תביעה בדבר חיוב על ביטול חבילת נופש

ע"י עו"ד ארקדי פרגמנט ו/או עו"ד טטיאנה פרגמנט פסק דין לנתבעת 1 לפניי תביעה כספית על סך 16,210 ₪ שעניינה פיצוי בגין ביטול עסקת רכישת חבילת נופש אשר כללה בין היתר, כרטיסי טיסה ושהות במלון ונרכשה על ידי התובעים דרך סוכנות נסיעות.

בנסיבות המקרה שם, ההסכם נחתם בין הלקוח לבין סוכנות הנסיעות בלבד והיא זו שהבטיחה לו מלכתחילה כי תמורת כספו יקבל חבילת נופש ועליה האחריות לספק החבילה וכן היא גם הבטיחה לו כאשר הודיע על ביטול כי כל כספו יושב לו בנכוי דמי ביטול.

בת"ק 58295-07-19 טל ג'יימס נ' מונה טורס בע"מ (2.3.20) (להלן : "עניין טל ג'יימס") אשר עסק באחריות סוכנות נסיעות במקרה בו חברת התעופה פשטה את הרגל, התביעה נדחתה ונקבע בהקשר זה : "... המשמעות היא שאם סוכנות הנסיעות יודעת בודאות או לכל הפחות בסבירות גבוהה כי חברת התעופה בקשיים כלכליים היה עליה ליידע את הלקוח לפני הרכישה, להבדיל ממצב בו באותה עת מגלים זאת עם הנוסעים עצמם. לא מן הנמנע כי סוכן נסיעות מיומן יכול לזהות "נורות אזהרה" אולם בד בבד הוא מסתכן בדווח מקום בו הוא שגוי ומבוסס על ספקולאציה עת אין לו גם רקע חשבונאי לזיהוי סכנות ביציבות חברת התעופה משיש בדבר גם השפעה מסחרית הטלת אחריות על חברת נסיעות במצב של חידלות פרעון מצד חברת תעופה היא מרחיקת לכת אולם מקום בו היא ידעה או היה עליה לדעת את הסיכון הצפוי, כי אז תחויב אף במלוא התשלום".

...

היא אישרה כי היא מאמינה שנגרם לתובעים נזק כפי שנגרם לחברה שלה ואמרה " הנזק הנפשי שלהם רציתי לעזור ולתת להם חופשה והם לא הסכימו. אמרתי חופשה לא בחינם אני לא מארגנת אני עובדת שכירה כמוך. אם יש לך כסף אתה יכול לקנות בכסף שלך. אני עובדת ועובדת לפי חוקים. לא היה מדובר על כסף כי הלקוחות לא הגיעו למשרד באותו יום." לאור האמור, אני דוחה את הטענה לעשיית עושר ולא במשפט וקובעת כי אין מקום לחייב את הנתבעת להשיב לתובעים כספים ששילמו.

משמצאתי כי דין התביעה להידחות שכן, לא הוכח כי הנתבעת הפרה חובה מהחובות המוטלות עליה ולא הוכח כי התרשלה, הפרה חוזה או עשתה עושר ולא במשפט הרי שאין מקום לפסוק פיצוי בגין רכיב זה. עם הצדדים הסליחה שפסק הדין ניתן רק כעת עם שובו של מותב זה מחופשת לידה ובהעדר אפשרות לחתום פסקי דין בתקופה האמורה.

סוף דבר סוף דבר, התביעה נדחית.

בפניי 3 תביעות בהליך של תביעה קטנה שאוחדו, שעניינן דמי הביטול שיש להשית על התובעים בשל ביטול של התובעים מיוזמתם הזמנת חבילת נופש בשל מגיפת הקורונה.

בנסיבות אלה הוגשה התביעה, שעה שלטענת התובעים אין מקום לחייב אותם כלל בדמי ביטול ויש להורות על השבה מלאה של הסכום ששולם.

גם אם ניתן היה לראות בהודעתם של התובעים על ביטול חבילת התיור כביטוי ל'סיכול' של ההיתחייבות החוזית מצדם באשר בעת שהזמינו את חבילת התיור לא צפו את משבר הקורונה ואת ההמלצות הבריאותיות שלא לנפוש בחו"ל, בייחוד מפאת גילם – וספק אם יש לראות כך את הדברים – הרי שלפי סע' 18(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 התובעים כמי שמפרים את הסכם ההיתקשרות, רשאים להפר אותו מבלי לשאת בפיצויים.

...

אשר על כן אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן ביום 11/4/21 בהעדר הגנה.

התוצאה: מכל האמור התביעה נדחית בכל אחד מהתיקים שבכותרת.

מונחת לפניי תביעה כספית להשיב לתובעת את הכספים ששילמה בגין עסקה לרכישת חבילת נופש בחו"ל שבוטלה אולם לא במסגרת המועד הקבוע בחיקוק לביטול העסקה.

לו הנתבעת הייתה פועלת כראוי ובהגינות, היה בידה למעלה מחצי שעה לביטול העסקה במלואה משהודיעה על ביטול העסקה "בתוך דקה אחת בלבד". בין אם במעשה ובין אם במחדל, לנתבעת הייתה תרומה לאי יכולתה של התובעת לבטל את העסקה ולמצער להקטין את הנזק.

עוד טענה כי הנתבעת לא עידכנה אותה בדבר תנאי ביטול עסקה, בנגוד לסעיף 14ג. (א) (1) (ב) (3) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן") וכי הפרה את חובת הגילוי עת מזג האויר במקום היעד הוא פרט מהותי בעיסקה ועל כן מחובתה של הנתבעת היה להבהיר לתובעת שזוהי תקופה שאינה נוחה למטרתה בנוגע ל"חופשת בטן גב ביעד זה".

עם זאת, המחוקק הניח שיכול להיות מצב בו העוסק "ירויח" מביטול העסקה ויכול להיות מצב בו "יפסיד" עת הוא נידרש לבטל עסקה בזמן המוקצב לכך ולחייב את המבטל אך בדמי ביטול של 100 ₪ או 5% מעלותה עסקה, לפי הנמוך מביניהם ולא יצליח לאחר מכן למכור את הכרטיסים.

...

סיכום ההזמנה נשלח אליה בשעה 16:57 (מסמך הגילוי), בו מצוין "רצ"ב טופס סיכום ההזמנה שלך באיסתא אנא קרא אותו בעיון ובדוק את פרטי ההזמנה...במידה ונפלה טעות בטופס נא חזור אלינו עד לשעה 19:00". הנתבעת מנגד, טוענת כי דין התביעה להידחות.

יוצא אפוא, כי בגין נסיבות המקרה הייחודיות, דמי הביטול בגינם חויבה התובעת עומדים על 50% ולא 80%.

אשר על כן, ולנוכח האמור, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 868 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 350 ₪.

סך הכל תשלם הנתבעת לתובעת סך של 1218 ₪.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב יפו (כב' הרשמת הבכירה ורדה שוורץ) מיום 4/5/2021 בת"ק 40857-02-20 ולפיו חויבה המבקשת להשיב למשיבים – התובעים כספים עבור חבילת נופש שבוטלה על ידם.

בדיון שהתקיים ביום 28/4/2021 לא עמדה נציגת המבקשת על הטענה בדבר הצורך בהודעת ביטול בכתב ביום 5/2/2020, אלא טענה כי הביטול נעשה לא בטווח של 7 הימים הנדרשים לפי החוק כיוון ש"יום שבת לא נחשב ויום הטיסה לא נחשב" (עמ' 1 שורה 23 לפרוטוקול).

...

המשיבים מפנים למכתב התשובה שקיבלו מהמבקשת ביום 12.2.20 (נספח ד' לכתב התביעה) שם נכתב מדוע יש לדחות את הבקשה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן: א) מטרת בית המשפט לתביעות קטנות היא לפתוח את שערי המשפט בפני "האזרח הקטן" על ידי יצירת מכשיר זמין, יעיל ומהיר לבירורן של תביעות בסדר גודל קטן יחסית, שאילו היו צריכות להתברר בסדר דין רגיל היו הופכות לא כדאיות.

ב) לו היתה המבקשת מודיעה למשיבים, טרם הגישו תביעתם, הן בשיחות הטלפוניות שהתנהלו בנוגע לביטול העסקה והן במכתב שנשלח למשיבים ביום 12.2.20 כי חלף המועד למשלוח הודעת ביטול ביום 4.2.20, והיה מדובר בבית משפט "רגיל", אזי היה מקום לבחון התערבות בפסק הדין, שכן יש ממש בטענות המבקשת בעניין זה. יחד עם זאת, אני סבורה כי בנסיבות שבהן הטענה לא הועלתה לפני הגשת התביעה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

ביום 16.7.21 הודיע התובע לנתבעת כי הוא עומד על הביטול.

אקדים את המאוחר ואציין כי דין התביעה להיתקבל וזאת מהטעמים הבאים: ראשית, די בהודעת הביטול כדי לאשר את הבקשה ולקבוע שהעסקה בוטלה.

נציגת הנתבעת פנתה לתובע וביקשה שיאשר את הביטול, תוך שהיא מדגישה בהודעת הדוא"ל שלה בצבע צהוב את המשפט "אנא אשר את הביטול, כי כל עוד אני לא מקבלת אישור ממך ההזמנה לא מבטלת". לטענת הנתבעת, מטרת הפניה האמורה לתובע, היא כמובן, כדי לוודא שגם ביודעו כי הוא צפוי להיות מחויב בדמי ביטול, הוא עדיין מעונין בבטול, וזאת כדי למנוע טענות כלשהן מצידו, לפיהן דבר החיוב בדמי ביטול לא הובא לידיעתו.

כן נאמר בחוק כי: "(ו)פרטי מידע שיש לגלותו לצרכן לפי סעיפים קטנים (ד) ו-(ה) יופיעו בסמוך אחד לשני, בהבלטה מיוחדת ובאותיות ברורות וקריאות." במסגרת אתר האנטרנט של המועצה הישראלית לצרכנות, נאמר באשר לחובת הגילוי כדלקמן: " סוכנות הנסיעות חייבת למסור מידע בכתב – טופס גילוי - לצרכן שמבקש לרכוש חבילת נופש (הכוללת יותר משירות אחד), ובו פירוט של כל המידע המהותי שקבוע בחוק לרבות תנאי הביטול: השירותים הכלולים בחבילת הנופש, מקומות הלינה ודירוגם, מסלול הטיול ואתרי הביקור, אמצעי התחבורה בארץ ובחו"ל וזהות המוביל, מספר הארוחות, התנאים שבהם סוכנות הנסיעות רשאית לבטל את העסקה, המחיר הכולל ואופן התשלום, מועדים ותנאים אפשריים לביטול העסקה ושיעור דמי הביטול (אם ישנם), ועוד. גם כאשר צרכן רוכש שירות אחד בלבד (כרטיס טיסה או שירותי לינה) החוק מחייב גילוי נאות לפני ביצוע העסקה." מכל המקובץ, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 5,196 ₪ אשר יישאו ריבית והצמדה מיום ביצוע התשלום הראשון ועד לתשלום בפועל.

...

בנוסף, סבורני שצעד זה מעיד על חוסר תום לב קיצוני בהתנהגות החברה כלפי לקוח שלה.

כן נאמר בחוק כי: "(ו)פרטי מידע שיש לגלותו לצרכן לפי סעיפים קטנים (ד) ו-(ה) יופיעו בסמוך אחד לשני, בהבלטה מיוחדת ובאותיות ברורות וקריאות." במסגרת אתר האינטרנט של המועצה הישראלית לצרכנות, נאמר באשר לחובת הגילוי כדלקמן: " סוכנות הנסיעות חייבת למסור מידע בכתב – טופס גילוי - לצרכן שמבקש לרכוש חבילת נופש (הכוללת יותר משירות אחד), ובו פירוט של כל המידע המהותי שקבוע בחוק לרבות תנאי הביטול: השירותים הכלולים בחבילת הנופש, מקומות הלינה ודירוגם, מסלול הטיול ואתרי הביקור, אמצעי התחבורה בארץ ובחו"ל וזהות המוביל, מספר הארוחות, התנאים שבהם סוכנות הנסיעות רשאית לבטל את העסקה, המחיר הכולל ואופן התשלום, מועדים ותנאים אפשריים לביטול העסקה ושיעור דמי הביטול (אם ישנם), ועוד. גם כאשר צרכן רוכש שירות אחד בלבד (כרטיס טיסה או שירותי לינה) החוק מחייב גילוי נאות לפני ביצוע העסקה." מכל המקובץ, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 5,196 ₪ אשר יישאו ריבית והצמדה מיום ביצוע התשלום הראשון ועד לתשלום בפועל.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע סך של 860 ₪ הוצאות משפט בהתאם לדרישתו בכתב התביעה.