תביעה בגין שיק לפקודת בני זוג שנפרע לחשבון אחד

הליך זה החל כבקשה לבצוע שטר שהם שני שקים על סך של 10,000 ₪ כל אחד מהם משוך מחשבון משותף של הנתבעת ובן זוגה אלי חולו, לפקודת התובע (להלן: "השקים").

מחלוקת שלישית היא האם פקעו השיקים נוכח ביצוע שינוי מועד הפרעון על ידי התובע בהתאם להוראות סעיף 64 לפקודת השיטריות.

התובע מצרף דפי חשבון בנק כהוכחה לבצוע שתי ההלוואות הראשונות אך מעיון בהם לא ניתן להסיק דבר באשר לזהות מקבל ההלוואה מאחר וההלוואות בוצעו באמצעות שיקים ולא צורפה כל ראיה לפקודת מי נרשם השיק ובאיזה חשבון נפרע.

לבסוף יצוין כי ככל שלא התקבלה גרסת התובע לפיה קיבל הרשאה לשינוי מועד פרעון השיק הרי שממילא יש לדחות את העילה השיטרית בגינה הוגשה התביעה מלכתחילה כהוראת סעיף 64 בפקודת השיטריות.

...

בסופו של דבר, העילה הבסיסית והראשונית בתביעה זו היא תביעה שטרית וכל ההליך סבב סביב קיומו של התנאי המתיר פירעון השיקים.

עולה מכל האמור לעיל, עולה כי ההתחייבות על פי השיקים נמוגה ופגה לאחר שחלף מועד פירעונם ולא היה התובע רשאי עוד להציגם לפירעון.

סוף דבר הוא כי התביעה נדחית והתובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 6,000 ₪.

להבטחת החזר הכספים שהעביר התובע לבני הזוג, מסרה הנתבעת לתובע המחאות דחויות המשוכות מחשבונה.

מרבית ההמחאות נימסרו ללא ציון שם הנפרע, ואלו הוסבו על ידי התובע לגורמים שלישיים כבטוחה להחזר ההלוואות אשר ניתנו לבני הזוג מאותם גורמים (ראו סעיף 28 לתצהיר התובע).

עוד טוענת הנתבעת כי לא הייתה מודעת למערכת היחסים בין התובע למכרם, לא קיבלה כל תמורה מהתובע בגין ההמחאות אשר נימסרו לידיו על-ידי מכרם, ולא הייתה צד לעיסקאות שנרקמו בין הצדדים – מכרם ובעלה.

מעמד התובע ביחס להמחאות בסעיף 2 לפסק הדין חילקתי את ההמחאות אליהן מתייחסת התביעה לשתי קבוצות: הקבוצה האחת כוללת 29 המחאות הכוללות שמות נפרעים וחוללו לאחר שבוטלו על-ידי הנתבעת (להלן: "השיקים שחוללו").

אדון במצב המשפטי של כל קבוצה בנפרד כדלהלן: המחאות לפקודת נפרעים שונים שחוללו סעיף 3(א) לפקודת השיטריות מגדיר שטר חליפין כ: "פקודה ללא תנאי ערוכה בכתב מאת אדם אל חברו, חתומה בידי נותנה, בה נידרש האדם שאליו ערוכה הפקודה לשלם לאדם פלוני, או לפקודתו, או למוכ"ז, סכום מסוים בכסף, עם דרישה או בזמן עתיד קבוע או ניתן לקביעה". ממהגדרה עולה הבחנה בין שטר לפקודה לבין שטר למוכ"ז. מוכ"ז מוגדר בסעיף 1 לפקודת השיטריות כ"אדם המחזיק בשטר או בשטר-חוב שהם בני פירעון למוכ"ז".

...

משכך, דין תביעת התובע ביחס להמחאות שבקבוצה השנייה להידחות.

סופו של דבר אשר על כן, התביעה נדחית ברובה.

הנתבעת תשלם לתובע 5,000 ₪ בגין המחאה מספר 11766.

התובע טען כי מאחר ונקלע למצב כלכלי קשה פנה לעומר ובקש כי תושב לו יתרת ההלוואה המקורית ועומר (ולא כפי שצוין בס' 3 לסיכומי התובע) הציע לו, ביום 31.12.2013, כי התובע ייקח הלוואה נוספת על סך של 100,000 ₪ (להלן: "ההלוואה"), הלוואה שהיא נושא התובענה, וכי הנתבעת היא שתהא אחראית לפרעון אותה הלוואה כאשר ההחזרים יבוצעו באמצעות הוראת קבע מחשבונה של הנתבעת.

התובע טען כי בהתאם "לסיכום בין הצדדים" הנתבעת חתמה על הוראת קבע וזו אכן נימסרה לבנק וכי החל מחודש פברואר 2014 ועד לחודש יוני 2016 פרעה הנתבעת סך כולל של 50,400 ₪ מתוך אותה הלוואה אלא שאז חדלה לשלם ונותרה יתרת חובה בהלוואה אשר סכומה (קרן וריבית) הנו סך כולל של 59,986 ₪ (בס' 16 לכתב התביעה צוין הסכום של 59,987 ₪ אך התובע תבע את הסך של 59,986 ₪ וממילא ששקל אחד אינו סלע המחלוקת בין הצדדים).

ההלוואה המקורית מהראיות שהוגשו עולה כי הסכום של 300,000 ₪ נימסר לעומר בשיק לפקודתו שתאריך פרעונו הנו 10.10.2012.

כל אחד מבני הזוג (לשעבר) שושני עומד בפני עצמו ושוכנעתי די הצורך כי הלכה למעשה ההלוואה ניתנה לחברה או למצער למטרות החברה שגם היא כמובן אישיות משפטית נפרדת מהנתבעת.

...

לנוכח כל האמור הגעתי מסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח התחייבות, מפורשת או משתמעת, של הנתבעת לפרוע את ההלוואה נושא התובענה ומכאן שדין התביעה כנגדה להידחות וכך אני מורה.

סיכומו של דבר לנוכח האמור אני מורה על דחיית התובענה.

בהתחשב בנסיבותיו האישיות של התובע ובנסיבות המיוחדות של המקרה אני מחייב את התובע בהוצאות המשפט של הנתבעת בסך כולל מע"מ של 3,000 ₪.

בנוסף, המבוא להסכם, מסדיר את סמכות כל אחד מבני הזוג לבצע פעולות בחשבון: "כל המוסמך לפעול כאמור להלן יהא רשאי לחתום על שיקים על חשבוננו ולמשוך עליו בכל אופן אחר בין אם החשבון יהיה באותו זמן קרדיטורי ובין אם יהיה דיביטורי או שייעשה לדיביטורי כתוצאה מתשלום כזה וכן למסור לזכות החשבון שיקים, משיכות, פקודות ושטרות הערוכות (חלק זה מוסתר על ידי מדבקה) ו/או אחד מאתנו ולהסב אותם לשם כך. וכמו כן לעקל, למשכן או לשעבד בכל דרך שהיא את כל או כל חלק מכספי החשבון וזאת (מוסתר) כלשהם, לרבות חובות והתחייבויות על תנאי) שלנו ו/או של כל אחד מאתנו לבד או ביחד עם אחרים ו/או של אחד או יותר (מוסתר) ו/או של כל צד שלישי שהוא. הוראות תנאי זה יישארו בתקפם עד אשר יבוטלו לפי הוראות החוק או עד שתקבלו מאת מי מאתנו (מוסתר). מפעיל/י החשבון יהיה/יו רשאי/אים למשוך שיקים בהם הוא (הם) מופיע(ים) כנפרע(ים) להעביר כספים לחשבונו(נם) הוא(הם) (מוסתר) לטובת עצמו(מם). במקרה ולא צוין בטופס פתיחת חשבון במפורש שהמוסמכים לעשות כל פעולה מהפעולות הנ"ל רשאים לעשותה כל (מוסתר) כל פעולה כנ"ל רק כולם ביחד". מתחת לפסקה זו נרשם: "חשבון זה יופעל ללא כל הגבלה:

התביעה שבפני היא לפרעון ההלוואה הנ"ל. טענות הצדדים לטענת הבנק, כיון שהנתבעת היא שותפה בחשבון, היא חייבת, ביחד ולחוד עם בן זוגה, לפרוע את יתרת החובה בחשבון ואת ההלוואות שנטל כל אחד מהם מהבנק.

...

לפיכך, אף אלמלא חתמה הנתבעת על טופס המאשר פעולה בחשבון "ללא כל הגבלה", אני סבורה שהבנק היה רשאי להעמיד אשראי לבן זוגה מבלי להחתים אותה על הסכמי ההלוואה ו/או הסכמי הגדלת המסגרת.

אני סבורה שהבנק עמד בנטל השכנוע, והראה כי הנתבעת נתנה לבן זוגה הרשאה לפעול בחשבון כראות עיניו, בהתאם לכללים הנהוגים, וכי הבנק ובן הזוג פעלו בהתאם לכללים אלו.

לסיכום הנתבעת ובן זוגה פתחו חשבון בנק משותף, אשר הן על פי מסמך פתיחת החשבון עליו חתמו בשנת 1994 והן על פי התנהלותם, כל אחד מהם היה רשאי לבצע בו פעולות לבדו, אולם על שני בני הזוג מוטלת האחריות לפרוע את החיובים בו ביחד ולחוד.

כמו כן טענו הנתבעים כי יש לדחות את התביעה בשל השתק שפוטי מאחר והתובע טען להלוואה כאשר ההלוואה שולמה למעשה לחשבון בנק שהוא אחד משותפיו.

דיון והכרעה: עניין לנו בתביעה לאכיפת חוזה הלוואה אשר כריתתו, לטענת התובע, בעל פה. התובע נסמך כראיה לכריתתו של הסכם ההלוואה באמצעות שיק שכתב לפקודת המנוחה והופקד בחשבון הבנק על שם הלווה, המנוחה, ביום 8.12.2016 שהוא גם חשבון משותף עם התובע.

יצוין כי השיק לא הוצג אלא רק פרעונו כעולה מדף חשבון הבנק בתקופה הרלוואנטית.

לא הובאה כל ראיה לבזבזנותה הנטענת של המנוחה, וניתן היה להביא ראיות כאמור באמצעות אותם אנשים זרים שהפקידו כספים בחשבון של המנוחה וחשיפת אותם מוטבים בשקים שנמשכו מחשבון הבנק ואף את עדותם של בני הזוג ממשפחת התובע שהתגוררו עם המנוחה וידעו, מן הסתם, היטב על מעשיה.

...

כמו כן טענו הנתבעים כי יש לדחות את התביעה בשל השתק שיפוטי מאחר והתובע טען להלוואה כאשר ההלוואה שולמה למעשה לחשבון בנק שהוא אחד משותפיו.

בסופו של דבר, אין כל הסבר מניח את הדעת לשותפות התובע והמנוחה בחשבון הבנק ונותר רק הסבר הגיוני אחד – שימוש בחשבון הבנק של המנוחה על מנת להסתיר פעילות כספית של בתו וחתנו שהם אלה שהצטרכו להימלט מאימת העיקולים מצד נושיהם.

לפיכך, לא שוכנעתי בגרסתו ולא האמנתי לה. עולה מכל האמור לעיל, כי התובע לא הרים את נטל הראיה ולא הוכיח כי אכן היה מדובר בהלוואה שהינו זכאי להשבתה מעיזבון המנוחה.

אשר על כן, הנני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.