התובע עותר לפצוי בסך 30,300 ₪, לפי הפרוט הבא:
החזר שכר טירחה ששולם בעד השירות שלא היתקבל – 14,700 ₪ בתוספת מע"מ.
פיצוי בגין ההפסדים הכלכליים ועוגמת הנפש שנגרמו לתובע בעקבות התקשרותו עם הנתבעת.
בנוסף, התובע קיבל, בין היתר, שירותים אלה: דף נחיתה ונשלח הזמנת עבודה למחלקה הדיגיטאלית, יום צלום עם מלי רינת לטובת הדיגיטל, קמפיין ממומן, בניית קורסים והדרכה, הדרכה בפייסבוק אורגאני, לוגו, דומיין, כרטיס ביקור דיגיטאלי, פרופיל עסקי, ניתן לו אפשרות להיכנס לאוניברסיטה של הנתבעת לראות קורסים ועוד.
לטענת הנתבעת, היא העניקה לתובע את מלוא השירותים על פי ההסכם, אך התובע בחר שלא להשתמש בתכנים שהוענקו לו, כגון: צפייה בקורסים, סדנאות ועוד.
כך, בסעיף 10 לכתב התביעה, טען התובע: "נציג הנתבעת הבהיר בפניו שאלו דברים שלוקחים זמן ואנו רק בתחילת דרכינו" בנוסף, בסעיף 20 לכתב התביעה טוען התובע: " על שאלותי, איך מתקדמים? מתי כבר נראה דף נחיתה? פרופיל חברה מעוצב? כרטיס ביקור ?משהו מכל הטוב הזה שעובדים עליו למעשה כבר כימעט חודש שלם. נענתי, זה בעבודה, זה דברים שלוקחים זמן."
שיחות הואטסאפ שהתקיימו בין הנתבעת לתובע, מראות בנגוד לטענת התובע, כי הנתבעת השקיעה מאמף והופקו פריטים מסוימים, אף כי לא היו לשביעות רצונם המלאה של התובע ושל רעייתו.
...
התובע טוען, כי בהסכם נקבע, שהתובע ישלם לנתבעת סך של 4,900 ₪ בתוספת מע"מ, בגין כל חודש של עבודה.
לסיכום, לפי מיטב התרשמותי, חשתי שהתובע התחרט כי נקשר עם הנתבעת בהסכם ייעוץ, וזאת כי הגיע למסקנה כי העסקה אינה כדאית לו. סבורני כי מבחינת התובע מדובר בעניין של כדאיות עסקה.
מכל המקובץ, דין התביעה להידחות.
לאחר ששקלתי את הדברים, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.
