תביעה בגין שימוש בתמונה על דבר פרסומת באתר פייסבוק

הצדדים מסכימים כי הנתבע 2 השתמש בצלום כדי לייצג את מקום עבודתו בחשבון הפייסבוק האישי שלו, וכי הצלום המופיע שם הופיע פעם אחת לפחות שהוא עטור במסגרת עם צורות לב שקופות למחצה, מסגרת זו נראית מסוג המסגרות אשר נראות בתוכנת הפייסבוק כשהן מעטרות תמונות או טקסט.

לטענת הנתבעת 1, רכישת הזכויות בוצעה ללא הגבלה, המסמכים בכתב שהוחלפו בין הצדדים באמצעות הדואר האלקטרוני אינם מראים על הגבלה כלשהיא ומעידים על רכישת כלל הזכויות, ולא הותנו כל תנאים אחרים בעל פה. הנתבעת 1 הוסיפה וטענה כי התובע העוסק ביצירה ומכירת הזכויות, הכיר היטב את זכויותיו על־פי חוק זכויות יוצרים, והשתמש בידיעותיו אלה כדי להטעות את הנתבעת על־מנת שיוכל להגיש נגדה תביעה זו. כך, שלח התובע את הקובץ שהכיל את הצלום ללא חותמו האופייני או שמו על גבי הצלום, לא היתנה כל תנאי בעל־פה או בכתב בנוגע לשימוש בצלום, והיה חשוף 3 שנים לצילום שעשה את תפקידו בחשבון הפייסבוק שלה, בלא שעורר כל שאלה על כך ששמו לא הופיע לצד הצלום.

בחקירתו הנגדית מסר התובע כי הוא מעלה את כול יצירותיו לרשת כדי שאנשים מהארץ ומהעולם יוכלו להתרשם מעבודתו ולהבנתו השמוש בתמונה כפרסומת הוריד את ערכה של התמונה כך שלא יוכל להציגה בתערוכה ולמכור אותה בעתיד.

תמיכות נוספות לגירסתו של שכטר על השיחות בעל־פה ועל הענקת כל הזכויות בצלום נימצאו לבית המשפט בפרטים הראייתים הבאים: חלוף הזמן – אתר החברה היה פתוח לעיון התובע במשך 3 שנים, ובתקופה זו התובע לא העיר דבר על זכויותיו בצלום על שימוש לא נאות או על הפרת הזכות האישית.

...

התביעה לצו מניעה מתקבלת חלקית, למען הסדר הטוב בכל האמור בזכות המוסרית בלבד לעתיד לבוא בלבד: ניתן בזאת צו המחייב את הנתבעים מיום פסק הדין : להימנע מלפרסם או להעביר את הצילום ללא שמירה על הזכות המוסרית של התובע כי ייקרא שמו על הצילום.

בהיות הנתבעת 1 תאגיד המקזז מע"מ, לא מצא בית־המשפט להוסיף רכיב מע"מ. עוד מצא בית המשפט כי יש לפסוק כהוצאות משפט את ההוצאות שנפסקו לעדי הנתבע.

באיזון בין השיקולים ישלם התובע לנתבעים את הסכומים הבאים: הוצאות משפט בסך של 1,300 ש"ח; שכ"ט עו"ד בסך של 18,482 ש"ח. הסכומים ישולמו בתוך 90 יום, וממועד זה ואילך ישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק עד ליום התשלום בפועל.

ביחס לבקשת התובע לצרף נתבעים, התרתי את הדבר ובהתאם לכך הוגש כתב בתביעה מתוקן, בו חזר התובע על טענותיו שבכתב התביעה המקורי, תוך כך שהוא מייחס לנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") בעלות ואחריות על עמוד האנסטגרם STARCLINIC1, בו פורסמו תמונות התובע ומייחס לנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), אחריות אישית מכוח העובדה שהוא עושה שימוש לרעה במסכי ההיתאגדות של חברת המרכז לתוספות ושל הנתבעת, בין היתר על ידי כך שמציג את הנתבעת כחברה בבעלות גרושתו, בעוד היא בבעלותו ובעצם נוהג בחברות כאחת.

כאן המקום לציין כי בסיכומיו טען התובע גם לעילה מכוח היות הנתבע אורגן של החברות אשר ביצע עוולה ואילו הנתבעים לא התייחסו לכך בסיכומיהן ולא טענו להרחבת חזית, כאשר בנסיבות העניין, כפי שעוד יפורט להלן, ניתן לראות בנתבע כאחראי גם מכוח העילה הנ"ל. האם לתובע הזכויות על התמונות שפורסמו והאם התמונות פורסמו על ידי הנתבעים כדין טענת הנתבעים שלפיה הזכויות בתמונות הועברו מהתובע לצלם דינן להדחות.

אין כל ספק, איפוא, כי משבוטל ההסכם עם הצלם והרשות לרפאל צומצמה לאתר שלה בלבד, נותרו כל הזכויות בתמונות, בכפוף לרשות המצומצמת הנזכרת, בידי התובע והוא בעל זכות התביעה בגין שימוש שלא כדין בתמונות המדוברות.

פשיטא כי אין כל עניין צבורי המצדיק פירסום תמונותיו של התובע ברבים לצרכי פירסומת עבור עסקו של הנתבע.

אמנם פירסום בדף הפייסבוק של רפאל קרוב לוודאי הביא לחשיפה גדולה של התמונות, בנגוד לאתר האנטרנט של רפאל, אשר הכניסה אליו יזומה ולא משורשרת אקספוננציאלית, כמו פוסטים בפייסבוק והרי התובע עצמו עשה שימוש בטענה זו כדי להסביר מדוע אין לראות בהסכמתו לשימוש בתמונותיו באתר רפאל כוויתור על זכויותיו או כנוגד את ההיגיון של תביעתו.

...

בכתה הגנתה טענה הנ"ל כי תמונות התובע מושא התביעה פורסמו בעמוד אינסטגרם ששמו STARCLINIC1, המנוהל על ידי חברת וואן פלייס נטו בע"מ ולא על ידי חברת המרכז לתוספות, כי התובע העביר את זכויותיו בתמונות שצילם הצלם אבוטבול לאחרון, לפי הסכם מיום 17.6.13, שאף צורף לתביעה, כי בחודש דצמבר 2017, עת פורסמו התמונות לטענת התובע, ניהלה חברת וואן פלייס את חשבון האינסטגרם בו פורסמו התמונות וכי יש לדחות את התביעה.

לפיכך, העובדה שהיה פרסום קודם בין השנים 2013 ל-2015 בפייסבוק של רפאל ובאתר שלה גם לאחר המועדים הנ"ל, היא בהחלט שיקול להפחתת גובה הפיצוי, אולם ודאי שלא למניעת הפיצוי ומסקנה זו (שמדובר בשיקול להפחתת הפיצוי), נכונה גם אם התביעה היא לפיצוי ללא הוכחת נזק.

סוף דבר אשר על כן, הנתבעים ישלמו לתובע ביחד ולחוד 50,000 ₪.

כן ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובע, חלק יחסי מהוצאות האגרות של התובע, בשיעור שווה ליחס שבין סכום התביעה לסכום שנפסק, היינו בשיעור 50%.

בעקבות פרסומים באתרים נודעים כמו פייסבוק וגוגל הציבור הנחשף להם מגיע ל"דף נחיתה" והוא נידרש לאשר ברובריקה המתאימה בסימון V אם הוא מאשר קבלת דבר פירסומת.

1.7 נטען כי המבקש נוהג לפתוח תיבות דוא"ל רבות במטרה "לדוג" דברי דוא"ל שעתידים להעשירו ולהגיש בגינם תביעות ספם רבות.

2.17 כך או כך, ולאור אופייה של תובענה זו הנוגעת למעשי זיוף ותרמית שביצע המשיב במסגרת משלוח דברי פירסומת מטעמו, נידרש למבקש זמן לאתר את הנפגעים הנוספים, לאסוף חומרים, לבחון את מעורבותם בתיק ולאתר גם מומחה שיוכל לבחון את אישורי ההסכמה שזויפו.

לצד המקרים בהם ברור על פני הדברים כי אין בבקשה ולא כלום, לבית המשפט גם סמכות לסלק תובענה ייצוגית על הסף כאשר היא הוגשה ממניעים זרים או פסולים אשר עומדים בסתירה אל מול התכליות שאותן נועד ההליך הייצוגי לשרת, אשר מהוים ניסיון לעשות שימוש בלתי ראוי במכשיר התובענה הייצוגית (ר' עניין פריניר, פס' 95; ת"צ (מחוזי ת"א) 31028-09-18 דינה סטמקר נ' ניוקום סוכנות לביטוח פנסיוני (2004) בע"מ (24.06.2019); רע"א 4556/94 טצת ואח' נגד זילברשץ ואח', (26.5.96).

ראו דברי כב' השופט ג'ובראן בענין שלמה תחבורה בנושא זה – "נכונותו של בית משפט זה להרחיב את שעריו של מוסד התובענה הייצוגית אף לנסיבות שבהן עורך הדין הוא היוזם את ההליך, מחייבת מניה וביה משנה זהירות ביחס לבקשות הבאות בשערים אלה. בעוד גישתי היא כי המניע הכלכלי הוא זרז חיוני להגשתן של בקשות לאישור אשר סופן בהגשמת האנטרס הצבורי (וראו פסק דיני שם), אין להקל ראש באפשרות לניצול פתח זה לרעה בידי אלה שטובת הציבור אינה ניצבת לנגד עיניהם, אף לא כתכלית משנה לצד הרווח הכלכלי שמבקשים הם להפיק. על מנת ליצור מערכת תמריצים מאוזנת אשר תימנע ניצול לרעה של מוסד רב-ערך זה, שומה על הערכאות השונות לנקוט אמצעים מרתיעים בנסיבות שבהן נגלית לנגד עיניהן היתנהגות מחוסרת תום לב כבעניינינו." 3.18 על סמך התמונה העובדתית המלאה שהוצגה עולה כי מניעיו של המבקש בהגישו את בקשת האישור הנם מניעים אשר זרים לתכליות מוסד התובענה הייצוגית.

...

3.13 השיקול המנחה - האדרת סכום הפיצוי - המבקש ציין במפורש כי הגיע למסקנה שלהגיש תביעת ספאם על פרסום בודד או שני פרסומים, זה לא כלכלי, ולכן בשנת 2017,2018 הגיש רק תביעות בודדות כאלו.

3.19 בנסיבות אלה, ועל בסיס על האמור לעיל, אני סבורה כי יש מקום לדחות את בקשת המבקש על הסף.

לסיכום 4.1 סבורני כי מקרה זה נופל תחת אותם מקרים חריגים, המצדיקים סילוק על הסף של בקשת המבקש.

מר שוחט חזר בתצהירו בעקרו של דבר על הנטען בתביעה, ופירט אינדיקאציות שונות שהובילו את התובעות למסקנה כי הנתבע הוא בעלי האתר שעשה שימוש מפר בצלום של התובעות שהוא נשוא התביעה, לרבות דו"ח חוקר שנערך בהזמנת התובעת 1 וצורף כנספח 3 לתצהירו.

לדבריו, גם שימש כאיש קשר באתר לפרסומות, ומטעם זה הופיעו פרטיו, לרבות מספר הטלפון שלו, באתר ובדף הפייסבוק שלו.

בהמשך, טען הנתבע בפניי, כי במסגרת עסקו לשיווק פירסומות לעסקים מקומיים, הוא מפרסם לא רק באתר אלבורג' אלא גם באתר נוסף, אתר קלאנסווה, אך לא הצליח להסביר, ולו בדוחק, למה רק בראשון רשומים פרטיו ומספר הטלפון שלו, ומדוע עסקו מכונה באותו שם בדיוק כמו של אתר האנטרנט הנידון, שבו פורסמה התמונה המפירה.

...

אדרבא, דווקא התחמקותו בתירוצים קלושים וניסיונו להרחיק עצמו מן האתר ולהצניע את חלקו, מחזקים מסקנה זו. על זאת יש להוסיף, כי גם גרסתו של הנתבע לשאלה מי הוא הבעלים האמיתי של האתר היתה כבושה תמוהה ומתחמקת.

עמדתי היא, כי מדובר בגרסה בעייתית, אשר אף בה - כמו בעצם אי הבאתו של מג'די לעדות – יש כדי לחזק את המסקנה העולה מן הראיות שהוצגו ע"י התובעות – כי הנתבע הוא בעלי האתר, או כי לכל הפחות פעל על דעתו של בעלי האתר, גם בעניין נשוא התביעה.

יתר על כן. מקובלת עליי טענת התובעות כי פסיקת פיצוי בסדרי גודל של הסכום אותו ממילא היה על המפר לשלם עבור הרשות לעשות שימוש ביצירה, מחטיאה את מטרות החוק, ויוצרת תמריץ חיובי להפרת זכויות יוצרים ותמריץ שלילי לתשלום עבור הרשות לעשות שימוש ביצירה.

תביעת צלם לפצוי בגין הפרת זכות יוצרים בשל שימוש של הנתבעים בתמונת הזמר ישי ריבו אותה צילם התובע.

ביום 6.3.17 צילם התובע את הזמר ישי ריבו (להלן: התמונה או הצלום) במהלך הופעה מוסיקלית בחגיגות "ח"י שנים לגדוד נצח יהודה". הצלום פורסם בחשבון הפייסבוק של התובע, התובע תייג את המפיק של ישי ריבו, וכך נחשף הנתבע 2 לצילום.

עוד טוענים הנתבעים כי התובע פירסם את הצלום ללא סימן המייחס לו את זכויותיו, ויש לראות בכך משום ויתור על הזכות המוסרית בצלום; מעבר לכך נטען כי גם אם יימצא שהם הפרו את זכויות היוצרים של התובע הרי שקמה להם הגנה של "מפר תמים", שכן הם לא ידעו ולא היה עליהם לדעת בנסיבות העניין, על קיומה של זכות יוצרים בצלום; לבסוף נטען כי ככל שיש הפרה הרי היא בגדר זוטי דברים - שכן מדובר בתמונה אחת ובסוג פירסום אחד שנעשה למשך זמן קצר, השמוש בתמונה נעשה בתום לב וכבדרך אגב ולא גרם לנזק.

השמוש בתמונה היה אגבי, והתמונה הוצגה באופן מוקטן בפירסום כך שלא הוותה אלמנט מרכזי בפרסומת.

כך אוזכר שם ת"א 863-11-10 (מחוזי ת"א) אילן נ' ידיעות אינטרנט (21.6.11) באופן שלהלן: "דובר בתביעה שהגיש אותו תובע בגין שני תצלומים שצילם בעת שרותו הצבאי ופורסמו באתר ynet ללא ציון שמו: האחד משנת 1972 מתעד את פעולת סיירת מטכ"ל לחילוץ חטופי מטוס סבנה, והשני, צלום שבו נראים זמרים שרים בפני חיילים בשטח בשנת 1973. בית המשפט קבע בפסק הדין הנ"ל כי "חשיבות מיוחדת צריכה להנתן גם לאופיים המיוחד של הצילומים, המעוררים רטט בלב רואיהם, לאור חשיבותם ההיסטורית". הגדרת ב"כ התובע, לפיה מדובר "בנכסי צאן ברזל וממורשתה של מדינת ישראל" – אינה מופרזת (סעיף 4 לפסק הדין).

...

בפיסקה 9), וכדלקמן: "בדברי ההסבר לחוק זכות יוצרים נאמר ביחס להוראה שכיום כלולה בסעיף 56(ג) לחוק, כי: "בסעיף קטן (ג) מוצע לקבוע, בדומה לסעיף 13(ב) לחוק העוולות המסחריות, התשנ"ט-1999, כי מסכת אחת של מעשי הפרה מהווה הפרה אחת לעניין הפיצויים בלא הוכחת נזק". להשלמת התמונה יש לציין, כי בהצעת חוק עוולות מסחריות, אליו מפנה הסעיף, נקבע כי הוראת הסעיף מאמצת את המבחן שנקבע בפרשת שגיא: "הוראה בדבר פיצויים ללא הוכחת נזק מעוררת את השאלה כיצד להגדיר הפרה לצורך הפיצוי הקבוע מראש. הוראה זו מאמצת את ההלכה שנקבעה לענין הפרת זכות יוצרים בפסק דין בע"א 592/88 שגיא נ' ניניו, פ"ד מו(2) 254. מוצע שמסכת אחת של פעולות (הפקת 100 עותקים, למשל), תיחשב כהפרה אחת בלבד. תקרת הפיצויים הגבוהה יחסית מאפשרת לבית המשפט להתחשב בהיקף ההפרה. הגדרת ה'מסכת' תהיה תלויה בנסיבות ההפרה ולכן יש מקום להקנות שיקול דעת רחב לבית המשפט". המסקנה כי סעיף 13(ב) לחוק העוולות המסחריות מאמץ את המבחן שנקבע בפסק הדין שניתן בפרשת שגיא התקבלה גם על ידי בית המשפט העליון בפסק הדין בע"א 3559/02 מועדון מנויי טוטו זהב בע"מ נ' המועצה להסדר הימורים בספורט, פ"ד נט(1) 873, בעמ' 904 (2004).

המסקנה היא כי באספקלריה של חוק זכות יוצרים מעשי הנתבעים עולים כדי הפרה אחת.

אני סבור כי יש בפסקי הדין שאסקור להלן בכדי להמחיש את משרעת סכומי הפיצוי המקובלת בפסיקת בתי המשפט.