להשלמת התמונה יצוין עוד, כי במסגרת ההליכים הקשורים שנוהלו, כאמור, בין הנתבע דכאן ובין אח אחר-מר ס. ורעייתו הגב' ל., נידרש בית משפט זה להכרעה בשאלה האם ניתנה לאחרונים על ידי ההורים המנוחים רשות להתגורר במשק לכל ימי חייהם, אם לאו.
, אשר נחתם על ידי כולם, לרבות המנוחים עצמם, אך זולת ס., במסגרתו הוסכם, כי יינתן ייפוי כוח על ידי ההורים לארבעת ילדיהם: מ., התובע, הנתבע וס.; כי לא תבוצע כל פעולה ביחס לזכויות במשק אלא בהסכמת כל שמונת האחים והאחיות; כי ייערך הסכם שכירות בין ההורים ובין ס., וכי הוא ימשיך להתגורר עם משפחתו במשק תוך התחייבות מצידו לשאת בכל ההוצאות השוטפות של החזקת בית המגורים; כל שמונת האחים והאחיות ימשיכו לתמוך בהורים וידאגו לכל מחסורם; לאחר החתימה של כל האחים והאחיות על ההסכם תערך על ידי ההורים המנוחים צוואה חדשה; ככל שמי מהאחים והאחיות לא יעמוד באיזו מתניות ההסכם, הוא יחויב לחתום על תצהיר שיאומת כדין במסגרתו יוותר על זכויותיו במשק; עוד הוסכם, כי ההסכם מבטל כל הסכם קודם, ייפוי כוח קודם ו/או צוואה שנעשו על ידי הילדים (כך במקור).
ההסכם מתייחס לכל היותר לזכויות ירושה עתידיות, ככל שתהיינה ליורשים ואין בו כדי להגביל את זכותם של המנוחים לבצוע פעולות כאלה ואחרות ברכושם בימי חייהם; מכל מקום אין לקבל טענות התובע בדבר נסיבות החתימה על מיסמכי העברת הזכויות במשק ובחנות נוכח קביעותיו של בית משפט זה, לאחר שהתרשם באופן בלתי אמצעי מהאב המנוח; אין בעובדה שניתן צו ירושה אחר עזבון המנוחים כדי לעלות או להוריד שעה שהעברת הזכויות במשק ובחנות על ידיהם בימי חייהם גרעה אותן מעיזבונם; אין ממש בטענת התובע בעיניין תוקף ייפוי הכוח שניתן על ידי ההורים המנוחים לצורך העברת הזכויות במשק ובחנות היות שכל מיסמכי העברת הזכויות נחתמו על ידי המנוחים עצמם במשרד עורך הדין שטיפל בעיסקה, ובפועל לא נעשה כל שימוש בייפוי הכוח על ידי הנתבע ו/או על ידי מאן דהוא אחר; הנתבע אף מכחיש זכאות התובע לכל אחד מהסעדים שנתבעו על ידו.
בסיכומיו מוסיף וטוען הנתבע, כי התובע בחר במתכוון להגיש התביעה רק לאחר פטירת המנוחים, בלא שתנתן להם, ולמצער למנוחה אשר הלכה לעולמה בשנת 2018 להביע (שוב) רצונם בפני בית המשפט; עסקינן בגילגול שני של התביעה אשר תכליתה היחידה היא הגדלת הונו האישי של התובע על חשבון אחיו בשעה שמלוא הזכויות במשק ובחנות הועברו לנתבע על ידי המנוחים עוד בחייהם; מניהול ההליך הוכח, כי כל ילדי המנוחים ידעו בזמן אמת על רצונם והם מכבדים אותו, ולראייה העובדה שהתובע הוא היחיד אשר הגיש תביעה כנגדו; נקודת המוצא היא שההורים היו כשירים משפטית לבצוע המהלכים המשפטיים הנדונים.
...
גם את ניסיון התובע להצביע על חוסר ההיגיון לכאורה בגרסת הנתבע לפיה המנוחים לא נזקקו לסיוע בהיותם בעלי נכסים אני מוצאת לדחות, משלא הוכח על ידו כי היו בידיהם מקורות כספיים נזילים למימון מלוא צרכיהם שהפכו מורכבים עם התבגרותם, כי אם ההיפך – שוכנעתי שהם התקיימו מקצבאות של המל"ל בלבד (עת קצבת הזקנה של האב הצטמקה משמעותית נוכח אילוצו לשאת בהחזרי ההלוואה תחת התובע שנטלה ולא עמד בהם) ואולי גם מפירות ההשכרה של החנות שאינם גבוהים.
כפי שהובהר לעיל, מן התשתית הראייתית שהונחה לפניי שוכנעתי, כי האב לא בטח בתובע כלל ועיקר, ומצאתי לקבל טענות הנתבע בעניין זה לפיהן נוכח התנהלות התובע ואכזבתו הרבה של האב ממעשיו, הוא חשש שמא התובע ייטול הלוואות ויפעיל על המנוחים לחץ לשעבד זכויותיהם במשק כבטוחה לפירעונן, בפרט שעה שמן המונח לפניי ישנן אינדיקציות לקשיים כלכליים של התובע (לפחות בעבר), ועל שום כך וכדי למנוע התרחשות מעין זו, בחרו המנוחים להעביר עוד בימי חייהם הזכויות בנכסים לנתבע (ראו עמ' 95 ו-96 לפרוטוקול הדיון מיום 10.11.2020).
סוף דבר
העולה מן המקובץ כי דין התביעה להידחות, וכי התובע אינו זכאי לסעדים שנתבעו על ידו.
