תביעה בסדר דין מהיר על חוב בגין מכירת מוצרי חשמל

שתי תביעות שהוגשו בהמשך למשא ומתן שנערך בין הצדדים מאיר חזיזה מחד ואלי שדה מאידך למכירת הזכויות בעסק הידוע "הכל לבית אלי". בתביעה בסדר דין מהיר שהוגשה על ידי מאיר חזיזה הוא טען שבקש לבחון אפשרות לרכוש את עסקו של הנתבע אלי שדה ועל כן שילם לו דמי רצינות בסך 55,000 ₪.

הרקע להגשת התביעה: מר אלי שדה היה בעל הזכויות בעסק הידוע שעסק בממכר חומרי בנין, כלי בית, כלי עבודה ומוצרי חשמל קטנים.

אם אכן כך היה, מדוע אלי שדה לא מסר לו עובדה כה מהותית זו? מאיר חזיזה הצהיר בתצהיר עדותו הראשית מנגד כי הם התחילו במשא ומתן ראשוני במסגרתו הגיעו להסכמה עקרונית לרכישת העסק בכפוף להצגת דו"חות כספיים ודוחות מלאי לפיו העסק כולל הציוד והמלאי יימכר תמורת הסך של 580,000 ₪ אולם שווי העסק כפי שידווח לרשויות המס בגין מכירת העסק יהיה נמוך יותר.

מאחר והוברר ששי הנו פושט רגל אשר יש לו חובות רבים מעל כ2.5 מליון ₪, יכול ואכן ביקש להשאיר בידיו כסף מזומן, ועל כן נרשם סכום גבוה יותר.

...

לא שוכנעתי שחזיזה פעלו בחוסר תום לב, אלא שבין הצדדים במהלך המשא ומתן התגלו מחלוקות שלא ניתן היה לגשר עליהם ועל כן לא נחתם כל הסכם מחייב בין הצדדים.

הוא נעתר לבקשתו וחתם על המסמך לפיו קיבל סך של 50,000 ₪.

לאור כל האמור לעיל הנני קובעת ששוללם סך של 30,000 ₪הכולל אף שני שיקים שמגיעים יחדיו לסך של 5,000 ₪.

בית משפט השלום בחיפה ‏י' אב תש"פ, 31 יולי 2020 תא"מ 50128-01-19 ארד אור וחשמל 12 בע"מ נ' רביבו תיק חצוני: 5302321118 בפני כב' הרשמת הבכירה יפעת שקדי שץ תובעת ארד אור וחשמל 12 בע"מ נתבע אבנר רביבו פסק דין

בתחילת שנת 2018 רכש סחורה שהיתה דרושה לו לשם ביצוע פרויקט בניה ברחוב לובנטין בחיפה, משך את הסחורה בעצמו ושילם את יתרת החוב בגין רכישה זו. לאחר סיום הפרויקט לא רכש ולא קיבל מהתובעת מוצרים.

הצדדים הגישו כתבי טענות מותאמים לסדר דין מהיר.

התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית של הבעלים והמנהל של התובעת ושל עובד האמון על מכירות המתבצעות בדלפק המכירה בחנות התובעת: מר סורז'ון, הבעלים והמנהל של התובעת הצהיר, כי בינו ובין הנתבע היתקיימו קשרים עיסקיים ארוכי שנים במהלכם רכש הנתבע מוצרי חשמל ותאורה לצרכי עבודתו כקבלן שיפוצים.

...

לאחר ששקלתי את טענות הנתבע ובחנתי אותן אל מול טענותיה של התובעת, הגעתי למסקנה, כי הנתבע לא הוכיח את טענת העדר ההרשאה, וכי אין בטענותיו של הנתבע כדי לגבור על ראיות התובעת.

סוף דבר: לסיכום הדברים, בהסתמך על עדויות עדיה של התובעת לגבי הנוהג של קבלת אישור טלפוני למשיכת סחורה על ידי מורשה ועדותו של הנתבע כי פעל כך לפחות פעם אחת המלמדת על כך שהתובעת רשאית היתה להסתמך על נוהג זה; בהסתמך על עדותו של מר דויטש, כי שוחח עם הנתבע טלפונית ואישר את משיכת הסחורה על ידי מועין עבורו; מאחר שהנתבע לא טען בזמן אמת כנגד משיכת הסחורה על ידי מועין, אלא רק לאחר מכתב ההתראה טרם נקיטת ההליכים; ומשלא הוצגה עדותו של מועין ולא הוכח שננקטו הליכים נגדו על ידי הנתבע אני קובעת, כי הנתבע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את טענת העדר ההרשאה ולא סתר את טענותיה של התובעת ביחס לסכום החוב, טענות המסתמכות על מסמכים (תעודות משלוח וחשבוניות) שהוצאו לפקודת הנתבע.

לאור האמור, אני מקבלת את התביעה במלואה ואני מורה על השבת ההליך ללשכת ההוצאה לפועל.

הנתבע הוא הבעלים של עסק בשם "הום לייט" מהישוב ג'ת, העוסק במכירה ובשיווק של אבזרי חשמל ותאורה.

נטען כי חרף זאת, כל פניות הנתבע ו/או מוחמד לתובעת להחלפה או לזיכוי של סחורה פגומה נענו בהתחמקות מצד התובעת, עד אשר נאלץ הנתבע לבטל את השיק נשוא התביעה, על מנת שזו "תואיל בטובה" למלא את היתחייבותה; נטען כי רק בעקבות ביטול השיק יצרה התובעת קשר עם הנתבע, נציגיה הגיעו לעסק שלו על מנת לבדוק את טענותיו בדבר סחורה פגומה, חלקה נילקחה בחזרה על ידי התובעת ובוצע לגביה זכוי חלקי, והובטח כי תישלח משאית אשר תטול את שאר המוצרים הפגומים; אלא שהתובעת, כך נטען, לא קיימה את הבטחתה.

תמצית טענות התובעת בכתב התביעה בסדר דין מהיר, שהוגש בעילות חלופיות - שטרית, כספית וחוזית, ובתצהיר העדות הראשית שהגיש מנהלה מוחמד אגבריה (להלן: אגבריה), נטען כי במסגרת ההתנהלות העסקית שבין הצדדים נותר הנתבע חייב לתובעת, בהתאם לכרטסת הנהלת החשבונות שלו אצלה, סך של 13,553 ₪ עבור סחורה שספקה לו. הנתבע שילם עבור סחורה זו, שאין חולק כי סופקה לו, בשיק משוך על שמו, שמועד פירעונו 30.5.16; אלא שהשיק חולל על ידי הנתבע בהוראת ביטול, וחרף פניות חוזרות ונישנות של התובעת לא הסכים לסלק את חובו ולפרוע את השיק.

המנעות מהצגת ראיות רלוואנטיות ראש וראשון בולטות בהיעדרן ראיות כלשהן מצד הנתבע לקיומה של סחורה פגומה, מקולקלת או שבורה, בין אם כזו שסופקה כך על ידי התובעת וטרם נמכרה על ידי הנתבע, ובין אם כזו שנמכרה על ידיו ללקוחותיו והוחזרה על ידיהם; בעדותו בבית המשפט לא היה בידו של מוחמד למסור נתונים אודות הסחורה הפגומה שבגינה, כך טען, בוטל השיק נשוא התביעה, לא לגבי מהותה ולא לגבי שוויה (עמ' 11-10 לפרוטוקול).

יש בדבריו של מוחמד בהקשר זה כדי לתמוך בכך שביטול השיק נשוא התביעה לא נעשה בגין סחורה פגומה, אלא כ"קריאת כיוון" כלפי התובעת להגיע עמו להסדר בגין חובו כלפיה.

...

סיכום ומסקנות צירופם של כל אלו - אי הבאת ראיות רלוונטיות לגבי קיומה של סחורה פגומה בזמן אמת ולגבי שוויה או ערכה; אי הוכחת זיקה כלשהי בין איכות הסחורה ובין ביטול שיקים, והתרשמותי הישירה מהעדויות, מביא למסקנה כי יש להעדיף את גרסתה של התובעת, לפיה טענות הנתבע בדבר הסחורה הפגומה הועלו לראשונה רק לאחר חילול השיק, ומעולם לא הועלו לפני כן. כפועל יוצא, אין בידי לקבל את טענת הנתבע, לפיה קיומה של סחורה פגומה הוא הסיבה לביטול השיק, ואני מעדיפה על פניה את טענת התובעת, כי טענות אלו הועלו רק במטרה להתחמק מחובותיו של הנתבע כלפי התובעת.

סוף דבר משקבעתי כי הנתבע לא הוכיח את קיומה של סחורה פגומה, לא כל שכן את מהותה, היקפה ושוויה, ומשקבעתי כי לא הוכחה זיקה בין איכות הסחורה שסיפקה התובעת לנתבע ובין קיום חיובי התשלומים שלו כלפיה, אני קובעת כי הנתבע לא הוכיח את טענתו לאי התאמה העולה כדי הפרת חוזה ההתקשרות בין הצדדים על ידי התובעת; זאת בפן החוזי.

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה במלואה ומורה על חידוש ההליכים בתיק ההוצל"פ. הנתבע יישא בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של התובעת בסך כולל של 7,500 ₪, אשר יתווספו לחוב בתיק ההוצל"פ. למען הסר ספק, סכום זה כולל את סכום ההוצאות שנפסק על ידי כב' הרשם שמעון רומי בהחלטתו מיום 22.2.17.

בכתב התביעה המתוקן בסדר דין מהיר טען התובע, כי בין הצדדים התנהלו יחסים עיסקיים, במסגרתם מכר התובע לנתבע מוצרי חשמל, וניהל על שמו כרטסת הנהלת חשבונות.

נטען, כי יתרת החוב שחב הנתבע לתובע על פי הכרטסת, לרבות השיקים שחוללו, מגיע לסך של 20,188 ₪ נכון ליום 31.12.16, ובצרוף הפרישי הצמדה וריבית עד למועד התביעה - סך של 21,415 ₪.

דברים אלו יפים גם ביחס ליתרת החוב על פי הכרטסת.

...

לאור האמור לעיל אני קובעת, כי השיקים נחתמו על ידי הנתבע, ולאור חילולם, עליו לשלם תמורתם במלואה.

בנוסף, ומשהנתבע לא סתר את האמור בכרטסת, ומשמצאתי כי זו שיקפה את ההתנהלות העסקית בין הצדדים, ומכל מקום הנתבע לא הוכיח אחרת, אני קובעת כי על הנתבע לשאת גם ביתרת החוב בסך 2,188 ₪ שנותרה על פי הכרטסת.

לאור האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה במלואה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 21,415 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת כתב התביעה בסדר דין מהיר (30.1.18) ועד היום.

זוהי תובענה בסדר דין מהיר על סכום קצוב בסך של 38,589 ש''ח. התובעת, סאינט לקת בע"מ (להלן: התובעת), היא חברה פרטית העוסקת, בין היתר, בייבוא ובשיווק מוצרי חשמל לקמעונאים.

בגין חוב זה הגישה התובעת בקשה לבצוע תובענה על סכום קצוב, ללישכת ההוצאה לפועל.

כך, לשיטת הנתבעים, הם זכאים לעמלה אשר חלקה הארי הנו עבור פרויקט התאורה של המיכרז הבינתחומי בהרצליה בו שימשה חברת סגל לזר חברה קבלנית לעבודות חשמל בע"מ כקבלן החשמל (להלן בהתאמה: פרויקט הבינתחומי ו-סגל לזר), בסך של 122,426 ש''ח. בהקשר זה חשוב להבהיר, למען הבנת רקע הדברים, כי למן שנת 2012 ועד למועד הגשת התובענה היתקיימו קשרים עיסקיים שונים בין התובעת לבין הנתבעים, עת שמשו האחרונים כמקדמי מכירות ופרויקטים של התובעת.

אלו הם הטעמים לכך, אשר יובאו בתמצית, בהתאם לתקנה 82(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018: ראשית, עובר להגשת התובענה במהלך דין ודברים בין הצדדים, הנתבעים לא חלקו על עצם קבלת הטובין או על שיעור החוב הנטען.

...

כפי שהצדדים הבהירו והדגישו בפתח ישיבת ההוכחות כמו גם בהודעה שהוגשה בטרם הישיבה, הנתבעים מכחישים בסופו של דבר כי הם חבים לתובעת את סך החוב ביחס לשמונה חשבוניות מס ולשתי תעודות משלוח, בסך מצטבר של 14,155 ש''ח (החשבוניות ותעודות המשלוח שבמחלוקת צורפו כנספח 1 לתצהירו של מר יוסי אוחיון והן יכונו להלן: החשבוניות שבמחלוקת).

לטענת התובעת רק במהלך חודש יוני 2020 התקבלה הזמנה מלקוח זה על סך של 275,000 ש''ח ואושרה על-ידה ומשכך סך העמלה לה זכאים הנתבעים נגזר מהסך האמור ועומד על 59,934 ש''ח. יתר על כן טוענת התובעת, כי זכות הנתבעים לקבלת התמורה מתגבשת רק לאחר השלמת העברת מלוא התמורה מהלקוח (סגל עזר) ומאחר וטרם הושלמה העברתה אזי טרם התגבשה זכות הנתבעים לקבלת עמלה זו. לאחר שבחנתי את מלוא טענות הצדדים והראיות שהונחו לפניי הגעתי לכלל מסקנה כי אף שהנתבעים לא עמדו בנטל להפנות להסכם מחייב בכתב שנחתם בין הצדדים בקשר עם העמלות, הרי שלא ניתן להתעלם מהודאתה של התובעת כי אכן השתכללה בין הצדדים הסכמה מחייבת כלשהי, שלפיה הנתבעים זכאים לעמלה בסך של 59,934 ש''ח. כך, בין היתר, ביום 26.8.2021 במענה לבקשת הנתבעים השיבה התובעת, באמצעות אוחיון, כי עומדת לזכות הנתבעים עמלה בסך של 59,934 ש''ח בצירוף מע"מ (העתק הודעת המייל צורף כנספח 9 לתצהיר אוחיון).

הימנעות זו צריכה בנסיבות העניין להקים לשיטתי את החזקה שבעובדה שהיה באותה ראיה, ככל שהייתה מוגשת, לפעול לחובת התובעת (ראו, ע"א 2493/07 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' אבילפזוב, פסקה כ"ד והאסמכתאות שם (7.9.2009)) סיכומו של דבר: התובעת הודתה כי לנתבעים מגיעות עמלות בסך של 59,934 ש"ח. טענתה הנוספת שלפיה לא התגבשה עדיין זכותם של הנתבעים לקבלת העמלות, משום שטרם הושלמה קבלת מלוא התמורה מהלקוח – לא הוכחה.