הבעיה השנייה שיצר לעצמו הינה כי בטענתו זו יש לראות הודאה בהשתק הפלוגתא שנוצר ביחס לשאלה האם בן שושן או מי מטעמו חתמו על אישור המסירה, שהרי עו"ד קוריס לא יכול לטעון למעשה בית דין לצרכי דחיית התביעה של בן שושן, מבלי שהוא מכיר גם במימצא שקבעה כב' הרשמת ביחס למעשה הזיוף, לא שהיינו זקוקים להודאתו של עו"ד קוריס בהשתק הפלגותא, אשר ממילא ניכר מהחלטת כב' הרשמת.
מסקנתי זו מבוססת בעיקר על הראיות החד משמעיות שצרף בן שושן, שמהן עולה כי הצילומים שהציג שטיינברג כראיה ואשר לפי תצהירו צולמו ביום ביצוע המסירה של האזהרה, לא יתכן כי צולמו ביום המסירה, אלא רק זמן רב יחסית לאחר מכן.
בשולי הדברים, כאן המקום לציין כי גם עו"ד ביטון עצמו הצהיר על כל הראיות הנ"ל בתצהירו, אלא שעשה כן בתצהיר שנועד להתייחס לתביעה שכנגד ועל כן חלקים אלה של תצהירו נפסלו על ידי וזאת בעטיה של בקשה שהגיש עו"ד קוריס, אולם אין בכך כדי לשנות ממסקנתי וזאת מקום שעדים אחרים (אישתו, אחותו ובעל בית הדפוס) העידו על כך ומיכלי ראשון.
אין זכר בכתב התביעה לטענה כי נתבע פיצוי כאמור, אלא להפך, נטען כי יש לפצות את בן שושן בגין הנזקים שנגמרו לו בפועל והעיקרי שבהם - סרוב הבנק לפתוח לו חשבון ולצד זה הנזק הלא ממוני הכרוך בעצם הטלת העיקולים.
...
בן שושן טוען כי משנודע לו על העיקול, שילם מיד את מרבית החוב בתיק ההוצל"פ (למעט שכר טרחה ב' והוצאות העיקול) והגיש בקשה בטענת פרעתי לסגירת התיק, במסגרתה טען כי אישור המסירה מזויף, כאשר גם ראש ההוצל"פ קבע בהחלטתו, כי זו המסקנה המתבקשת, תוך חיובו של עו"ד קוריס בהוצאות בסך של 3,000 ₪.
לגבי המקרה החמישי והאחרון, שעניינו טענת עו"ד קוריס שלפיה הנתבעים שכנגד יחד הטיחו בו מחוץ למסדרונות לשכת ההוצל"פ, כי הוא "שקרן רמאי ועבריין", דין התביעה להידחות וזאת משהודה עו"ד קוריס בעדותו כי הדברים נאמרו על ידי הנתבעים שכנגד יחד ורק בנוכחותו ולא הגיעו לידיעת אדם נוסף מלבדו (ראה עמ' 55 ש' 6 – 7).
על פניו גם לא ניתן למצוא עוולה כלשהי בחוק הנ"ל המתאימה למעשים שלפי הטענה ביצעו הנתבעים שכנגד שכולם נמצאו בכל מקרה כחוקיים או שלא הוכחו וכך או אחרת נדמה כי העילה כולה נזנחה בסיכומים, גם בהם אין טענה על פי החוק הנ"ל.
סוף דבר לגבי התביעה שכנגד, כי דינה להידחות.
בנסיבות אלה ושעה שלא הייתה כל הצדקה להגיש את התביעה, לפחות לגבי שלושה מתוך חמשת המקרים וכאשר המקרה הראשון סבל מחוסר פירוט ועל כן נמצא כחסר עילה והחמישי הוכח כי דינו להידחות, ישלם עו"ד קוריס לנתבעים שכנגד יחד, שכר טרחת עו"ד ריאלי וסביר עבור הוצאותיהם בתביעה שכנגד, בסך של 10,000 ₪.
סוף דבר
אשר על כן, בתביעה ישלמו עו"ד קוריס ושטיינברג ביחד ולחוד לבן שושן 5,000 ₪ ושטיינברג ישלם לבן שושן סכום נוסף של 7,500 ₪.
