תביעה בנושא רישיון לנשיאת נשק בקורס הכנה

בנוסף, מאחר והמכתב מוען גם למישטרה, התובע עלול לאבד את רישיון נשיאת הנשק או לעמוד בפני סרוב מצד הרשויות לחדשו בעתיד.

על היתנהגותו של התובע בקורס והנסיבות שבעטיין הוא הודח מן הקורס ונשלח המכתב, נשמעו עדויות מטעם הצדדים: מטעם הנתבעים - הנושאים כאמור בנטל ההוכחה של הגנת אמת הפירסום, העידו מספר עדים רלוואנטיים: הנתבע הצהיר כי בבוקרו של היום הראשון לקורס בו הישתתף התובע, פנו אליו הגב' אור טחן שיעבדה בזמנים הרלוואנטיים כרכזת תאום קורסים אצל הנתבעת (להלן "אור") והגב' סופי ישראלי שיעבדה בזמנים הרלוואנטיים כאחראית גבייה אצל הנתבעת (להלן "סופי").

העובדה שב"כ הנתבעת ציין במכתבו מיום 13.7.11 (נספח ד' לכתב התביעה) כי "בשולי הדברים, ככל שמרשך יתנצל על היתנהגותו ויתחייב לנהוג בהתאם להוראות המדריך הראשי וכללי ההיתנהגות הנהוגים אצל מרשתי, תהיה מרשתי מוכנה לשקול את שיבוצו מחדש בקורס הבא", אין בה כדי להראות כי הנתבעים לא באמת האמינו כי התובע איננו מתאים להישתתף בקורס כזה ולשאת נשק.

...

על כן, הוכיחו הנתבעים כי גם הגנת תום הלב עומדת להם וגם מן הטעם הזה דין התביעה להידחות.

סיכום על יסוד האמור לעיל, נדחית התביעה.

התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 8,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

למשיב עבר פלילי בגין איומים, וכיום יש הסלמה במעשיו והוא נושא נשק – ולכן מידת האמון שיש לתת בו היא מוגבלת חרף העובדה שהוא חזר לבית המשפט לאחר ששוחרר.

המשיב שוחרר במעצר הימים על ידי כב' השופט מורנו לאחר הגשת הצהרת תובע וביהמ"ש המחוזי הורה לעצור אותו, וכב' השופטת מרשק קבעה כי יש בכך כדי להגביר אמון והשופט פורג החליט לעבות את מארג הפיקוח ושלח אותו שוב לשירות המבחן אשר שוב התרשם והמליץ על שיחרורו ועל החלופה המוצעת.

בנסיבות אלה, מתבקש בימ"ש לשחרר את המשיב בתנאים מגבילים ללא איזוק, ולחילופין לאמץ את המלצת התסקיר ולהורות על המשך מעצרו בפקא"ל. דיון והחלטה בעיניינו של המשיב שבפניי נקבע כי קיימות ראיות לכאורה לעבירת נשיאת נשק.

לאחר שיחרורו השלים קורס מכונאות רכב ועבד בתחום כ-8 שנים.

עם זאת, עיון בפרטי האישום בו הורשע מעלה כי מדובר בעבירת איומים ברף הגבוה, ביחד עם אחר, שעניינה איומים ברצח כלפי שני שוטרים, במסגרת בדיקת רישיונות שגרתית, עד כדי הסלמה לתגרת ידיים מצד המשיב, שהצריכה ריסוסו בגז פלפל על מנת לרסנו.

...

חומרת העבירה ועילת המסוכנות הסטטוטורית, לצד הפסיקה שרק במקרים חריגים ניתן לשקול סטייה ממעצר עד תום ההליכים בעבירות מעין אלו- מביאה למסקנה כי יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים.

סופו של דבר - העריך השירות כי רמת המסוכנות הנשקפת מהמשיב הינה בינונית בדרגת חומרה בינונית, בין היתר בשל התרשמות מנוקשות חשיבתית המאפיינת אותו ומעורבותו בעבירת אלימות בעבר, ובעיקר - עצם הנגישות לנשק וקשר עם עוברי חוק אחרים.

בנסיבות אלה, הרי שהשילוב בין חומרת העבירה, עברו בעבירת איומים כמתואר, נגישותו כיום לנשק על כל המשמע מכך, קיומו של תסקיר שלילי בעניינו כמפורט בו הערכה בדבר מסוכנות בינונית, כמו גם ספק בדבר כשירותם של חלק מהמפקחים לשמש בתפקיד זה- מביאים למסקנה כי בשלב זה לא קיימים "טעמים מיוחדים" כהוראת המחוקק המצדיקים מעצר המשיב בפיקוח אלקטרוני.

בבית-הדין האיזורי לעבודה בנצרת 02 מאי 2013 ס"ע 53116-02-12 לפני: כב' הנשיאה ורד שפר נציג ציבור (עובדים) מר זאב חיות נציגת ציבור (מעבידים) גב' דפנה מאור התובע אלי קבלנקו 304503642 ע"י ב"כ עו"ד ראמי זועבי הנתבעת ש.א.ש צפון ועמקים בע"מ ע"י ב"כ עו"ד דלית כסלו-ספקטור פסק דין

כידוע לך כרטיס הנשק הנו פרטי ונושא את שמך, וע"פ חוק כלי היריה (נשק ארגוני) עליך לדאוג ולהמציא כרטיס נשק ארגוני עם תוקף ממשרד הפנים ע"מ שתוכל להחזיק נשק לצורך עבודתך.

" יצוין, כי בחקירת התובע בפני בית הדין טען לראשונה (טענה שלא נטענה בכתב התביעה) כי לא הציבו אותו במקום עבודה משום שלא עבר קורס כמו יתר השומרים בחברה, וכך כלשונו- "החברה עזבה את המקום איפה שעבדנו וינואר היה חודש אחרון של מקום העבודה. השומרים שיעבדו יחד איתי קיבלו מנציג הנתבעת שיושב פה קורס, המישטרה נתנה הוראה שהשומרים שיעבדו שם חייבים לקבל את הקורס הזה. אני חושב שזה היה במגדל העמק, קורס שנמשך 4 ימים. כשהגעתי למנהל העבודה שלי ושאלתי למה הוא לא מפנה אותי לקורס, הוא אמר שאני אקבל בשבוע הבא. כשהתייצבתי אחרי שבוע הוא אמר שאני לא אעבור את הקורס. הרישיון נשק היה צריך להסתיים ב- 31.1, ב- 30.1 נקראתי לחברה ולקחו לי את הנשק. כששאלתי האם אני אמשיך לעבוד או לא, אף אחד לא השיב לי כלום ולא הציבו לי מקום עבודה וכששאלתי למה השומרים שיעבדו איתי ממשיכים לעבוד, נאמר לי שהם עברו קורס ואני לא עברתי קורס,......" בהקשר זה העיד מר שפירא לאוניד מנהל איזור בנתבעת וציין, כי השומרים מחדשים את הרישיון באופן עצמאי וכי התובע היה מודע להליך חידוש הרישיון נוכח העובדה שכבר עשה זאת מקודם, ולשאלה מהו ההליך לחידוש הרישיון הוא השיב- "ת. כדי לחדש את הרישיון קודם כל מקבלים בדואר את האגרה שצריך לשלם. לפי החוק כל אחד באופן אישי פרטי הולך לחדש את הרישיון באופן עצמאי, יש מטווח מסוים שיש לו אישור, כמו נשק הצפון, אנחנו עובדים עם נשק הצפון.

...

המסקנה היא שלא הוכח שהתובע קיבל "דמי חגים" כהגדרתם בהסכם הקיבוצי, ועל כן על הנתבעת לשלם לו דמי חגים בסך של 5,015 ₪.

סיכומו של דבר - אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע, בגין פדיון חופשה, הפרשי שכר, דמי חגים, החזר הוצאות מטווחים והשתלמויות והחזר עירבון ביגוד, לאחר קיזוז הסך ששולם ביתר בגין תגמולים סך של 14,362 ₪ וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום01.02.2012 ועד לתשלום המלא בפועל.

כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪.

ביום 12.1.2015 הודיעה מנהלת מחוז ירושלים באגף לרשוי כלי ירייה במשרד לבטחון הפנים על ביטול הרישיון האישי של העותר לנשיאת נשק ועל ביטול הרישיון האירגוני, וזאת בהתאם לסעיף 12 לחוק כלי ירייה, התש"ט-1949 (להלן: "החוק").

בתאור נימוקי ההחלטה נכתבו הדברים הבאים: "...לחובת החשוד תיק בגין עבירות אלימות, איומים, חבלה במזיד לרכב. התיק הועבר לעיון התביעות להכנת כתב אישום ובנוסף תיקים נוספים בגין עבירות רכוש ומרמה. בנסיבות הללו לא מאשר..." ערר שהגיש העותר על ההחלטה נדחה, תוך שמנהלת המחוז מציינת כי הממונה עיין בחומר שהוצג, שקל את הטיעונים הרלוואנטיים, את טיעוניו של העותר ואת האנטרס שלו לשאת כלי ירייה מחד ואת עמדת המישטרה והאנטרס שלה להגנה על שלום הציבור ובטחונו מאידך, והחליט להכריע את הכף לטובת האנטרס של שלם הציבור ולא לאפשר מתן רישיון לעורר.

בנוסף שב וטען כלפי העדר היתייחסות לעותר עצמו, אדם ששירת בשב"ס משך 3 שנים, מפעיל בסיס של המשמר האזרחי, סיים בהצלחה קורסי חילוץ ואחז בנשק שנים רבות.

בהתייחסה לאותו ארוע שנחקר מפרטת המשיבה כי תיק החקירה מלמד על כך שישנם מספר עדים לקטטה, שמתארים את מעורבותו של העותר וחלקם מתארים את העותר כנושא נשק ומאיים ואחד מהם אף מתאר שהעותר שלף את הנשק ואיים שישתמש בו. המשיבה אינה סבורה כי החלטת בית משפט השלום להחזיר את הנשק במסגרת בקשה להחזרת תפוס יכולה להשליך על עמדת הגורמים המקצועיים או למנוע קבלת החלטה בעיניינו.

...

איני סבור כי סגירת התיק ואי הגשתו של כתב אישום מביאה למסקנה אחרת שכן טיב הראיות הדרוש לצורך קבלת החלטה על ידי הרשות המנהלית שונה מזה הדרוש לצורך הרשעה בפלילים וגיבוש סיכוי סביר להרשעה בטרם יוגש כתב אישום.

נוכח המסקנה אליה הגעתי התייתר הדיון בטענות האחרות שהעלתה המשיבה.

בכפוף לאמור בסעיף 16 לעיל, העתירה נדחית.

בסעיף 8ג לכתב התביעה טוען התובע, כי לאחר השיחה הראשונה ומשעבר את בדיקת הזכאות הודיעה לו הנציגה כי הוא "זכאי לקבל רישיון לנשק". ביום 12.11.20 שילם התובע למשרד הנתבע סך של 599 ₪ עבור "ייעוץ משפטי", וקיבל חשבונית מס/קבלה שמספרה 16909 (צורפה כנספח "ב" לכתב התביעה).

עד למועד השיחה עם עורך הדין, הועבר אל התובע דף הנושא תאריך 19.11.20, בו מפורטים המסמכים הנדרשים לתהליך, וכן המלצות לפעולות (להלן: "דף המסמכים הנדרשים")- צורף כנספח "ד" לכתב התביעה.

לטענת התובע, משהבין כי עפ"י דף המסמכים הנדרשים יהא עליו לבצע דבר בלתי אפשרי (קורס מדריך מטווח ירי או להתנדב במישטרה או במד"א), פנה למשרד הנתבע ובקש לבטל את ההיתקשרות מאחר ולטענתו, הדבר מנוגד לדברים שנמסרו לו בשיחה הראשונה.

אף אם טעה התובע, הרי שניתן היה לתקן הטעות ולהמשיך בתהליך, ולאפשר לנתבע למצות יכולתו ולספק בידי התובע המלצות לשם קידום התהליך שבסופו יוכל להגיש בקשה לקבלת רישיון לנשיאת נשק.

זאת ועוד, מעצם כך שהתובע ואולי גם מר מישייב אנשים עובדים ועסוקים, נמצאנו למדים מדוע בחרו לפנות למשרד הנתבע, על-מנת שהאחרון יפעל להכין עבורם את החומר הנידרש לצורך הגשת בקשה לקבלת רישיון לנשיאת כלי יריה.

...

אף בחינה עניינית של השירות שהעניק הנתבע לתובע, הן השיחה והבדיקה הראשונית והן הייעוץ המשפטי הטלפוני כמו גם הזמנים שנדרשו לכך, מובילים למסקנה כי שכר הטרחה בסך 599 ₪ (כולל מע"מ) הינו סביר.

יצוין כי הייעוץ המשפטי שניתן ע"י משרד הנתבע ניתן טלפונית, ואינני רואה בכך פגם, הן בשים לב לצו השעה וההתמודדות עם משבר נגיף הקורונה באותה העת, והן מהטעם שהתובע הבהיר כי הינו עסוק בעבודתו וניכר כי דווקא שירות זה הקל עליו ולא הביא לביטול ימי עבודה לשם כך. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

כמו כן, אני מחייב את התובע בתשלום הוצאות הנתבע בסך 500 ₪.