תביעה בסדר דין מקוצר בגין יתרת חוב שכירות רכב

בענין הנתבע 1 חברת בסט קאר לשירותי רכב בע"מ ח.פ. 511794083 (להלן: "התובעת") העוסקת בהשכרת כלי רכב, הגישה תביעה בסדר דין מקוצר כנגד מר זיקרי יוסף חיים (להלן: "הנתבע") וכנגד אמו גב' זיקרי רונית (להלן: "הנתבעת"), לתשלום סך של 52,641 ₪, בגין יתרת חוב שלא שולמה.

...

מסקנה זו נובעת מכך שהעדה הרלוונטית מטעם התובעת שלכאורה ביצעה את העסקה עם הנתבע לא הובאה לעדות ואף לא נמסר תצהיר כלשהו מטעמה וכן לאור הסתירות בעדותו של קרוייזר, וכן לנוכח העובדה שעל הסכם ההשכרה מופיע שמה של הנתבעת ולא שמו של הנתבע.

בנסיבות האמורות לעיל, משהגעתי למסקנה כי הנתבע לא חתם על הסכם השכרת רכב, ואמצעי התשלום נמסרו ללא ידיעתו, ומשהעדה העיקרית של התובעת לא הובאה לעדות, הרי שלא הוכח כי הנתבע הוא זה שכר את הרכב וכי הוא זה שהתחייב בתשלומים הנטענים.

סוף דבר לאור האמור התביעה כלפי נתבע 1 נידחת על ידי .

רקע המשיבים הגישו נגד המבקשים תביעה בסדר דין מקוצר על סך של 8,386 ₪, בקשר להסכם שכירות שנחתם בין משיב מס' 1 ובין המבקשים, להשכרת דירתו של המשיב בחיפה.

בנוסף התברר למשיב, כי נותרה יתרת חוב בגין חשבונות החשמל, מעבר לתשלום החדשי הקבוע, בסך של 1,026 ₪.

למעלה מן הדרוש אוסיף, כי גם אם לא הייתי מוצאת לנכון להעתר לבקשה למחיקת כותרת, הייתי קובעת כי די בטענותיהם של המבקשים על מנת ליתן להם רשות להיתגונן, וזאת לאור הגישה הליבראלית שבמתן רשות להיתגונן על פי הפסיקה (ע"א 544/81 קיהל נ בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון, פ"ד לו(3) 518 [1982]; ע"א 64/88 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ [25.11.1993]).

...

בתשובתם לבקשה טוענים המשיבים, כי המבקשים כלל לא כפרו בבקשתם בכך שלא שילמו את דמי השכירות, לא כפרו בכך שלא השיבו את המפתח, קרי, את החזקה במושכר גם לאחר שיצאו ממנו, ולא כפרו בכך שלא הציגו שוכר חלופי תחתם, ומכאן שהגנתם איננה אלא הגנת בדים ודין הבקשה להידחות.

למעלה מן הדרוש אוסיף, כי גם אם לא הייתי מוצאת לנכון להיעתר לבקשה למחיקת כותרת, הייתי קובעת כי די בטענותיהם של המבקשים על מנת ליתן להם רשות להתגונן, וזאת לאור הגישה הליברלית שבמתן רשות להתגונן על פי הפסיקה (ע"א 544/81 קיהל נ בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון, פ"ד לו(3) 518 [1982]; ע"א 64/88 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ [25.11.1993]).

רקע התובע הגיש נגד הנתבעים תביעה בסדר דין מקוצר.

התביעה נגד נתבע מס' 1 הוגשה בגין יתרת חוב בחשבון שפתח התובע לנתבע מס' 1 בסניפו באום אלפחם, בגין יתרת הלוואה שנטל ואשר לא ניפרעה ובגין אשראי בפגור, בסך כולל של 91,744 ₪ (נכון ליום 30.6.19).

נטען, כי חרף פניות התובע לנתבעים, החוב לא סולק; זאת ועוד, בין התובע ובין נתבע מס' 1 נחתם הסכם להסדרת החוב, אלא שנתבע מס' 1 לא עמד בו. עם הגשת התביעה הגיש התובע בקשה למתן צוי עיקול על זכויות הנתבעים כדלקמן: לגבי נתבע מס' 1 - זכויות ו/או כספים אצל מעסיקו (נכון למועד הגשת הבקשה), בבנק הדואר, בבנק לאומי, בבנק יהב ובחברת הביטוח הפניקס; ולגבי נתבע מס' 2 - זכויות ו/או כספים אצל מעסיקו, בחברת הביטוח הפניקס ובקרן הפנסיה מבטחים, וכן על זכויותיו בכלי רכב הרשומים על שמו במשרד הרשוי.

נטען, כי עקב העיקול אין משכורתם של הנתבעים מועברת אליהם, אין באפשרותם לשלם את דמי השכירות והם עלולים להיות מפונים מדירתם, וכן לא יכובדו הוראות הקבע שלהם והתשלומים בכרטיסי האשראי.

...

בפניי בקשה לביטול עיקולים זמניים שהוטלו במעמד צד אחד לפי החלטתי מיום 18.8.19.

יחד עם זאת, סבורני, כי הותרת העיקולים על חשבון העו"ש של נתבע מס' 1 ועל משכורתו (ככל שקיימת) יש בה משום הכבדה בלתי מידתית ופגיעה של ממש בהתנהלותו היומיומית 1.

אשר על כן, אני מורה על ביטול העיקולים על המשכורת ועל חשבון העו"ש של כל אחד משני הנתבעים.

בסעיף 47 לכתב התביעה מעמיד התובע את רכיב התביעה בעיניין פיצוי בגובה יתרת החובות בהוצאה לפועל על סך של 128,353 ₪ בלבד, שזה הסכום שמתקבל לאחר הפחתת החוב בתיק ההוצאה לפועל שפתח הנתבע וכן החובות שאינם קשורים להתנהלות הבנק מכלל החובות של התובע בהוצאה לפועל.

התובע טוען כי הוא בן 51, גרוש , עובד בעבודות שיפוצים מזדמנות ומתקיים מגימלת הבטחת הכנסה בסך של 1,730 ש"ח. התובע טוען כי אין לו חשבון בנק ואין לו רכב.

הנתבע טוען על בסיס מסמכים כי ביום 5/4/09, לאחר מימוש הרכב המשועבד, הגיש הנתבע נגד התובע תביעה בסדר דין מקוצר בגין יתרת החובה בחשבון בסך של 65,427 ₪.

נטען כי מהבקשה לא ניתן לדעת מה היא הכנסתו החודשית של התובע , שכן התובע לא מיפרט מהי הכנסתו מעבודות השיפוצים ולא מביא כל אסמכתא לגבי הכנסה זו. מודגש כי התובע מציין שבנו עוזר לו לשלם את דמי השכירות אבל אינו טוען כי פנה לבנו כדי שיסייע לו לשלם את האגרה.

...

לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה זו שכן אני סבור כי גם אם כל טענותיו של התובע תתקבלנה, לא ייפסק לו פיצוי בסכום הנתבע או בסכום קרוב לכך.

באשר לסעד שעניינו פרישת תשלומי האגרה לשיעורים שלא יעלו על 300 ₪ לחודש, מצאתי לנכון להעתר לבקשה.

על כן , אני דוחה את הבקשה לפטור מתשלום אגרה ולדחיית המועד לתשלום האגרה עד לגמר ההליך ומאפשר למבקש לשלם את אגרת התביעה בשיעורים של 300 ₪ לחודש החל מיום 1.12.15 ובכל 1 לחודש שלאחר מכן .

ביום 27.2.14 נכרת בין המשיבה לבין מר אבנר אוקנין הסכם הרשאה לצורך הפעלת מתקן לשטיפת מכוניות הקיים בשטח הרחיצה שבמקרקעין הנ"ל. ביום 1.11.16 העביר מר אוקנין את מלוא זכויותיו וחובותיו על-פי הסכם ההרשאה למערער לפי כתב העברת זכויות וחובות.

ואולם, בנוסף לכך נטען בכתב התביעה המתוקן, שהמערער לא שילם דמי שימוש כמתחייב מההסכם ההרשאה כך שיתרת חובו בגין דמי שכירות עמדה נכון ליום 5.11.18 על 8,917 ₪, ובנוסף עמדה יתרת חובו בגין הוצאות אחזקה על 2,135 ₪.

לאחר שנתנו דעתנו לכתב התביעה שהוגש בסדר דין מקוצר בשנת 2016, לכתב התביעה המתוקן שהוגש בשנת 2018, לכתב ההגנה, לתצהירי העדות הראשית, לפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא, לפסק הדין של בית משפט קמא, להודעת העירעור על נספחיה, לתשובת המשיבה על נספחיה, ולטענותיהם של ב"כ הצדדים (לרבות דברי המערער), בישיבה שהתקיימה בפנינו ביום 20.10.21, מסקנתנו היא, שדין העירעור להדחות.

...

הערובה בסכום של 50,000 ₪ שהפקיד המערער בבית משפט זה לצורך עיכוב הביצוע, תישאר מופקדת בקופת בית-המשפט, וזאת עד אשר יסלק המערער את ידו ממתחם תחנת הדלק, כפי שהורה בית משפט קמא בפסק-דינו, וכפי שקובעים אנו בפסק דיננו.

אנו מחייבים את המערער לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪ (כולל מע"מ).

אנו מורים למזכירות בית-המשפט להעביר לידי ב"כ המשיבה, עבור המשיבה, את הסכום הנ"ל של 10,000 ₪ מתוך הערובה של 20,000 ₪ שהפקיד המערער בבית משפט זה להבטחת הוצאות המשיבה.