תביעה בגין תרמית והונאה במתן שירותי יעוץ עסקי

התובעים שמים יהבם בטענה כי המדובר היה בעיסקה של הזמנת רכב, ביבוא אישי, על ידי הנתבעים, עבור מחיר "כולל סגור". לשיטתם, יש לדחות את טענת הנתבעים, שכביכול עסקו במתן ייעוץ בלבד.

נחמיאס, טוען להיעדר יריבות/העדר עילה, ומציין במסגרת כתב הגנתו, כי הנו בעל מניות בלבד ומנהל בחברה, שהיא חברה בע"מ, אשר עסקה בתקופה הרלוואנטית לתביעות, במתן ייעוץ וסיוע בייבוא אישי של כלי רכב .

בנסיבות העניין, פעולותיו של נחמיאס נועדו להונות את רשויות המכס, ואת התובעים כאחד, אין להסתפק בהטלת חיוב על החברה בלבד, ויש לחייב את נחמיאס באופן אישי, בתשלום מיסי היבוא, בין בדרך של "הרמת מסך", ובין בדרך של "הטלת אחריות אישית". בתמצית טענותיו של בן דרור בשנת 2010 ביקש בן דרור לרכוש רכב משומש מסוג "מרצדס", ולצורך כך ייפה את כוחו של עובד הכפוף לו, גלעד, לפנות לחברה ולבצע באמצעותה את עסקת הרכישה.

בסעיפים 40-45 לכתב התביעה, נטענה במפורש טענת הרמת מסך על רקע תרמית.

וישאל השואל – הכיצד נותן "שירות ייעוץ", מסכים ליתן לרוכש הרכב אחריות למשך שנתיים?! כמו כן, נחמיאס העיד בעצמו, ואישר כי הביטוי "שירותי ייעוץ", אינו מוזכר בהסכמים (ראו עמ' 102, שורות 18-28 ובעמ' 103 שורות 1-3).

...

יוצא אפוא, שבנסיבות העניין, כמתואר, על החברה לשפות את התובעים בחיסרון הכיס שנגרם להם, באופן מלא.

מאחר והגעתי למסקנה - לחיובו האישי של נחמיאס בשל יסודות האחריות הנזיקית, לא ראיתי טעם של ממש לדון בסוגיית הרמת מסך ההתאגדות בענייננו.

לאור האמור, גם לא ראיתי לנכון להתייחס לטענה של הרחבת חזית, שהועלתה על ידי הנתבעים, בנוגע "להרמת מסך". סוף דבר לאור המקובץ לעיל, בהתחשב בהודעות הגירעון, ובהסכמי הפשרה שחתמו התובעים עם המכס, הנתבעים ביחד ולחוד יישאו בחיובים כדלקמן: · לסטבינסקי סך של 350,194 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

אף לא הומצאו לתובעים אסמכתות בדבר עלויות יבוא הרכבים, שהיו נידרשות ככל שמדובר היה בעיסקה לרכישת שירותי ייעוץ גרידא.

הם אף טענו כי אין מקום לייחס להם תרמית, שכן התובעים לא עמדו בנטל המוגבר המוטל על כתפיהם להוכחת טענה זו. עוד טענו הנתבעים, כי תפקידה של פרימיום בעיסקאות מושא התביעה היתמצה במתן שירותי ייעוץ.

הם טענו כי השניים לא עשו שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת כדי להונות התובעים, וכי לא הונחה תשתית ראייתית המצדיקה ייחוס אחריות אישית, כאמור, ובכלל זה לטענות לגזל, לתרמית ולהתנהלות חסרת תום לב בשלב הטרום חוזי.

גם אם אקבל את טענת הנתבעים, כי מהמחיר הכולל בו נשאו התובעים יש להפחית את מחיר הרכב לטענת המכס, ולא את מחיר הרכב לפי רשימוני היבוא (אף כי רונן ואילן בחרו למסור תשובות מיתחמקות בדבר מחירי הרכבים כפי ששולמו בפועל, כפי שאבאר להלן), עדיין, יש לתמוה על אותו רכיב "תוספות כללי", בסך של 50,000 ₪ לעסקה, שהופחת על ידי הנתבעים מהמחיר הכולל בו נשאו התובעים לצורך עריכת התחשיב.

...

התנהלותם של התובעים בעסקה זו, מודעותם לפער בין המחיר ששילמו עבור הרכבים לשווי השוק של רכבים אלו וכן חתימתם על מסמכי הייבוא – כל אלה מובילים למסקנה, כי אין לראות בתובעים ככאלה שהוטעו במכוון על ידי אילן ורונן.

עם זאת, איני פוסקת לטובתם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין ניהול הליך זה. די במעורבות השניים בפרשה, במתכונת שפורטה לעיל, כדי לפטור התובעים מחיוב זה. סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת 1, אילן ורונן פרימיום קאר בע"מ, לשלם את הסכומים הבאים: לתובע 1, מר אלי וקנין, ישולם סך של 136,454 ₪ (שיעור של 75% מהסך של 181,939 ₪), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 26.4.21 (מועד התשלום בהתאם להסכם הפשרה) ועד ליום התשלום המלא בפועל, וכן שיעור של 75% מאגרת בית משפט, כפי ששולמה.

בנוסף, תשלם הנתבעת 1 לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 60,000 ₪, אשר יחולק בין התובעים בחלקים שווים.

הנתבעים הציגו את מחיר העסקה באופן כוזב ושקרי, במטרה להטעות את התובע, ובכך קיימו את יסודות עוולת התרמית, פעולותיהם נועדו להונות את רשויות המכס ואת התובע כאחד, ולכן יש לחייב אותם באופן אישי בתשלום מיסי יבוא, בין בדרך של "הרמת מסך" ובין בדרך של "הטלת אחריות אישית". כפי שנטען בהרחבה, הנתבעים היו מעורבים בכל תהליך יבוא הרכב.

הטלת אחריות בגין תרמית, שונה מהטלת אחריות בגין רשלנות או עוולה נזיקית אחרת, בכך שהנטל להוכחת עוולת התרמית הוא נטל כבד מזה הנידרש בתובענה אזרחית.

לטעמי, לא סביר שחברה נתבעת תתקשר מראש בעיסקה, שאין בידיה שליטה על רכיבי הרווח הצפוי, ואף יכול שיתקבל ממנה רווח שלילי, היינו, ככל שמחיר הרכב הנו המחיר הגבוה יותר, כפי שנכתב בחשבונית הגבוהה, לא ניתן היה להשלים את העסקה מלכתחילה, באשר עלות הרכב ועלות המכס המלא, מביא את העסקה להפסד של 13,399 ₪, ניסיון החיים מלמד, שאין מדובר במכר/שירות מקובל.

לטעמי, לא ניתן לקבל, כי אדם יעסוק ביבוא אישי, ויתן יעוץ בעיניין, ויגבה עמלה מלקוח מעוניין, שסומך עליו, שתלויה ברכיבי עלויות שונים ומשתנים , ובנוסף למחיר הסופי בארץ, ושממנה גוזר גם שכרו כיועץ, אין לו מושג מה שיעור המכס הנידרש בשל היבוא המצופה, וכאשר לעניין זה, אין לו שיקול דעת, אלא פועל אך ורק לפי הנחיות או מספרים, בדרישות שמקבל מן המכס ו/או מן הדילר בגרמניה, אותו מר אברג'יל. הנתבעים סבורים, שלא נפל רבב בהתנהלותם, ויש לבוא בטענות אל אותו צד ג' , מר אברג'יל, הדילר בגרמניה כמי שרקח את כל המרקחת.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת ביחס לכל הנתבעים .

אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע 113,912 ₪ , הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק , החל מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את סכום האגרה ששולמה, צמוד ונושא ריבית כחוק מיום התשלום ועד למועד התשלום בפועל, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 22,000 ₪ , צמוד ונושא ריבית כחוק , החל מהיום ועד לתשלום בפועל.

שלוש התביעות התקבלו, ושלושת המערערים חוייבו, תוך הרמת מסך, לפצות את המשיבים-התובעים בגין הסכומים ששלמו לרשות המכס כתוספת מס בעקבות הודעות גרעון.

המשיבים המשיבים תומכים בפסק דינו של בית משפט קמא מטעמיו, ומוסיפים וטוענים כי העירעור מכוון כלפי ממצאים עובדתיים; כי ההסתמכת על פסקי דין אחרים של הערכאות הדיוניות האחרות אין בה כדי לסייע למערערים משהם דנים "בצדדים שונים ונסיבות לא זהות"; כי בבימ"ש קמא הוכח שהמערערים פעלו ב"שיטה עסקית פסולה המבוססת על מעשי הטעה ומרמה"; כי המערערים לא גילו למשיבים שבכוונתם לבסס את העיסקאות עימם על דיווחים כוזבים; כי אין מדובר בהתקשרות לייעוץ בלבד כי אם לשירותי יבוא; כי רונן ואילן עומדים מאחורי הפעילות והם הנהנים הישירים ממעשי התרמית.

בכתבי התביעה, עתרו המשיבים, בין היתר, לחיובם האישי של אילן ורונן "משהתנהלותם של הנתבעים 3-4 והשמוש שעשו בכספו עולה כדי עוולת הגזל והתרמית". בימ"ש קמא קבע כי המשיבים "לא ביססו כנדרש את התשתית העובדתית והמשפטית הנדרשת לצורך הוכחת התקיימותן של עוולת התרמית והגזל", והעדיף לקבוע, על יסוד ממצאיו העובדתיים האחרים, כי הפעולות שבוצעו ע"י אילן ורונן "עונות על ההגדרה הקבועה בסעיף 6 לעניין שימוש באישיות המשפטית הנפרדת שיש בו כדי להונות אדם" (סעיף 41 לפסק הדין).

אילן ורונן ידעו זאת היטב שהרי הצהירו בתצהירם כי הם המנהלים של חברה העוסקת "במתן שירותי ייעוץ ליבואנים המעוניינים לייבא ארצה, ביבוא אישי, רכבי יוקרה ומסייעת ליבואנים בפרוצדורות הכרוכות בכך". הם המומחים לדבר.

...

אף שהמשיבים טענו כלפי רשות המיסים כי כבר שילמו את מלוא המס לפרימיום במסגרת ההתקשרויות עמה לייבוא אישי, וכי את הודעת הגירעון יש להפנות אליה, בהיותה היבואן, הרי בסופו של דבר שילמו המשיבים לרשות המיסים סכומים מוסכמים אשר פרעו את החוב נושא הודעות הגירעון.

משאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה, הרי לכאורה די היה בקביעות לעיל כדי להביא לחיובם האישי של אילן ורונן, אולם מעבר לדרוש אפנה לראיות התומכות במסקנה לעיל.

גם זיוף, גם הצהרה כוזבת וגם עבירת מס. התרמית כוונה גם כלפי המכס, וגם כלפי המשיבים, שנקלעו לעסקאות לא כשרות ונאלצו בסופו של דבר גם לשאת בתוצאה.

המערערים ישלמו למשיבים 2-3 הוצאות הערעור בסך 30,000 ₪.

בפניי תביעה כספית בסך 33,900 ₪, שהגישה התובעת, חברה פרטית העוסקת במתן ייעוץ ולווי עסקי לעסקים, נגד הנתבע, בעל עסק בתחום הצמיגים, ובה עתרה לחייב את התובע בסכומים שנותר חייב לה בגין היתקשרות עימה, בהסכם למתן שירותי ייעוץ עסקי מיום 7.12.21 (להלן: "ההסכם").

בכתב ההגנה טען הנתבע כי התביעה מהוה תגובת נגד לתביעה אחרת שהגיש נגדה במסגרת תביעה קבוצתית, וכי התובעת פעלה כלפיו באמצעות חוקר פרטי על מנת ללמוד על כוונתו להגיש נגדה תביעה, כך שבהגשת תביעה זו "הקדימה רפואה למכה". עוד נטען, כי התובעת הציגה מצג שוא של חברה לייעוץ עסקי, המסווה תרמית והונאה שיטתית כלפי לקוחותיה, וכן את היותה חלק מכת הסיינטולוגיה, הפועלת לגייס מאמינים לשורות הכת.

נטען, כי הנתבע פנה לתובעת בעקבות פירסום בפייסבוק, והוא הוזמן לפגישה עם מנהל התובעת, אלעד הדר, בתחילת דצמבר 2021.

...

התובעת טענה כי בהתאם להוראות ההסכם, ניתנה לנתבע אפשרות לסיים את ההסכם בסיום מוקדם, בתום כל חודש שירות, בהתראה בכתב של 30 ימים מראש, כאשר בחודש זה ימשיך הנתבע לקבל שירות כרגיל, וכן ישלם הנתבע תמורת חודש שירות נוסף.

שוכנעתי בטענת התובעת לפיה לא ניתן לבצע הסכם מהסוג הנדון ללא השתדלות ראויה מצד הנתבע, בהעמדת מסמכים ומידע, ובמילוי אחר המשימות העסקיות שהוטלו עליו.

הנתבע טען במובלע בכתב ההגנה כי ההסכם עליו חתם הוא בבחינת חוזה אחיד, אך לא פירט את הטענה, נציג התובעת לא נחקר באשר לכך, והטענה גם נזנחה בסיכומים, כך שלא מצאתי מקום להרחיב ולדון בה. לאור המפורט לעיל, אני מקבלת את התביעה במלואה.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 33,900 ₪ בצירוף ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד היום, וכן יישא בהוצאות התובעת ובשכ"ט בסך 4,700 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום שיתקבל פסק הדין בידיו, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד האחרון לתשלום עד לתשלום המלא בפועל.