תביעה בין חברות ביטוח בגין אירוע ביטוח

בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי: "כאשר מדובר בתביעה שבין מבוטח למבטח, שעילתה תגמולי ביטוח על-פי פוליסת ביטוח תקפה, וכאשר המבטח לא שילם תשלום על חשבון התגמולים, והמבוטח טוען כי אי תשלום כזה החמיר את מצבו הכספי, ניתן לאמר כי היתקיימו אותן נסיבות המצדיקות אי הטלת חיוב חברה בערובה אך ורק בשל ענייה". על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור שנדחתה בפסק דין קצר, שבו נקבע כך: "נוכח אופיה של התביעה - לתגמולי ביטוח שנגרמו כתוצאה משריפה - ואף שמועלית טענה כי המשיבות מעורבות בהצתה, נראה לי כי צדק בית המשפט המחוזי בהחלטתו". הינה כי כן, העובדה שמדובר בתביעה לקבלת תגמולי ביטוח היא נסיבה משמעותית שיש לקיחתה בחשבון, במסגרת בקשה לחיוב בהפקדת ערובה להוצאות.

יש להוסיף כי טענות הנתבעת להיעדר איתנות כלכלית של התובעת מבוססות אך ורק על האמור בכתב התביעה, שבו נטען שמצבה הכספי של התובעת לא איפשר לה לרכוש ממשאביה שלה מכונות חדשות חלף אלו שניזוקו, ובעקבות ארוע ההצפה וסרוב הנתבעת לשלם תגמולי ביטוח, התובעת נקלעה לקשיים כלכליים ניכרים.

...

יש לדחות את טענת התובעת כי מאחר ומדובר בתביעת מבוטח נגד מבטח אין לחייב בהפקדת ערובה, סעיף 353א לחוק החברות אינו מבחין בין סוגי התביעות ובין מיהות הצדדים, וקובע כלל אחיד החל על כל תובע שהוא חברה בע"מ. התובעת טוענת שיש לדחות את הבקשה.

בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי: "כאשר מדובר בתביעה שבין מבוטח למבטח, שעילתה תגמולי ביטוח על-פי פוליסת ביטוח תקפה, וכאשר המבטח לא שילם תשלום על חשבון התגמולים, והמבוטח טוען כי אי תשלום כזה החמיר את מצבו הכספי, ניתן לאמר כי התקיימו אותן נסיבות המצדיקות אי הטלת חיוב חברה בערובה אך ורק בשל ענייה". על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור שנדחתה בפסק דין קצר, שבו נקבע כך: "נוכח אופיה של התביעה - לתגמולי ביטוח שנגרמו כתוצאה משריפה - ואף שמועלית טענה כי המשיבות מעורבות בהצתה, נראה לי כי צדק בית המשפט המחוזי בהחלטתו". הנה כי כן, העובדה שמדובר בתביעה לקבלת תגמולי ביטוח היא נסיבה משמעותית שיש לקחתה בחשבון, במסגרת בקשה לחיוב בהפקדת ערובה להוצאות.

אמנם יתכן ובתום ההליך יתברר כי בדין החליטה הנתבעת שלא לשלם תגמולי ביטוח, ומובן כי במסגרת בקשה זו אין מקום לבחון את עמדת הנתבעת, אני סבורה כי אי התשלום הוא נסיבה נוספת שיש לקחתה בחשבון השיקולים במסגרת בקשה זו, ואין להטיל על התובעת קושי נוסף בבירור טענותיה, בדמות הפקדת ערובה לתשלום הוצאות.

מכל האמור הגעתי למסקנה כי במכלול הנסיבות, אין הצדקה לחייב את התובעת להפקיד ערובה לתשלום הוצאות הנתבעת, על כן הבקשה נדחית.

בשל הארוע המתואר, חברת הביטוח של הלקוחה הגישה תביעה נגד התובעת ובין הצדדים היתנהל הליך בתא"מ 11518-10-19 הפניקס נ' מוסך איציק טירה בע"מ (נבו 26.11.2020) (להלן: "ההליך הקודם") בו חויבה התובעת לשלם לחברת הביטוח של הלקוחה, סכום כולל של 18,530 ₪.

...

סוף דבר מן הניתוח לעיל עולה, כי התובעת היא שהייתה אחראית לפריקת משאית הנתבעת.

בשל כל אלו, דין התביעה להידחות.

בנסיבות התיק, ובין היתר היקף ההליך שהתנהל ואופיו, התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך 4,500 ₪.

היא גם לא ציינה בכתב ההגנה דבר קיומו של הליך נוסף בגין ארוע התאונה (סעיף 10(11) לתקנות), אך גם התובעת לא עשתה כן. בכך, יש יותר מטעם לפגם, מה עוד שהתברר שימים ספורים טרם הדיון שלפניי, הגיש מבוטח הנתבעת בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגדו בת"ק 13506-03-17, אותו פסק דין בו אוחזת הנתבעת ככזה שחוסם את דרכה של התובעת להגיש את התביעה שלפניי.

אכן, עיקרון חברתי זה נסוג כשמדובר בתביעות שבוב בין חברות ביטוח, וכשמדובר בהעברת כספים מחברה מבטחת אחת לחברה מבטחת שנייה, אך בשים לב למקורותיו של עיקרון התיחלוף – דיני היושר הכוללים את עיקרון תום הלב – הרי שבמקרה שלפניי היה מקום שחברת הביטוח של מר ראשד עתאמנה, הנתבעת בהליך שלפניי, תתייצב בת"ק 13506-03-17 ותסייע לנתבע שם בהגנתו, בפרט לנוכח העובדה כי התברר בדיעבד כי אין מחלוקת שלנהג ברכב הנתבעים היה כסוי בטוחי.

...

על כן, אני דוחה את הטענה המקדמית של הנתבעת.

על כן, אני קובע כי הנהג ברכב הנתבעים אחראי לתאונה.

סיכומו של דבר התביעה מתקבלת במלואה.

טענות חברת הביטוח בתמצית אין בין חברת הביטוח ולתובע יריבות, מאחר שבכל הזמנים הרלבאנטיים לתביעה, לא היה לתובע כסוי בטוחי אצל חברת הביטוח, הואיל ולא הושלם הליך כריתת הסכם ביטוח מחייב, ולכן לא הופקה פוליסה לרכב המבוטח.

גם אם יקבע כי בין התובע וחברת הביטוח נכרת חוזה ביטוח מחייב, הרי שהתביעה היתיישנה בשים לב לכך שעסקינן במקרה בטוחי מיום 13.11.2016 אשר כוח התביעה לגביו התיישן בחלוף 3 שנים מיום הארוע.

אשר על כן, ונוכח כל האמור לעיל, מצאתי לקבוע כי סוכנת הביטוח התרשלה, והפרה את חובת הזהירות הקונקרטית כלפי התובע עת לא פעלה להפקת הפוליסה ולא באה בדברים עם חברת הביטוח לצורך הקמתה של הפוליסה, ולא מסרה לחברת הביטוח את אשר נידרש לצורך אישורה של ההצעה לכדי פוליסה, והכל ללא ידיעת התובע וללא קבלת הסכמתו.

...

טענות סוכנת הביטוח בתמצית דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות או שיהוי רב, בשים לב לכך שהתביעה הוגשה בחלוף 4 שנים ממועד האירוע הביטוחי, ולאחר שפג תוקף הביטוח האחריות המקצועית במסגרתו הייתה מבוטחת סוכנת הביטוח.

דין הטענה להידחות שכן לא הייתה מוטלת על התובע כל חובה שבדין לצרפה להליך.

התביעה כנגד חברת הביטוח נדחית.

התובע ישלם לחברת הביטוח הוצאות משפט הכוללות שכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪.

ביום 26.4.2021 הוגש כתב התביעה, במסגרתו נתבעו סכומים שונים מארבע חברות ביטוח בגין ארוע התאונה.

...

בנוסף, אני סבורה כי יש ליתן ביטוי להתנהלותה של הנתבעת במסגרת ההליך, ובפרט, להתנהלותה בנוגע לדיון בסוגיית ההוצאות.

לבסוף, אני סבורה כי התנהלות הנתבעת אינה מצדיקה את קבלת דרישת התובעת לתשלום ריבית עונשית על-פי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, השמורה למקרים חריגים.

סיכומו של דבר, התביעה מתקבלת בחלקה.