באותה עת עמדו כל בטוחי החיים שהיו לנתבע על סך של כ-1.5 מיליון ₪, ולכן עשה הנתבע כחודשיים לאחר חתימת ההסכם עם אביו ביטוח חיים נוסף על סך של כ-1.5 מיליון ₪ שהמוטבות הישירות בו הן אחיותיו.
מהתשלומים שפרטה התובעת בסעיף 113 לתביעה עולה, כי התובעת אינה יודעת להבחין בין הוצאות הכרוכות בבניית הבית לבין הוצאות נילוות, הוצאות מיטלטלין.
התובעת עובדת כמהנדסת בחברת XXX במשרה בהקף של 80% ומשתכרת בסך של 25,000 ₪ ברוטו, סך של כ-16,000 ₪ נטו.
בנסיבות אלה, מהן עולה כי הנתבע הוא שנושא במרבית הוצאות הקטינים (כ-7,000 ₪ בחודש, בהתאם לדבר התובעת בחקירתה בעמ' 101, ש' 14-16), נדמה כי היתנהלותה של התובעת בעמידה על תביעת המזונות, בהנתן אופן ההתנהלות במצב הדברים בפועל, נעדרת תום לב.
בהקשר זה יצוין כי מטעם התובעת לא הוגשה תביעה בעיניין החזקת הקטינים וזמני השהות וכי במרוצת ניהול ההליך שניפתח ע"י האב בעיניינם של הקטינים בבקשה לסעד זמני, זו היתנגדה להתערבות העו"ס לסדרי דין לצורך הכנת תסקיר, לרבות מתן הנחיות בעיניין זמני השהות וההתנהלות ההורית של הצדדים.
...
בנסיבות אלה ולאור כל האמור לעיל, מצאתי להיעתר למתן פסק דין הצהרתי לשמירת זכויות שנצברו בידי מי מהצדדים וזאת החל ממועד נישואי הצדדים (בשנת 2008) ועד למועד הגשת התביעה דנא בידי התובעת בחודש אפריל 2018.
בסיכומיו טען כי כחלק מהתנהלותה המניפולטיבית של התובעת, הפסיקה היא לשאת בחלק מהוצאות החינוך של הקטינים, מתוך ידיעה כי הנתבע ישלם הוצאות אלו, על מנת שלא לפגוע בקטינים.
לא עלה בידי התובעת להוכיח את סכומי המזונות המופרכים אליהם עתרה וכן לאור חלוקת מימון צרכי הקטינים כפי שנהגו לפיה הצדדים עד כה, ולכן יש לדחות את עתירתה לחיוב במזונות, ולהורות כי כל אחד מהצדדים יישא בצרכי הקטינים בעת שהותם אצלו.
בהתאם לכך ובהינתן כלל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.
סוף דבר
התביעה למתן פסק דין הצהרתי שהוגשה מטעם התובעת ביחס לנחלה, נדחית.
התביעה למזונות קטינים אשר הגישה התובעת, נדחית בזאת.
