תביעה בגין שיפוץ מנוע רכב פגום

הרכב הוסיף לנסוע ללא תקלות, ועל כן, לטענתו, כל הטיפול במוסך התובעת היה שגוי מתחילתו, שכן לא היה כל צורך בהחלפת מנוע או בשפוץ מנוע.

כפי שהעיד לעניין זה בשותי: "ברגע שפירקנו את ראש המנוע, ראינו בעניים שלנו את הבלאי שיש ברכב וגם ניצן ראה את זה. נשלח הראש לחרט והוא אמר שהשסתומים שקעו ועשה תיקון זמני... הנזק במנוע ראינו אותו בעניים שלנו" (עדות בשותי, עמ' 11 שורה 35 ואילך; וכן סעיף 9 לתצהיר המכונאי שריף אבו אחמד).

מטעם זה מבקש הנתבע בתביעתו שכנגד לחייב את התובעת להשיב לו את עלות המנוע שהוזמן מחו"ל (סך 7,600 ₪), ועלות החלפת הטורק מחודש יוני 2014 (1,755 ₪), ולפצות אותו בגין עגמת הנפש ובטול הזמן שנגרמו לו בשל אותו איבחון שגוי נטען (5,000 ₪).

כן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 800 ₪, ושכ"ט עו"ד (בגין התביעה העיקרית והתביעה שכנגד) בסך 3,500 ₪.

...

הנתבע טוען, כי העבודות שבוצעו על פי אותן חשבוניות היו מיותרות, ונבעו מאבחון שגוי של התקלה ברכבו, כאשר בסופו של דבר התברר כי מדובר בתקלה חשמלית פשוטה, אשר תוקנה בעלות של כמה מאות שקלים.

כך גם אין מחלוקת כי התובעת שכרה עבור הנתבע רכב חלופי, בהתאם לחשבונית שצורפה בעניין זה. משנדחתה טענת הנתבע כי העבודות בוצעו בעקבות אבחון שגוי, דין התביעה להתקבל במלואה.

משדחיתי את טענת הנתבע בדבר אבחון שגוי, ברי כי דין התביעה שכנגד להידחות.

סוף דבר, אני מקבלת את התביעה במלואה, ודוחה את התביעה שכנגד.

לטענת הנתבע, לעניין משאבת המים הפגומה, הרי תיקון זה נעשה בהסכמה ושולם רק 580 ₪ עבור החלקים.

לאחר ששמעתי את הצדדים, אני קובע כדלקמן: דין התביעה בסכום של 580 ₪ בגין החלפת משאבת מים להדחות שכן אין מחלוקת שהטיפול בוצע ואין טענות לעניין זה. דין התביעה בגין שפוץ המנוע בסכום של 6,331 ₪ להדחות שכן אין מחלוקת שלאחר ביצוע שפוץ המנוע לא היו טענות לעניין זה ולמעט עניין הישנות בעיית הנורות הדולקות, שאכן היה צורך להתייחס לכך, דבר שלא נעשה ע"י הנתבע ברצינות הראוייה.

אני דוחה את התביעה בגין הוצאת רכישת רכב חדש והתשלום עבור שכירת רכב שכן הוצאות אלה אין להם כל קשר לניזקי התובעים בגין תקלה של הגיר.

...

דין טענות אלו להידחות על הסף שכן עילת תביעה קיימת ואין מדובר בתביעה קנטרנית.

אכן סבור אני שהתובעים זכאים להחזר בסכום של 4213 ₪.

אני דוחה את התביעה בגין הוצאת רכישת רכב חדש והתשלום עבור שכירת רכב שכן הוצאות אלה אין להם כל קשר לנזקי התובעים בגין תקלה של הגיר.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים את הסכום של 4,963 ₪ כשהוא נושא ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

התביעה אם כן עוסקת שני עניינים מרכזיים: האחת, טענה בדבר קיומו של פגם בייצור במנוע הרכב ולכן נתבעת יבואנית הרכב, הנתבעת 1; השניה, טענה בדבר קיומם של טיפולים רשלניים ותיקונים רשלניים, שבוצעו ברכב על ידי הנתבעת 2, החל מיום רכישת הרכב על ידי התובע ועד היום.

בשום שלב לא נאמר לתובעים על ידי מי מהנתבעות כי לא ניתן לשפץ את מנוע רכבם, אלא הוצגה בפניהם האפשרות כי זה ישופץ או לחילופין יוחלף באחר.

מומחה בית המשפט קבע כי משאבת מים אינה צריכה להיות מוחלפת באופן כה תדיר ומצא כי "להערכתי משאבת המים שהותקנה במוסך רוברט לא היתה תקינה ולכן הוחלפה שוב מאחר וישנו קשר ישיר לטפול הקודם יש לזכות את התובע בגין הנ"ל" (עמ' 6 לחוות הדעת המשלימה).

...

זאת נקבע ללא כל נימוק, כאשר דווקא מדברי המומחה מתבקשת המסקנה ולפיה הנתבעת 2 צריכה להשיב לתובע את התשלום, באשר החלף הפגום נרכש ממנה על ידי התובע (ראה לדוגמא עמ' 6 לחוות הדעת המשלימה פסקה ראשונה).

כן תשלם הנתבעת 2 לתובע הוצאות ההליך הנדון בסך של 4,835 ₪ (סכום זה כולל את אגרת בית המשפט, החזר של 2,000 ₪ בגין שכ"ט המומחה מר סער, השבת סך של 1,500 ₪ אשר שילם התובע למומחה בית המשפט וכן הוצאות התובע בהינתן כי התקיימו 3 דיונים בתיק הנדון).

התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית ללא צו להוצאות.

אסמכתא אשר תעיד על רכישת רדיאטור חדש כאמור לא הוצגה לפני בית המשפט, ואין זה בלתי סביר להניח כי בשל פגם ברדיאטור שהיה מותקן ברכב התובע בשעה שהמנוע הקודם עדיין פעל, נפגע המנוע לאחר שהתחמם.

יחד עם זאת משנותר המנוע בידיו של התובע ואף עבר שפוץ, לא מצאתי מקום לקבל את תביעתו בגין רכיב זה. בשולי הדברים אציין כי בין הצדדים מחלוקת בשאלה האם ניתנה לנתבעת היזדמנות לבדוק את המנוע אם לאו, יחד עם זאת אין מחלוקת בנוגע לכך שהנתבעת קיבלה הודעה אודות מצב המנוע, כי בין הצדדים התנהלו דיונים סוערים בשאלה האם קיימת חובה המוטלת על הנתבעת לתקן נזקים במנוע ובנסיבות אלו דומני כי ניתנה בידי הנתבעת די והותר היזדמנות לבדוק את הרכב ואם לא פעלה כדי לממש את זכותה לעשות כן לא תישמע במעמד הדיון כאן בטענה שזו נשללה ממנה.

...

לבסוף טענה הנתבעת כי התובע מנע ממנה את האפשרות לבדוק את המנוע ועל כן יש לדחות את התביעה.

עוד הגעתי לכלל מסקנה כי בהעדר ראיה אחרת הרי שהתובע לא פעל כנדרש להקטנת נזקיו ולמניעת נזקים נוספים על ידי תיקון המזרקים כנדרש (בהעדר ראיות) וכי בדרך זו תרם להגדלת הנזק בין היתר על ידי התחממות המנוע.

לסיכום אני קובעת כי נזקיו המוכחים של התובע עומדים על סך של 17,826 ₪.

בשים לב לתוצאה, אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.

לטענת התובע הנתבעת מכרה לו רכב שאינו תקין תוך הצגת מידע כוזב ובחוסר תום לב. בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז- 1976 פסק הדין ינומק באופן תמציתי.

התובע פרט כי נאלץ להחליף מצבר בעלות של 944 ₪, לתקן נזילות שמן - תיקון שעלותו סך של 2,110 ₪, שפוץ מנוע לאחר שהרכב שהחל לעלות עשן לבן בנסיעה בסך של 8,000 ₪ וכן החלפת רכיב הטורבו במנוע בסך של 1,000 ש"ח. רשימת התקלות לא פסקה וביום 11.8.2022 היה צורך בהחלפת תרמוסטט בסך של 400 ₪, ויומיים לאחר מכן הפסיק הרכב לנסוע נוכח הפסקת עבודתם של הרדיאטור ותקלה בראש המנוע.

35.7 700 ₪ בגין שירותי גרירה מחודש אוגוסט 2022 35.8 3,700 ₪ בגין שפוץ ראש מנוע, רדיאטור, מכסה מנוע ויתר החלקים הקשורים מחודש ספטמבר 2023.

...

לאחר שקראתי את טענות הצדדים ושמעתי את עדותם, אני מוצא כי יש לקבל את התביעה.

ביחס לטענה זו, סבורני כי אין בכך כדיי לפטור את הנתבעת מאחריות.

אילו היה מוצג לתובע הבדיקה העדכנית מיום 1.12.21 אזי לתובע הייתה ניתנת האפשרות לבחון במעמד הרכישה האם לרכוש את הרכב או לא. שעה שניתן בידי התובע מידע חסר ומטעה, נשללה מהתובע האפשרות להפעיל שיקול דעת ולקבל החלטה המתבססת על כלל הנתונים [ר' ת״א 35683-11-11 טרבנסקי נ׳ מוטורס בע״מ (פוסם במאגרים, 23.3.2014)] באשר לטענת הנתבעת בדבר העדר קשר סיבתי בין הליקויים שמוצגים בבדיקה שלא הוצגה לתובע לבין הליקויים שנמצאו במנוע לאחר הרכישה, אני סבור כי אין בטענה זו כדי לאיין את תביעת התובע.