תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום יתרת מחיר מוצר

ביום 13.2.17 הגישה המשיבה תביעה בסדר דין מקוצר כנגד החברה כחייבת וכנגד המערער והמשיב 3 כערבים, זאת בגין יתרת חוב שחבה החברה למשיבה על סך 964,089.15 ₪ לחודשים מאי עד ספטמבר 2016, ובצרוף ריבית פיגורים בהתאם לאשר נקבע בהסכם המסגרת, ובסה"כ למועד הגשת התביעה סכום של 1,041,215 ₪.

כך גם הסכם המסגרת כלל את כל הפרטים בהתייחס למחיר המוצרים, אחוז ההנחה, אופן התשלום, אופן אספקה, וכי הסכם המסגרת לא עמד לבדו מאחר וכל הזמנה פרטנית נקבה בתשלום וכך גם הפנה לתעודות המשלוח והחשבוניות.

עקרו הראשון של התצהיר כי התביעה אינה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר מאחר ואין ראיה בכתב על סכום התביעה כולו, תוך "היאחזות" בטענת ה-300,000 ₪, אשר לא למותר לציין כי גם סכום זה לא שולם על ידו.

...

אולם, ביום 27.9.2017 בוטל פסק הדין נגד המערער בלבד לאחר שהגיש בקשה לביטול פסק הדין (כב' הרשם הבכיר קייס נאשף) בציינו כי "בשלב זה לא ניתן להגיע למסקנה חד משמעית לפיה למבקש אין כל סיכוי להצליח בהליך..." (להלן: החלטת הרשם).

אולם, בסופו של יום הדבר לא צלח ועל כן אין מנוס ממתן פסק דין.

לאור כל האמור, דין הערעור להידחות.

כך גם ישלם המערער למשיבה שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.

ההסכמים שנחתמו בין הצדדים, הסדירו את תנאי התשלום, תנאי משלוח המוצרים, מחירי המוצרים ואת מסגרת האשראי שניתנה לנתבעת על ידי התובעת.

בין החודשים ספטמבר 2013 ועד אפריל 2014, הזמינה הנתבעת 1 מאת התובעת מוצרים שונים בסכום כולל של 82,165.5 אירו .על חשבון החוב שולמו 2 תשלומים בלבד: ביום 25.2.2014 שולם סך של 4,183 אירו וביום 1.4.2014 שולם סכום נוסף בסך של 20,000 אירו – יתרת החוב היא הבסיס לתביעה שלפניי.

התביעה הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר.

...

סכום עליו הוסכם במסגרת ההסדר שבין הצדדים, ואנמק כעת החלטתי זו. במקרה שלפניי הוכיחה התובעת כי ארגמן הוא בעליה והדירקטור היחיד של הנתבעת.

" אני סבורה כי המקרה שלפניי הוא אחד מאותם מקרים חריגים ,בהם צודק ונכון להורות על הרמת מסך ההתאגדות וחיוב מר ארגמן בחוב החברה בשל התנהלותו אשר מהווה בין היתר קיפוח התובעת כנושה של החברה.

מסקנתי היא כאמור כי יש לבצע הרמת מסך חלקית ביחס לחוב הנתבעת על פי הסדר החוב בלבד, הסדר חוב שכאמור נעשה במועד שבו לנתבעת לא הייתה כל פעילות שכן פעילותה נמכרה באופן מלא לחברת אי.וי.קום, מאחר שלגבי חוב זה התובעת הוכיחה שהתנהלותו של ארגמן מקימה את היסודות הקבועים בסעיף 6 לחוק החברות לפיהם נעשה שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של הנתבעת באופן שיש בו כדי לקפח את התובעת כנושה של הנתבעת וכן כי יש בהתנהלות זו משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה של הנתבעת לפרוע את חובותיה.

לטענת התובעת, הנתבעות הפרו את ההסכמים ביניהם, ובכלל זה לעניין אופן התשלום, ביצוע התשלומים והפרת תנאי הבלעדיות, לרבות ביטול חד צדדי של פרויקט הקירות ורכישות מספקים אחרים, באופן שהותיר אותה עם מלאי סחורות בהיקפים של מיליוני ₪; לטענת הנתבעות, התובעת היא שהפרה את ההסכמים ובכלל זה העלתה חד צדדית את המחירים, שינתה תנאי התשלום הנידרש, הזניחה פרויקט הקירות והפרה ההסכמות כגון החלפת המגוון ואפשרות החזרת המוצרים, אספקת מוצרים באיכות ירודה, אי אספקה של סחורה ואספקתה באיחור.

התובעת טענה לנזקים כדלקמן: יתרת חוב בגין ביטוח מחסן בישראל 7,000 ₪; יתרת חוב בגין אי תשלום סחורות שסופקו לנתבעות כ-1.25 מיליון ₪; יתרת חוב בגין תשלומים שבוצעו אך לא ניפרעו 134,000 ₪; יתרת חוב בגין כוסות מחולקות שסופקו כ-300,000 ₪; יתרת חוב בגין כוסות מחולקות שהוזמנו ולא סופקו כ-2.3 מיליון ₪; יתרת חוב בגין סחורה שהוזמנה ולא סופקה בסך 2.3 מיליון ₪; הפסד רווח צפוי בגין הפרת הסכם ויטמינים 1 מיליון ₪; הפסד רווח צפוי בגין הפרת תנאי הבלעדיות ל-5 שנים 14 מיליון ₪; סה"כ ניזקי התובעת הנטענים כ-21.3 מיליון ₪.

במקור הוגשה התובענה בסדר דין מקוצר.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את כלל טענות הצדדים, מצאתי להיעתר לבקשה משום שמצאתי שהתיקון יאפשר לבית המשפט להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין.

לפיכך, מצאתי כי טענה הנתבעות בדבר עילות סותרות היא טענה שיש לדון בה במסגרת התביעה גופה ולא בשלב זה. אשר לטענות הנתבעות בעניין האגרה, לפי הדין הקיים, זכותה של התובעת להוסיף ראשי נזק אך לא לשנות את סכום התביעה בגינו השתלמה אגרה, ואין בכך כדי להשפיע על שאלת התיקון (ר' החלטתי בת"א (מחוזי ת"א) 36310-06-16 תשובה נ' יוניון מוטורס בע"מ (16.3.2017); ובת"א (מחוזי ת"א) 25169-12-15 שוכמן נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (12.3.2016)).

סוף דבר הבקשה לתיקון כתב התביעה מתקבלת.

בנסיבות אלה, המבקשים 3-6 חתמו על כתבי ערבות לטובת המשיבה להבטחת פירעון חובן של המבקשות מס' 1 ו- 2 ובפרט השיקים המחוללים הנ"ל. בתוקף חתימותיהם על כתבי הערבות האמורים, הגישה המשיבה תביעתה כנגד המבקשים ובגדרו היא עתרה לחיוב המבקשים, ביחד ולחוד, בתשלום יתרת החוב המגיעה לה מן המבקשות מס' 1 ו- 2, בסך 272,000 ₪.

באשר להתקשרות העסקית עם המשיבה, המבקש 3 הצהיר כי על פי הצעת המחיר שנחתמה על ידי המבקשת 1 והמשיבה, נקבעה התמורה לעסקה בסך 200,000 ₪ בתוספת מע"מ. במסגרת העסקה המשיבה התחייבה לתת אחריות במשך 24 חודשים, חידוש שירות, שירות של מוקד למשך חמש שנים.

כך למשל, ספק של מערכת NVR של המצלמות, אליו פנו המבקשים בעקבות תקלה שהתגלתה במצלמות, פשט את הרגל ולא היה מסוגל לתת את השרות ו/או האחריות למוצר.

במסגרת נטייה זו של הפסיקה להרחיב במתן הרשות להיתגונן, שמירת האיזון הנידרש בין מתן הרשות להיתגונן לבין הזכות להגיש תביעה בסדר דין מקוצר (בהתקיים התנאים המאפשרים זאת), יכול שתעשה במספר דרכים: דחיית בקשה המבוססת כולה על "הגנת בדים"; התנאת הרשות להיתגונן במתן ערובה (עניין נחום); או הטלת הוצאות "ככל שמתברר בסופו של דבר כי הרשות שניתנה להיתגונן רשות סרק היא" (עניין ששון, פסקה ה' לפסק-דינו של השופט רובינשטיין).

...

ניסיון שנעשה על ידי להביא את בעלי הדין לעמק השווה, לא צלח ובנסיבות העניין סיכמו ב"כ הצדדים כל אחד את עיקר טענותיו בעל פה. לאחר השמעת הסיכומים נדחה התיק למתן החלטתי זו. דיון והכרעה: המסגרת הנורמטיבית: בית המשפט העליון סיכם את ההלכה הפסוקה הנוהגת בהליכים מסוג ההליך דידן בע"א 3300/04 צול ניהול פרויקטים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (פורסם בנבו, 9.12.09), וכך אמר: "התביעה בסדר דין מקוצר מעמידה בפני הנתבע "משוכה" דיונית טרומית, בדמות הצורך בקבלת רשות להתגונן.

בנסיבות העניין, וביחס למבקשות הנ"ל, בשל העדר הפירוט הדבק בבקשה לכל אורכה, באתי לכלל מסקנה ולפיה ישנו מקום להתנות בהפקדת ערבון במזומן בקופת בית המשפט כפי שיפורט להלן.

סוף דבר: אשר על כן הריני מקבלת את בקשתם של המבקשים 4, 5 ו- 6 למתן רשות להתגונן.

בקשתן של המבקשות 1, 2 מתקבלת בכפוף להפקדת ערבון ע"ס 10,000 ש"ח, במזומן, בקופת בית המשפט וזאת תוך 30 יום ממועד המצאת החלטתי זו למבקשים (באמצעות בא כוחם).

כתב התביעה התובעת (להלן: "הספק") הגישה ביום 11.11.18 כתב תביעה בסדר דין מקוצר בו טענה כי הנתבעת (להלן: "המזמין") הזמינה ממנה גופי תאורה ולא שילמה מלוא התמורה ולכן ביקשה לחייב אותה לשלם היתרה בסך של 503,237 ₪.

דיון והכרעה על ביהמ"ש לקבוע את יתרת התמורה המגיעה לספק והאם יש לקזז ואף לחייב אותו לשלם פיצוי או השבה של תשלום בעודף למזמין? להלן גרסאות הצדדים: גרסת הספק הספק טען בכתב התביעה כי מנהל ומפעיל עסק ליבוא שיווק ומכירה של גופי תאורה שונים וכי המזמין שהקים שני מיתחמי משרדים, "מגדל השחר" ו"מגדל אלון" הזמין ממנו ביום 1.2.17 גופי תאורה שונים בשני מיתחמי המשרדים, לאחר מו"מ ממושך, בהקף של 1,485,000 ₪ בתוספת מע"מ. עוד טען, שלאחר ההזמנה הראשונה, נעשתה הזמנה נוספת בסך של 2,780 ₪ וביום 26.3.17 נעשתה הזמנה נוספת בהקף של 475,000 ₪ בתוספת מע"מ וזאת לאחר שהמזמין אישר את הצעת המחיר שנשלחה אליו על ידי הספק.

התובעת שאינה מגיע בידיים נקיות לתביעה זו (סיפקה חלק מהמוצרים לקויים וכיום גם מודעת לכך) תתקן את הליקויים על חשבונה (העלות אצלה נמוכה בהרבה מאשר קבלן חצוני), הנתבעת והתובעת שכנגד תגיע להסכמה עם התובעת על מתוה סיום המחלוקת אם הכל יתוקן עם מנגנון להבטחת התשלום המוסכם ומנגנון לקביעת מועדים וגורם המאשר את סיום התיקונים.

...

עו"ד בסידן: על רקע האמור, מודיעה בזאת שובל השקעות על ביטול ההתקשרות בין הצדדים.

" קביעת עלות התיקון המומחה נחקר בעניין עלות התיקון בעמוד 18 שורה 23: "מר קראוסהר: תיקח את המספרים לפני מע"מ ותראה, זה מגיע בערך ל-190 אלף שקל. בסדר, יש הצעות, אני לא אמרתי שאין הצעות. השאלה מי זה הקבלן ומה הוא עושה, ותמיד אפשר גם לקבל את זה בנמוך יותר. אני לקחתי מחיר ריאלי בבניין קיים שצריך להיכנס בו ולעבוד בעדינות ובזהירות, בלי ללכלך שום דבר ובלי לפגוע באנשים ולתאם את הזמנים. לא נראה לי שאפשר לעשות את זה במחיר הזה בבניין חי." המומחה אמד עלות התיקון בסך של "240 פלוס 30, כן.

סוף דבר ביהמ"ש מקבל את התביעה העיקרית באופן חלקי ודוחה התביעה שכנגד במלואה.