תביעה בגין תוספת בנייה בבית דו-משפחתי

מבוא בפניי תביעה לפצוי בגין נזקים, של קונה נגד המוכרים של בית פרטי בן שתי קומות על עמודים, בית דו משפחתי, ברח' הגלבוע 82 באלפי מנשה.

בשלב מאוחר יותר, בעקבות הערות בית המשפט בענין כפל סכומים (פיצוי מוסכם ללא הוכחת נזק, ונזק מוכח) וחוות דעת מומחה בית המשפט, העמיד את תביעתו בגין נזקים, ירידת ערך, הוצאות ועוגמת נפש ובסה"כ 221,500 ₪ .

התובע עצמו הגיש בקשה להיתר בניה והכשרת החריגות בשנת 2015, הא הראיה שמכתבה של הוועדה המיוחדת לתיכנון ובניה אלפי מנשה מיום 5.11.15 (נספח 5 למוצגי התובע) מופנה אליו כמגיש הבקשה ובו מצוינת מהות הבקשה: "תוספת בניה בקומת עמודים, סגירת מרפסת קיימת בקומת כניסה, מדרגות חיצוניות בחצר הבית". במכתב עורך הדין של התובע מיום 24.5.16 ישנה היתייחסות להוצאות הכרורות בבקשה להיתר בניה, ובמכתב מיום 19.7.17 (נספח 19) בליקויים החמורים בנכס כפי שגילה אותם התובע חריגות הבניה אינם מופיעים כחלק מהתרמית, הונאה ומצג שקרי ככותרת סעיף 4 במכתב, אלא סדקים ושקיעת יסודות.

...

אני מקבלת את הטענה לפיה משוויתר על הוצאת אישור עיריה כתנאי למסירת החזקה המשפטית ולקח על עצמו את הכשרת המדרגות החיצוניות שבנה, ומשהגיש בקשה להיתר בניה וכלל בה גם את שתי התוספות הקודמות, הסכים מכללא לטפל בכך על חשבונו.

היתה זו טעות של הנתבעת שניסתה להטיל על המוכר גם חיוב זה, ובכך העלתה את חמתו של התובע, שאמר למתווך בשיחה המוקלטת כי "יקרע אותה". אני דוחה את תביעת התובע לשפותו בהוצאות שהוציא עד כה לצורך הכשרת החריגות ואף בסכום שנקב בו מומחה בית המשפט, באשר לא הוכח כי על הנתבעים היה לשאת בסכומים אלו, בהתאם להסכם ביניהם.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סך של 107,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום חתימת הסכם המכר (יום הערך לפיו חושבה ירידת הערך, 11.8.15), ועד התשלום בפועל.

מקורה של הבקשה דנן בסכסוך חוזי שנסב על בניית בית דו-משפחתי ביישוב תל מונד (להלן: הבית).

בעקרו של דבר, בחוזים נקבע כי כל אחד מהמזמינים ישלם סכום בסך 980,000 שקלים בתוספת מע"מ עבור בניית היחידה המיועדת לו בבית.

המשיבים 4-3 לא התגוננו מפני התביעה ולפיכך ניתן כנגדם כבר ביום 19.9.2017 פסק דין בהעדר ההגנה.

על כן, בית המשפט המחוזי קבע שהחוזים תקפים וכי התביעה תוחזר לבית משפט השלום לצורך הכרעה ביתר טענות הצדדים.

...

על רקע האמור, עתרו המזמינים לפיצוי כולל בסך של 637,558 שקלים.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה מצאתי שדינה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

מבוא תביעה כספית בגין ליקויי בניה בבית דו-משפחתי ברחוב הליבנה 5, עץ אפרים.

לאור האמור, הנתבעות נושאות באחריות משותפת (ביחד ולחוד) כלפי התובעים לליקויי הבניה הנטענים בתביעה זו. ד(3) אחריות הנתבעות לתיקון הליקויים ד(3)(א) מבוא סעיף 4(א)(2) לחוק המכר (דירות) קובע כי המוכר לא קיים את חיוביו כלפי הקונה או קונה המשנה אם "תוך תקופת הבדק התגלתה אי-התאמה בדירה, זולת אם הוכיח המוכר שאי-ההתאמה נגרמה בשל מעשה או מחדל של הקונה או קונה המשנה". כאמור בסעיף 4(ג) לחוק, "תקופת בדק" היא "תקופה הקבועה בתוספת, שתחילתה בעת העמדת הדירה לרשות הקונה". בתוספת לחוק מפורטים זמני תקופות הבדק לליקויים שונים, הנעים בין שנה לשבע שנים.

לאור פרק הזמן הארוך שבו התמשכו המחלוקות בין הצדדים ובכלל זה המשפט, ובהיתחשב בשיקולי עלות ותועלת, באופן מובהק נכון יותר להביא המחלוקת בין הצדדים לסיום בדרך של תשלום פיצוי סופי לתובעים בגין הרכיב הנ"ל חלף המשך הבירור במסגרת ההליך המשפטי.

...

במכלול הנסיבות כאמור, הפיצוי עבור נזק לא ממוני יעמוד על 5,000 ש"ח. סוף דבר התובעים זכאים לפיצוי בסך של 44,652 ש"ח כדלקמן: בגין ליקויי הבנייה: 26,160 ש"ח בצירוף מע"מ בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט.

הנתבעות ישלמו לתובעים, ביחד ולחוד, סך של 44,652 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.

בנוסף, הנתבעות ישלמו לתובעים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט כדלקמן: אגרת בית משפט והוצאות התובעים עבור שכר מומחים לרבות שכר המומחה מטעם בית המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד ההוצאה.

" ביום 14.9.1979 נחתם הסכם פיתוח בין ההורים המנוחים של הנתבעת לבין מינהל מקרקעי ישראל לגבי מיגרש לבניית בית מגורים דו משפחתי (2 יחידות דיור בקיר משותף) המצויים בגוש 4012 חלקות 64, 60, 14, 9 (חלק).

ביום 2.12.96 הוגשה תביעה ע"י ממ"י בגין תוספת בניה בדירת המגורים ופלשה לבית הכנסת.

...

מכל האמור לעיל עולה שגם מתחושת הצדק יש לדחות את טענת הנתבעת לפנותה מהמושכר אך ורק תמורת דמי פינוי.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: אני מורה לנתבעת ולכל הבאים מכוחה לפנות את המקרקעין ודירת המגורים הנמצאת ברחוב החלוץ 23 בלוד והידועה כגוש 3973 חלקה 37 וכן את המקרקעין הידועים כגוש 3973 חלקה 73, הידועים במגרש 215 לפי תב"ע לד/2/213, מקרקעין הצבועים בצבע צהוב ומתוחמים בקו כחול במפת המדידה המהווה נספח א' לחוות הדעת של המודד סיני גורדון מיום 2.3.2021 אותה סימנתי במ/1, והיא מהווה חלק בלתי נפרד מפסק הדין.

כמו כן על הנתבעת ועל כל הבאים מכוחה לסלק ידיה מהמקרקעין הנ"ל, ולהשיבם לתובעת; את הפיצוי עבור הפינוי קיבלו הוריה המנוחים של הנתבעת בעת שקבלו את החכירה במגרש לבניית 2 יחידות דיור צמודות קרקע בהנחות מפליגות, מגרש הנמצא ברח' זיבלבוים פינת יונתן נתניהו בלוד; הנתבעת תשלם לתובעת כדלקמן: את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ענייננו בתביעה בגין הפרת הסכם ולמתן צו עשה המורה לנתבעת לחתום על בקשה להיתר בניה שהגישו התובעים.

בנוסף, בהסכם החכירה שנחתם עם המנהל האזרחי נקבע כי מטרת החכירה הנה "בנייה דו משפחתית" ושטח המיגרש עפ"י אותו הסכם הנו 603 מ"ר. לא הייתה מחלוקת כי התוכנית הנ"ל הנה התוכנית החלה על המיגרש ועל כן אין מניעה לבניית בית דו משפחתי על המיגרש הנ"ל. מר קליין, בתצהיר עדותו הראשית ציין כי בלי קשר לשטח המיגרש, וגם אם שטח המיגרש הוא 600 מ"ר, לתובעים אין זכויות בניה לבניית 2 יחידות, אלא רק יחידה אחת.

בנסיבות אלה משלא נמצא כל בסיס חוקי לדרישת התשלום האמורה ואשר נקבעה כתנאי לחתימה על הבקשה להיתר הבניה לא מצאתי כל טעם להתנגדות הנתבעת לחתום על הבקשה בהתאם להסכם הפשרה ולהתחייבותה המפורשת לעשות כן. על הנתבעת היה לכבד את הסכם הפשרה עליו היא חתומה ואשר קיבל תוקף של פסק דין ולחתום על הבקשה להיתר בניה ללא תוספת תשלום מופרזת, ללא כל סמכות בדין.

...

אינני מקבל את טענתו של מר קליין כי כאשר אין נהלים הנתבעת יכולה להחליט מה שהיא רוצה.

סוף דבר אני מקבל את התביעה ומורה לנתבעת לחתום על הבקשה להיתר בניה ללא תנאי וללא תשלום נוסף מעבר לתשלום אגרה בגין שירות זה וזאת בתוך 30 יום ממעוד הצגת בקשה חדשה לידי הנתבעת.

בנוסף, הנני מחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות התובעים ושכר טרחה של עורך דינם בסך של 17,550 ₪.