התובע הגיש ביום 8.11.2020 תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעים בגין יתרת חובה הקיימת לטענתו בחשבון המשותף.
התביעה הוגשה בגין חוב בנק נטען של הנתבעים לתובע.
...
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בטענות הנתבע 1, החלטתי לדחות את הבקשה וזאת ללא צורך בתשובה.
לעניין זה ר' ע"פ 5/17 חסן אלגדאמין נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (9.1.2017) (להלן: "עניין חסן"):
"לעניין זה נקבע בפסיקה מבחן אובייקטיבי מחמיר, המחייב סבירות מוחשית לכך שדעתו של השופט ננעלה ואינה פתוחה עוד לשכנוע (ב"ש 48/75 ידיד נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(2) 375 (1975) (להלן: עניין ידיד)."
עוד נקבע בעניין חסן לעיל כי רק במקרים נדירים הפעילות השיפוטית כשלעצמה, ובפרט החלטות דיוניות של המותב, תהווה הוכחה מספקת לחשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, ואצטט:
"ההלכה היא כי רק לעיתים נדירות ביותר ייקבע כי יש בפעילות השיפוטית לכשעצמה ובהחלטות הדיוניות של המותב, הוכחות מספקות לקיומו של חשש ממשי שכזה (ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3) 608, 626-625 (1994); להרחבה ראו יגאל מרזל דיני פסלות שופט 174-178 (2006) וההפניות שם)."
מן הכלל אל הפרט
לא מצאתי כל חשש ממשי (ואף לא מצאתי חשש שאינו ממשי) למשוא פנים, ולא מצאתי גם כל בסיס לחשש לעיוות דין או לפגיעה במראית פני הצדק, ואנמק:
ראשית, ובאופן כללי, ראוי לציין כי בסיומו של הדיון, ולמרות שהנתבע 1 לא הגיש בקשת רשות להגן, נעתר בית המשפט לבקשותיו של הנתבע 1, העניק לנתבע 1 ארכה להגשת בקשת רשות להגן ודחה את הדיון בבקשה.
אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.