תביעה בסדר דין מהיר על אי תשלום דמי ביטוח

תביעה בסדר דין מהיר לקבלת תגמולי ביטוח בסך 50,000 ₪.

בפוליסה נכתב כי "ביצוע ניתוח המופיע ברשימת הניתוחים המבוטחים יקנה סכום ביטוח בהתאם לסוג הניתוח". לכתב התביעה צורפו "תנאים כלליים לביטוח 'ניתוחיים'". בסעיף 4(א) לתנאים נכתב כי "התחייבות החברה הינה לתשלום סכום ביטוח המיועד לכסוי ההוצאות הכרוכות בבצוע ניתוח שנעשה בתשלום והמכוסה על פי תנאי ביטוח זה...". בהמשך מפורט מהו סוג ההוצאות שבגינן המבוטח יהא זכאי לתשלום ובהן: שכר מנתח, מרדים, חדר ניתוח, עלות תותב, והוצאות ממין זה. בסעיף 4(ב) נכתב כי אם הניתוח בוצע באחת מקופות החולים ללא תשלום זכאי המבוטח להחזר בגובה 50% מתקרת הסכום הקבוע בפוליסה.

"המבוטח וחב' ביטוח רוכשים כל אחד סיכון וסכוי תמורת תשלום דמי ביטוח על יסוד אפשרות היתרחשות מקרה ביטוח בעתיד, שאין לדעת אם יתרחש. דמי הביטוח נקבעים על פי חישוב אקטוארי הבנוי על הערכת הסיכון והסכוי שלוקחים על עצמם שני הצדדים. מערכת הסיכונים והסכויים מתומחרת במסגרת חישובי הפרמיות ותגמולי הביטוח" (ע"א 8972/00 שלזינגר נ' הפניקס [2003)].

התובע אינו יכול לקבל פיצוי מעבר לסכום שנתבע בכתב התביעה: התובע, שהגיש תביעתו בסדר דין מהיר על סכום של 50,000, מבקש בסיכומיו כי הסכומים שבפוליסה יוצמדו משנת 1991 למדד עדכני, היינו – שיפסק לו סכום של וכי יפסק לו סכום של כ-165,000 ₪.

...

טענות הצדדים והכרעה בהן הפוליסה מפצה על הוצאות בלבד: התובע טוען כי הפוליסה מזכה אותו ב"פיצוי" בגין הניתוח ללא קשר להוצאות שנגרמו לו. אינני מקבל טענה זו. לשון הפוליסה ברורה ונקבע בה כי "התחייבות החברה הנה לתשלום סכום ביטוח המיועד לכיסוי ההוצאות הכרוכות בביצוע ניתוח שנעשה בתשלום והמכוסה על פי תנאי ביטוח זה..." (סעיף 4).

אלא שהתובע בחר שלא להציג ראיות כלשהן בסוגיה זו ולכן אין מנוס מקביעה שעבר ניתוח אחד בלבד.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך 16,684 ₪ בתוספת שכר טרחה בסך 4,000 ₪ והוצאות משפט בסך 5,0000 ₪ נוספים.

ברל שלח הודעת צד ג' לחברת שור, לחברת מגדל ולסוכנות דוידוף, וטען שככל שתתקבל התביעה כנגדו, יש להטיל את מלוא האחריות לתשלום החיובים שנובעים מפסק הדין, על צדדי ג' הנ"ל. חברת מגדל וסוכנות דוידוף טוענות שבמועד קרות התאונה לא היה כסוי בטוחי לשברולט 1 מאחר והפוליסה בוטלה מספר חודשים לפני כן, על ידי חברת מגדל, בעקבות אי תשלום דמי הביטוח על ידי חברת שור.

סוף דבר בעת קביעת הוצאות המשפט ושכר טירחת עורך דין שיש לפסוק לטובת התובעת וחברת מגדל, לקחתי בחשבון את כל הנתונים שלהלן: התביעה החלה כתביעה ב-"סדר דין מהיר" אשר צריכה להסתיים ביום דיונים אחד; בפועל, היתקיימו מספר דיונים לצוך סיום שמיעת מלוא הראיות בתיק; מטעם התובעת העיד משה, נהג המיצובישי; מטעם צדדי ג' העידה ענת מטעם סוכנות דוידוף; היתקיים דיון עובדתי ומשפטי בשאלת הכסוי הבטוחי; הוגשו סיכומים בכתב על ידי חברת מגדל וסוכנות דוידוף.

...

בנסיבות אלה, ולאור העובדה כי ברל מאשר מגע בין שני הרכבים כאשר שברולט 1 נסע אחרי המיצובישי, הנני קובע כי האחריות לגרם התאונה רובצת באופן מלא לפתחו של ברל וזאת בשל אי שמירת מרחק.

מאחר וקבעתי כי לא היה קיבול מטעם חברת מגדל להצעה של יאיר ב-1.6.08 להאריך את תקופת הביטוח לשברולט 1 עד ליום 30.9.08, הרי שטענה זו הפכה לבלתי רלוונטית ודינה להידחות.

סוף דבר בעת קביעת הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין שיש לפסוק לטובת התובעת וחברת מגדל, לקחתי בחשבון את כל הנתונים שלהלן: התביעה החלה כתביעה ב-"סדר דין מהיר" אשר צריכה להסתיים ביום דיונים אחד; בפועל, התקיימו מספר דיונים לצוך סיום שמיעת מלוא הראיות בתיק; מטעם התובעת העיד משה, נהג המיצובישי; מטעם צדדי ג' העידה ענת מטעם סוכנות דוידוף; התקיים דיון עובדתי ומשפטי בשאלת הכיסוי הביטוחי; הוגשו סיכומים בכתב על ידי חברת מגדל וסוכנות דוידוף.

סיכומם של דברים, הנני מורה כדלקמן: הנני קובע כי האחריות לגרם התאונה רובצת באופן מלא לפתחו של הנתבע, מר ברל שור; הנני קובע כי התובעת זכאית לקבל מהנתבע, מר ברל שור, את מלוא הנזקים שפורטו בחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה, בצירוף שכר טרחת השמאי; הנני קובע כי במועד התאונה 20.7.08, לא היה כיסוי ביטוחי לרכב השברולט שבו נהג הנתבע, מר ברל שור; הודעת צד ג' שנשלחה על ידי הנתבע מר ברל שור לחברת שור, לסוכנות דוידוף ולחברת מגדל, נדחית; הנתבע, מר ברל שור, ישלם לתובעת את הסכומים הבאים: ה.1 5,418 ₪, שהינם הנזקים המפורטים בחוות דעת שמאי, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום עריכת חוות הדעת ב-3.2.09 ועד למועד התשלום בפועל; ה.2 400 ₪ בגין שכר טרחתו של השמאי, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3.2.09 (מועד עריכת חשבון שכר טרחה) ועד מועד התשלום בפועל; ה.3 1,000 ₪ הוצאות משפט; ה.4 3,500 ₪ שכר טרחת עורך דין.

מדובר בתביעה שהוגשה בסדר דין מהיר.

במסגרת הליך זה, הגיעו התובעת והכשרה להסכם, שקבל ביום 21.9.15 תוקף של פסק דין, לפיו היתנגדות התובעת תידחה, והליכי הוצל"פ יעוכבו לתקופה של שישה חודשים, תוך שהתובעת שומרת על זכותה לתבוע את הנתבע, ובעת ביצוע התשלום על ידי הנתבע, התובעת תשלם להכשרה את סכום החוב בתיק ההוצל"פ. עד היום, התובעת לא שילמה להכשרה את חוב דמי הביטוח, כולו או חלקו.

מכל מקום, גם אם הייתי מוצאת שהנתבע התחייב לקומם פוליסה ללא אישורים (ולא היא), הרי שהתובעת ידעה, על כך, לכל היאוחר ביום 26.12.11, והיא בחרה שלא להודיע על אי רצונה בקימום פוליסת הביטוח או ביטולה.

...

מסקנה זו מקבלת תימוכין בעדות הנתבע, אשר הסביר שגובה העמלה שלו בגין הביטוח הוא בשיעור של 5%-7% מהנטו, לאחר ניכוי מס בשיעור של 35% (כ- 1,500 ₪ -2,000 ₪ בגין פוליסה של 45,000 ₪ - ראו: עמוד 11 לפרוטוקול שורות 5-10).

לפיכך, אני קובעת, כי ההמחאה שניתנה ביום 4.3.12 כללה הן את אובדן העמלה כפיצוי לטרחת הנתבע; והן את דמי הביטוח היחסיים (7,781 ₪).

כך גם, משלא הושבה הקבלה (מקור) לנתבע, ולא הוכח שהתובעת לא הזדכתה על מס ערך מוסף - אין מקום להשיב רכיב זה. סוף דבר אני מחייבת את הנתבע להשיב לתובעת סכום של 7,781 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום הגשת התביעה (22.10.15) ועד מועד התשלום בפועל.

בענין : בקשה לביטול פסק דין ביום 14.10.15 הגישה התובעת נגד הנתבע תביעה בסדר דין מהיר ע"ס 6,019 ₪ בגין אי תשלום דמי הישתתפות עצמית בהתאם לפוליסה לביטוח רכב מסחרי מעל 4 טון שהופקה ע"י התובעת ביום 1.2.12 לאדם ששמו זהה לשם הנתבע אך מספר תעודת הזהות שלו הנו 031542434 .

...

לאור תוצאה זו , יש לחייב את התובעת בהוצאות הנתבע בסכום מתון מהטעמים שיפורטו להלן .

עם זאת , בכל הנוגע לגובה ההוצאות , אין מנוס מהקביעה לפיה הוכח במאזן הסתברויות שב"כ הנתבע ידע או לכל הפחות היה עליו לדעת , כי ניתן פסק דין המורה על מחיקת התביעה כאשר הגיש מרחוק את הבקשה לסילוק התביעה על הסף .

לאור התוצאה ונימוקי ההחלטה , אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 500 ₪ .

מכאן תביעתו, שהוגשה בסדר דין מהיר, לבימ"ש קמא לחייב את המשיבה בתשלום תגמולי ביטוח כאמור.

המערער טען כי הארוע המדובר בא בגדרי הכסוי הבטוחי בפוליסה, וכי הוא זכאי לתשלום דמי ביטוח בסך 20,368 ₪, בקיזז הישתתפות עצמית, עבור תקופת אי-כושר מעבודה (לא נטען לנכות).

עוד נקבע כי לא הוכחה תקופת אי-כושר לעבודה, משהמערער לא זימן את רופאי קופה"ח החתומים על אישורי אי-הכושר שצרף וכן לא צירף תלושי שכר לתקופה הרלוואנטית.

...

גם קביעה זו אין בידי לקבל.

על יסוד כל המקובץ, הערעור מתקבל אפוא, תוך חיוב המשיבה לשלם למערער סך 20,368 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התאונה ועד יום התשלום בפועל.

כן תשלם המשיבה למערער סכומי האגרות ששולמו בשתי הערכאות, ואת עלות חווה"ד הרפואית מטעמו ושכר העדים ששילם, כשהם משוערכים להיום מיום ביצוע התשלום ע"י המערער.