביע על הסכם המקנה לו זכות לסעד הנתבע על ידו והוא לא סתר את האמור בחוזר נש"מ בעניין זה. בשים לב להליך המשמעתי שהתנהל נגד התובע סירובה של הנתבעת להכיר לו בימי ההשתלמות סבירה בנסיבות העניין ולא מצאתי אפוא מקום להתערב בה. סוף דבר לסיכום, התביעה מתקבלת בחלקה כך שהנתבעת תפצה את התובע בפיצויים בגין אי עריכת הליך של שימוע בסך 50,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3.11.19 (מועד הגשת התביעה) ועד למועד התשלום המלא בפועל.

קביעות אלו אף עולות בקנה אחד עם ממצאיו של בית הדין האיזורי לעבודה בתיק תע"א 2268-07 עו"ד שאולי יצחק נ' נציבות שירות המדינה (פורסם בנבו, 5.3.09), במסגרתו נדון מקרה דומה בו התובע, מנהל מחוז במשרד הבטחון שדורג בדרוג העובדים הסוצאליים, טען כי הוא מופלה בדרגתו אל מול עובדים סוצאליים במשרד הרווחה, בהתייחס להעלאת הדרגה למנהלי המחוזות במשרד הרווחה בהחלטת ועדת המעקב משנת 2001.

כאשר נישאלה הג' אילת קדוש, עדת ההגנה, סגנית הממונה על מערכת הבטחון בנציבות המדינה לגבי העלאת הדרגה לעובדי המח"ר, השיבה כך: [footnoteRef:14] [14: ראו: פרוטוקול הדיון, עמ' 16, שורה 21 -34; עמ' 17, שורות 1 – 21.

מדובר בתביעה כנגד מדינת ישראל, אשר שימשה כמעסיקתה של התובעת, שעה שממילא, ככל שבית הדין היה פוסק לטובת התובעת, הרי שגובה הסכומים היה מחושב בהתאם לערך הדרגות על פי ההסכמים הקבוציים.

...

כבר בתחילת הדברים נציין כי לא מצאנו לנכון לקבל את תביעתה של התובעת, שעה שלטעמנו, היא לא הצליחה להרים את הנטל ולהוכיח כי הופלתה לרעה וכי הנתבעות פעלו באפליה פסולה אל מול שלוש קבוצות השוויון להן טענה התובעת.

] בנוסף, לא מצאנו בסיס לטענתה של התובעת להיותם של מנהלי מחוז מדירוג המח"ר קבוצת השוויון שלה, שכן מדובר בדירוגים שונים, בעלי מאפיינים שונים, הסכמים שונים ודרגות שונות, שעה שהוכח, בין היתר, כי קיים פער משמעותי בין שכרם של מנהלי מחוזות בדירוג המח"ר למנהלי מחוזות בדירוג עו"ס, לרעת המדורגים בדירוג המח"ר. לא מצאנו גם בסיס עובדתי לטענת התובעת כי היא הופלתה ביחס לנושאי משרה מקבילים לה במשרד הביטחון, בדירוג עו"ס, בהם סגן וראש היחידה הארצית לשירותי שיקום, שעה שהתובעת לא הצליחה להרים את הנטל ולהביא תימוכין לטענתה כי מדובר במשרות מקבילות לתפקידה.

לסיכום פרק זה, הגענו לכלל מסקנה כי יש לדחות את טענת התובעת להפליה אל מול ראש יחידת השיקום, שהינו בעל תפקיד שונה, בעל מאפיינים שונים וסמכויות שונות ואין כל חובה להשוות ביניהם.

עם זאת, אין מדובר בכלל מוחלט ויש גם חריגים לכלל, כפי שנקבע בע"ע (ארצי), 1193/04, מרים רפפורט ו – 22 אחרים נגד רשות שדות התעופה, (30.01.2006): "אכן, במקרים חריגים יאפשר בית הדין את פיצול הדיון, 'ביחוד כאשר מדובר בסעד המכוון כלפי המדינה או כנגד גופים ציבוריים אחרים (י לובוצקי סדר הדין במשפט העבודה פרק 20 עמ' 9 מהדורה חמישית, 2016)". בנסיבות המקרה שלפנינו, אנו סבורים כי אין מקום לדרוש את כימות התביעה ולא היתה מניעה, להגיש את התביעה דנן כסעד הצהרתי.

סוף דבר מצאנו כי יש לדחות את תביעתה של התובעת על כלל מרכיביה וטענותיה, לסעדים הצהרתיים כמו גם לסעד כספי בגין נזק בלתי ממוני, בהתאם לנימוקי פסק הדין לעיל.

פסק הדין שניתן במסגרת העתירה המנהלית מהוה מעשה בית דין לעניין ההיתנכלות ואין להדרש שוב להיתנכלות, וכן היחסים עם מפקדיו וכן ככל שהיא נוגעת לסוגיית אי הקידום בחודש מאי 2001 ולנסיונות לטרפד קידום התובע לדרגת רפ"ק. מטעם זה של מעשה בית דין התביעה להדחות על הסף , בהתקיים הפרמטרים הנדרשים על פי הפסיקה לעיל.

הנחיות פרקליט המדינה הנחיה מספר 16.8 – בדבר העלאת טענת היתיישנות על ידי המדינה, שצירף ב"כ התובע קובעות כי "ככלל, ובתאום על הלישכה המשפטית של המשרד הממשלתי הנוגע בדבר, יטען להתיישנותה של התביעה (סעיף 6)". עוד נקבע כי כאשר סבר פרקליט כי אין זה ראוי או צודק, בנסיבות העניין, להעלות טענת היתיישנות או לעמוד עליה "יפנה אל פרקליט המחוז לקבלת אישור לויתור על הטענה" (סעיף 7).

...

יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות.

סוף דבר הבקשה לסילוק על הסף מתקבלת גם בשל השתק עילה וגם מחמת התיישנות.

טענות הנתבעת בדבר היעדר עילה, היעדר סמכות עניינית, השתק פלוגתא, כפל פיצוי ושיהוי נדחות.

היתכנסות גוף חשוב זה של הנציבות נערכה לאור בקשת הועדה העליונה לקבל את אישור הנציבות לידון בעיניינו של התובע, כמוסמכת מטעם האוצר, כאשר סגן נציב שירות המדינה, מר זיסקינד, הבהיר באותה עת, במסמך כתוב כי "הועדות העליונות של מערכת הבטחון וצה"ל הן המטפלות בבקשת המשרתים במישטרה לעבור לדרוג מחקר" (נספח ו'1 ונספח טז' לתצהיר התובע).

על כן, הננו דוחות את טענת התובע שלפיה יש להחיל גם בעיניינו את החריג שנקבע ביחס לקציני המז"פ. היתיישנות נוכח קביעתנו לעיל שלפיה התובע אינו עונה לקריטריונים לקבלת תוספת תפקיד עקב העובדה כי דרוג המחקר שקבל במסגרת תפקידו כקצין אג"ת אג"מ היה מכח קיבוע ולא מכח תפקיד מזכה, הרי שדין התביעה על כל רכיביה להדחות.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית; בקשת התובע כי בית הדין יצהיר כי זכאותו לדירוג מחקר בתקופה שמיום 31.5.2006 עד נובמבר 2014, הייתה מכח שירות בתפקיד מזכה- נדחית.

בקשת התובע כי בית הדין יצהיר שהוא זכאי ל"תוספת תפקיד" החל מיום 1.4.03- נדחית אף היא.

בנסיבות העניין ועל אף שהתביעה נדחתה, לא מצאנו מקום לפסוק הוצאות.

מועד ההודעה הצדדים חלוקים בדבר המועד שבו קיבלה התובעת הודעה על סיום העסקתה, האם בתחילת חודש יולי כגירסת המועצה הדתית, או ביום 2.8.18, כגירסת התובעת? התובעת מסרה גרסה מפורטת בענין זה, שאותה פירטה בכתב התביעה, ועליה שבה בתצהיר ובעדותה.

בנוגע להפרשי שכר יסוד פירט בסע' ד' לחוות דעתו את השגיאה בחישוב שעשה מר קומיסרונקו שכן בסיס השכר שלקח מומחה התובעת נילקח מטבלאות שכר דירוג מינהלי של עובדי מדינה בדרגה 19+, דרגה זו אינה תואמת את דרגתה של התובעת, שקבלה את שכרה לפי טבלת דירוג ברשויות המקומיות ואשר הדרגה בהתאמה לדרוג המינהלי היא 18+.

...

סוף דבר תביעת התובעת מתקבלת ביחס לתקופת העבודה .

תביעות התובעת לקצבה מהוונת, תוספת בלתי ייחודיים , הפרש קידום וותק נדחות.

לאחר ששקלנו את תוצאות התביעה , לעניין ההוצאות ושכ"ט ב"כ התובעת מצאנו כי המועצה הדתית תשלם שכ"ט ב"כ התובעת בסך של 8,000 ₪.