תביעה בגין תשלומי שירותי ייעוץ לגבי דרגת תקצוב

לפנינו תביעה למתן סעד הצהרתי שיקבע כי התובע מכהן מאז שנת 1/9/13 בתפקיד מנהל שרותי חצר א' וזכאי לתשלום רטרואקטיבי של תוספת שכר בגין ביצוע 9 כוננויות בחודש (לרבות הפרשות פנסיוניות ותוספת ריבית והצמדה) לתקופה שמיום 1/9/13 עד ליום 1/1/18.

בעקבות שידרוג המשרה החל תובע לקבל תשלם בגין 9 כוננויות בחודש (7 בימי חול ו- 2 בשבת).

לטענת התובע, אין חולק כי התקן לתפקיד מנהל חצר קיים בחוברת התיפקוד של בתי החולים וככל שהמשיבה רצתה לסטות ממנו היה עליה לפעול בהתאם לסעיף 70.11 לתקשי"ר ולקיים היתייעצות עם נציבות שירות המדינה, התיעצות אשר לא היתקיימה בנסיבות דנן בהם שינוי התקינה היה על דעת הנהלת בית החולים בלבד.

בבתי החולים הממשלתיים ובהם בית החולים שיבא תל השומר שבו מועסק התובע, נקבעו טבלאות תפקידים של עובדי מנהל ומשק אשר מגדירות את התפקידים השונים ואת מתח הדרגות והתנאים הנלווים שנקבעו לכל תפקיד, בין היתר בשים לב לגודלו של בית החולים.

בין הצדדים קיימת מחלוקת ביחס לשאלה האם נציבות שירות המדינה הייתה צד ל"שינוי האירגוני" שבמסגרתו הוחלט להימנע ממנוי מנהל חצר תוך העברת המשימות הכרוכות בניהול חצר לסגן מנהל ענף שנוע, ובעניין זה לא הובאה בפני ראיה קונקלוסיבית, ושאלה זו נותרה בצריך עיון.

עוד יש להעיר, כי קבלת עמדתו של התובע אשר מכירה בדיעבד בהטלת תפקיד כבמינוי כדין אף פוגעת בודאות וביכולת המדינה לתכנן תקציבים ציבורים במבט צופה פני עתיד, מה גם שכלל לא הובהר נושא הזכאות לכוננויות בכל הנוגע להקצאת כוננות יום / כוננות שבת.

...

עוד טוענת הנתבעת כי יש לדחות את התביעה בשל שיהוי והשתק שכן במשך שנים דיווח התובע על ביצוע 4 כוננויות בחודש (אחת מהן בשבת).

כללו של דבר לאחר שבחנו את השיקולים השונים הצריכים לעניין, אנו סבורות כי יש לתת ביטוי ולפצות את התובע בגין הפגם שנפל בכך שבמשך שנים אחדות הוטל על התובע תפקיד של מנהל חצר הגם שהוצב בתקן סגן מנהל ענף שינוע מבלי שהתבקשה הסכמתו המפורשת לכך (ומשלא הוברר אם הייתה הסכמה / הסכמה שבשתיקה של הוועד).

לאחר שעיינו בטענות הצדדים, לרבות התחשיבים שערכו לעניין ההפסד הכספי של התובע, ושקלנו את כל השיקולים הצריכים לעניין, הגענו לכלל דעה כי התובע זכאי לפיצוי בסך 65,000 ש"ח בגין הפגמים שנפלו באופן בו הוטל עליו תפקיד "מנהל חצר" לאחר שמונה למשרת "סגן מנהל ענף שינוע". הנתבעת תשלם לתובע את הסכום האמור בתוך 30 יום בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט בסך 15,000 ₪.

. מוצהר ומוסכם בזה בין הצדדים, כי אין לראות בכל זכות הנתנת על פי חוזה זה למשרד לפקח, להדריך או להורות לקבלן, אלא אמצעי להבטיח קיום הוראות הסכם זה במלואו, ולקבלן ולמועסקים על ידו לא תהיינה זכויות כלשהן של עובד מדינה והם לא יהיו זכאים לכל תשלום, פיצויים או הטבות אחרות בקשר עם חוזה זה או הוראה שניתנה על פיו, או בקשר עם ביטול או סיום הסכם זה או הפסקת מתן השירותים על פי הסכם זה מכל סיבה שהיא.

. מוצהר והמסכם בזאת, כי אם במועד כלשהוא, למרות האמור בחוזה זה, יראו ביחסי הצדדים יחסי עובד מעביד, ויקבע כי חלים על העסקת הקבלן הדינים והתנאים החלים על עובד (בס"ק זה: "הקביעה"), מוצהר ומוסכם כי יערך חישוב מחודש, בעיניין התמורה הקבועה בסעיף 6 חוזה, בהתייחס לכלל התקופה לגביה נקבע כי היתקיימו יחסי עובד מעביד, לרבות תקופות שקדמו לתקופת ההיתקשרות הקבועה בחוזה זה, ויחול הקבוע כדלקמן: (1) חישוב השכר המגיע לקבלן לאור הקביעה, יתבסס על השכר המשולם במשרד המשפטים לעובד בדרגה ב 2 בדרוג המשפטנים, בהיתחשב לצבירת הותק והקף המשרד כל זאת לפי הוראות התקשי"ר. (2) כל החיובים בהם יחויב משרד המשפטים כלפי הקבלן כתוצאה מהקביעה, יחושבו על בסיס התמורה על פי הוראות סעיף קטן (א).

בסמוך לתחילת עבודתה בחוזה מיוחד בדרוג מומחים, הוצג לתובעת מיסמך שבו התבקשה לאשר כי אין לה תביעות בגין תקופת העסקתה על פי החוזים הקבלניים.

בית הדין סבור שגם בהנתן שהמרכז הוקם על פי החלטת שר המשפטים (לאחר היתייעצות עם נשיא בית המשפט העליון), על פי סמכותו, ולא על פי החלטת ממשלה, מטרת המרכז הייתה לקדם מדיניות ציבורית בתחום פעילותו של משרד המשפטים, אשר נגעה, בין היתר, לשירות צבורי מובהק – שירותי גישור במסגרת בתי המשפט.

הנתבעת מפנה לדברי המנכ"ל בדבר דיונים על עתיד המרכז שהחלו חמש שנים לפני כן, ובדבר תחושת הנהלת המשרד שהמרכז "לא הולך לכוונם בהם המשרד רוצה". המנכ"ל הסביר לועדת החוקה שתקנון ותקצוב המרכז היה זמניים, ובקש לשכנע את וועדת החוקה שההחלטה על סגירת המרכז הייתה מוצדקת.

...

התוצאה התביעה מתקבלת, כך שבית הדין קובע כי בין התובעת לבין הנתבעת התקיימו יחסי עובד ומעסיק מתחילת העסקתה בחודש 8/02.

הנתבעת תשלם לתובעת: ₪, פיצויי פיטורים בסך 124,681 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.11 עד לתשלום בפועל.

הנתבעת תשלם לתובעת שכר טירחת עורך דין בסך 15,000 ₪.

האם התובע זכאי לתשלומים שונים הנובעים מעבודתו בנתבעת ומאופן סיומה? זוהי השאלה הדורשת הכרעה בתיק זה. רקע עובדתי בתמצית הנתבעת, חברת אתנה ג'.אס 3 – יישומים בטחוניים בע"מ (להלן – הנתבעת) היא חברה פרטית, העוסקת בין היתר בהגדרת פיתרונות אבטחה ואספקתם ללקוחות בדרג ממשלתי בחו"ל. תחומי הליבה המסורתיים שלה הם בעיקר מתן שירותי ייעוץ, הדרכה ובצוע פרויקטים בתחום האבטחה, לרבות אבטחת אישים ואבטחת מתקנים אסטרטגיים.

(5) פניותיו של התובע אל מר לביב, מנכ"ל הנתבעת, במטרה לברר מתי הנתבעת תשלם לו את הגמול המגיע לו, נענו כי העניין בטיפול ומר לביב אף הודיע לו כי העמלה נכללת במסגרת שנת התקציב 2013.

(6) בסופו של דבר, ביום 18.04.13, כשנה לאחר חתימת העסקה, הודיעו ה"ה לביב ויואלי, מנכ"ל חטיבת מר מערכות בנתבעת, כי הנתבעת לא תשלם לו דבר בגין עסקת קונגו היות והדבר אינו מוסרי, כהגדרתם; (7) התובע הודיע כי בכוונתו לתבוע את הנתבעת ונענה, כי הגשת תביעה תגרור את פיטוריו המידיים.

ברי, כי חובת הסודות אינה רק פועל יוצא של התחייבותו החוזית של התובע, כי אם בראש ובראשונה נובעת מחובת תום הלב והיא אינה בעלת "תאריך תפוגה". למותר לציין, עוד, כי חובת ההוכחה בעיניין זה מוטלת על הנתבעת והיא לא עמדה בו, ולו בקירוב.

...

מן המקובץ לעיל עולה כי מדובר בטענות סתמיות ובלתי מבוססות, שלא נועדו אלא לשמש ככל הנראה משקל שכנגד לטענות התובע, ואני דוחה אותן בהיעדר תשתית ראייתית שתתמוך בהן.

אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה והנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: בגין עמלה על עסקת קונגו – 235,380 ₪; הפרשות בגין עסקה זו: פנסיה – 37,261 ₪; קרן השתלמות – 17,654 ₪.

בנוסף לסכומים דלעיל, תשלם הנתבעת לתובע השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪.

יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון בעיניין גודובסקי, שותפה של הנאשמת לעבירות, בהתייחס לחלקו בפרשה: "אמנם המערער אינו נבחר ציבור אך השוואתו לפקידים בדרג נמוך או בינוני במערכת הציבורית אינה משקפת את מלוא ההיבטים של התפקיד אותו מילא. בהקשר זה אל לנו להסתכל אך על תארו הפורמאלי של התפקיד בו היה המערער או על השכר אשר קיבל עבורו. יש לבחון את המהות ואת ההשפעה של תפקידו בפועל. כאמור, המערער שימש כמנהל אגף האירגון של מפלגת 'ישראל ביתנו'. [...] עוד מתואר המערער כמי שהיה מצוי ביחסי אמון עם קירשנבאום והשניים עמדו בקשר רציף ותכוף בעניינים אירגוניים, פוליטיים ואישיים (סעיף 9 לכתב האישום המתוקן). על האמון שרכשה לו קירשנבאום תעיד העובדה שהפקידה בידו את האחריות לרכז את נושא חלוקת הכספים הקואליציוניים. מכל אלו אנו למדים שעל אף היותו ממלא תפקיד בדרג פקידותי לכאורה, המערער היה בעל גישה ישירה אל מוקדי הכוח והשררה, הן זה בשלטון המקומי והן זה בשלטון המרכזי לרבות בממשלה. יוזכר כי בשנים 2013-2014, שהן השנים בהן היתרחשו פרשת היתאחדות היזמים ופרשת איילים, כיהנה קירשנבאום כסגנית שר הפנים. אדם בעל קרבה שכזו אל בכירים במערכת הציבורית והפוליטית לא מחזיק בכוח הדומה לזה של פקידת ערייה או מנהל מחלקה בבית חולים. [...] בצדק איפוא הושווה עניינו של המערער לפרשות שחיתות המערבות דרגים גבוהים בשירות הצבורי" (עניין גודובסקי, פסקה 29 לפסק דינו של כב' השופט הנדל).

בעיניין גודובסקי –שלא נטל איזה מכספי השוחד לכיסו הוא – עמד כב' השופט הנדל על היבט החומרה הגלום בלקיחת שוחד לצרכי מפלגה, ועל פגיעת מעשים אלה בשויון בין מפלגות, ובציבור: "קיים נימוק כבד משקל בדבר החומרה הרבה במעשי המערער. אי לקיחת כסף לכיסו מהוה שיקול ולו במובן שאילו היה לוקח כסף רב לכיסו, בודאי התביעה הייתה טוענת, ובצדק, שהדבר מהוה נסיבה לחומרה. לא בכדי, הסנגור דאז של המערער דרש בהסדר הטיעון כי נתון זה יהיה מוסכם. ברם, הדגש מושם על מעשי המערער. החומרה בעבירת שוחד היא בין היתר בתמורה שלא חייבת להיות תמיד רווח אישי כספי ללוקח השוחד. אבהיר מדוע כך.

ארוע שלישי בעיניינו של הנאשם: ניסיון לתיווך בשוחד בפרשת שילה הקדומה (אישום 10) תמצית העובדות בארוע זה הורשע הנאשם בעבירות ניסיון לתיווך בשוחד, זיוף מיסמך בנסיבות מחמירות ורישום כוזב במסמכי תאגיד, בכך שבקש לקבל ממנכ"ל עמותה, משכן שילה תשלום בסך מאה אלף ₪, בתוספת מע"מ, בתמורה להשפעה על משרד התיירות להקצות תקציב לאתר התיירות שילה הקדומה.

היבט חומרה נוסף, אף הוא חלק מדפוס הפעולה של הנאשם, מתבטא בניסיון הנאשם להסוות, בזמן אמת, בתחכום, בעורמה, ובמניפולטיביות את העסקה האמיתית שבקש לרקום – מכירת קשריו תמורת תשלום – באמצעות הסכמים פקטביים שיצר, תוך תיארוכם לאחור, למתן שירותי ייעוץ, שלא היו ולא נבראו, בתחום התיירות, שאין חולק שהוא אינו מומחה בו. בלהט תשוקתו לבצע הכסף, שלח הנאשם לאודסר דרישת תשלום, בגין ייעוץ ופיתוח עסקי, בעבור עבודה שהחלה, כביכול, שלושה חודשים קודם להיכרותם הראשונית.

...

סוף דבר קשה וכואבת היא מלאכת גזירת הדין.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, כפי שפורט בהרחבה לעיל, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: הנאשמת 10 (עשר) שנות מאסר לריצוי בפועל.

חילוט לאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן: נאשמת – חילוט בסך 1,000,000 ₪ מכלל הנכסים שנתפסו.

בשנת 2021 משלא עלה בידו להיתפרנס באופן מספק ולשפר את מצבו, ולאחר שחוה לדבריו התקף חרדה, המערער פנה לשירותי הרווחה בגבעתיים וכן פנה לפסיכיאטר תוך שפירט במכתביו הארוכים את תולדות חייו את הקושי שלו להישתלב בשוק התעסוקה את ההזנחה בדירתו בשל העידר תקציב וכוחות, וסיכם כי הוא מבקש טפול שבועי קבוע, במסגרת שתביא לשפור במצבו וכן הוא מבקש ביטחון כלכלי בדמות קצבת נכות בשיעור 100% מביטוח לאומי.

בבקשתו למתן צו זמני, אשר יורה למל"ל לשלם לו קצבת נכות מלאה החל מיום 22/11/21 ועד למועד תיקון ההחלטה בעיניינו.

טען המבקש כי קיבל מפקידות שונות של המל"ל יעוץ שונה לגבי דרכי הפעולה פקידה אחת אמרה לו להגיש תביעת החמרה, תוך שציינה כי וועדת הערר לא בחנה את הדו"ח מאיכילוב, משום שהוא מאוחר להגשת התביעה, לעומת זאת פקידה אחרת אמרה לו לפנות לבית הדין לעבודה, מן הטעם שהועדה הרפואית בחנה את הסיכום של בית חולים איכילוב, ולכן הדו"ח לא יכול לשמש בסיס לתביעת החמרה.

בבחינת למעלה מהצורך, בזהירות המתחייבת ומבלי לחוות כל דיעה ביחס לסכויי העירעור בכל הנוגע להשבת התיק לוועדה לצורך בחינה נוספת או לחילופין בחינה מחדש במסגרת תביעת החמרה, אציין כי על פני הדברים המסמכים שצרף המערער, לרבות מכתב הסיכום של בית חולים איכילוב, אינם תואמים לכאורה בנכות נפשית בשיעור 100% באשר בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז 1956 – נכות בשיעור 100% נקבעת במקרים בהם אובחנה אצל המבוטח מחלה פעילה המצריכה השגחה מתמדת או אישפוז פסיכיאטרי מלא.

...

גם מטעם זה דין הבקשה למתן סעד זמני להדחות.

לנוכח כל האמור לעיל, דין הבקשה למתן צו זמני להדחות על הסף וכן דינה להדחות בשל יתר המבחנים שנקבעו בפסיקה.