רקע ויריעת המחלוקת
תביעה זו עניינה ניזקי גוף שנגרמו לפי הטענה לנפתלי יפרח ז"ל, בעלה המנוח של המשיבה 1, בתאונה שאירעה בין רכב מישטרה שבו נסע, לבין רכבו של המשיב 3 (להלן: "המנוח" ו"התאונה" בהתאמה).
אשר לתחולת חוק הפלת"ד, המבקשת טענה כי המשיבה 1 הניחה כי ניידת המישטרה אינה מבוטחת בביטוח חובה, מבלי לערוך כל בירור בעיניין, ואף שלעיתים קיים ביטוח פרטי, כגון כאשר מדובר ברכב שאינו בבעלות המישטרה, אלא בליסינג, ואף קיים לעיתים ביטוח מטעם המדינה לרכביה.
הווה אומר, גם אם למדינה פטור מאחריות, עילת התביעה מכוח חוק הפלת"ד כשלעצמה לא בטלה בשל כך. הטענה שלא ניתן לחייב את המדינה לשאת בפצוי ניזקי בגין התאונה, אין בה כדי להשמיט את עילת התביעה עצמה, אלא אך למנוע את החיוב הכספי מכוחה, ומשכך, נותר כלל ייחוד העילה בעינו, ואין המשיבה 1 רשאית לתבוע את בעליו של הרכב האחר המעורב בתאונה, או את מבטחתו.
היות שאין מחלוקת כי דובר בתאונת דרכים, הנטל להוכיח כי כלל ייחוד העילה אינו מיתקיים בעניינינו חל על המשיבה 1, הטוענת זאת, ולצורך זאת היה עליה להוכיח עובדתית, כי אכן דובר ברכב שאינו מבוטח.
...
במסגרת תשובה לבקשה, טענה המבקשת כי התביעה כנגדה הוגשה, לאחר תיקון כתב התביעה, בחלוף תקופת ההתיישנות, ומשכך דינה להידחות.
לאור כל האמור, הרי שכלל ייחוד העילה מתקיים בענייננו, והמשיבה 1 לא הייתה רשאית להגיש את התביעה הנוכחית כנגד בעל הרכב שפגע במנוח, או כנגד מבטחתו, ודין התביעה להידחות מטעם זה.
למעלה מן הצורך יוער, כי אף אם היה מקום לקבל את עמדת המשיבה 1 בהיבט המשפטי, עדיין היה מקום לדחות את התביעה, מאחר שהמשיבה 1 לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי הרכב בו נסע המנוח לא היה מבוטח.
משלא עמדה הנתבעת 1 בנטל זה, דין התביעה להידחות אף מטעם זה.
נוכח המסקנות הנ"ל, מתייתר הצורך להכריע במחלוקות הנוגעות לטענת ההתיישנות.
סוף דבר, התביעה נדחית על הסף.
