להלן גרסאות הצדדים:
גרסת התובע
התובע טען בכתב התביעה כי הנו מתווך רשום בהתאם לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המתווכים") ובעל רישיון כדין וכי בן ומיכל הם זוג נשוי שפנה אליו כמתווך בחודש דצמבר 2018, כדי שימצא עבורם דירה לרכישה בשכונת תל ברוך.
עוד טען, שטענת מיכל כי היות ואביה רכש את הדירה על שמו היא אינה מחויבת בתשלום דמי תיווך- אינה מחזיקה מים שכן, אין נפקא מינה מי שילם בעבור הדירה ומי בפועל רשם אותה על שמו- וזאת לאור הוראות החוק, הודעות בן עצמו והוראות הסכם התיווך עליו חתומים הצדדים.
עוד טען, שאין כל ספק כי באותו מועד במהלך המו"מ הנתבעים כבר ידעו על שם מי תרשם העסקה, ואין ספק כי מדובר בהסדרים בין בני מישפחה לצרכי מסוי או רישום ואין השלכה לעניין זה על חובתם לתשלום דמי תיווך.
לאחר כשנתיים, בשנת 2020 נודע להם מפירסום ביד 2 על ידי מתווך ממשרד אקרמן כי הדירה טרם נמכרה, למרות הזמן הרב שחלף, ועודה מפורסמת למכירה כי המוכרות מעוניינות למכור את הדירה ולאחר מו"מ ארוך שלהם עם המוכרות, הוחלט כי הנתבעים 3-4 אביה של ואחיה של מיכל, ירכשו את הדירה מהמוכרות משום שהמוכרות לא הסכימו לשנות ממחיר הנכס, בן ומיכל לא יכלו לקנות את הנכס, והנתבעים 3-4 החליטו לרכוש את הנכס.
הנתבעים תלו יהבם בעיניין זה. אולם, ביהמ"ש דוחה הטענה כי היתנהלות המוכרות ובא כוחן שלא הסכימו שהתובע יהיה מעורב במו"מ, אמורה להביא לשלילת זכותו של התובע לדמי תיווך.
...
עוד טענו, כי יש לדחות את התביעה משום שאין זה מספיק לצורך קבלת דמי תיווך לפי חוק המתווכים להחתים את הלקוח, אלא יש להיות הגורם היעיל בעסקה, עניין שלא התקיים במקרה נשוא התביעה.
הוצאות
התוצאה היא שמצד אחד מרבית התביעה התקבלה ומצד שני, ביהמ"ש דחה התביעה נגד נתבעים 2 עד 4.
סוף דבר
ביהמ"ש מחייב בן לשלם לתובע כלהלן:
הסך של 96,000 ₪ צמוד בתוספת ריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.
