תביעה בגין שגיאה בחישוב ריבית בנקאית

לטענת התובע ,התחייב הנתבע כי במקרה שבו תישא העסקה הפסדים או לא תצא אל הפועל ישיב הנתבע לתובע את הכספים שהעביר התובע למימון העסקה בתוספת ריבית הנהוגה בבנק ישראל.

התובע חישב את הסכומים לפי שער של 3 ש"ח לדולר ארה"ב כפי שלטענתו הוסכם עם הנתבע ולכן על פי חישוב התובע סכום של 282,000 דולר ארה"ב שווה לסכום של 846,000 ש"ח ,מהם הפחית את סכום השיקים שנתבעו בתביעה השטרית .מכאן סכום התביעה שהועמד על 576,000 ש"ח. בתצהירו אישר התובע כי נפלה טעות בחישוב סכום התביעה שכן הוא לא כלל את התשלום עבור מס שבח בסכום של 263,914 ש"ח וכן הוצאות נוספות, אך התובע בחר שלא לתקן את כתב התביעה ולכן איני נידרשת לסכומים אלו אלא לתשלומים שהועברו ישירות לרכישת הקרקע על ידי התובע דהיינו 846,000 ש"ח. הנתבע אישר שהתובע שילם עבור רכישת מחצית מעלות הקרקע אך לטענת הנתבע הסכום על פי הסכם המכר שנכרת עם גב' לאופר הוא 269,148 דולר ארה"ב ולכן הסכום ששילם התובע עבור חלקו הוא 134,574 דולר ארה"ב. בתשובה לכך טען התובע כי הנתבע אישר שההסכם שנעשה הוא הסכם למראית עין בלבד .

בנוסף מחייבת את הנתבע בחלק היחסי של הוצאות התובע לאגרה – בגין השיק האחד שהתביעה בגינו התקבלה בצרוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מיום פתיחת תיק ההוצאה לפועל ומיום תשלומי האגרה הנוספים בגין שיק זה בלבד, מיום תשלומם ועד לפרעון בפועל.

...

סיכום התביעה החוזית (ת"א 8221-10-15), נדחית משלא שוכנעתי שהתובע הוכיח את עילות התביעה להן טען כנגד הנתבע.

התביעה השטרית (ת"א 13256-12-15), מתקבלת באופן חלקי.

התביעה בגין השיק על סך של 60,000 ש"ח שנמשך לפקודת אחות התובע, שאינה צד להליך שבפניי נדחית בזאת.

עוד נטען כי גם היום פועל המבקש להסתרת מידע בקשר עם אותן תקלות, באופן המהוה תרמית מתמשכת על ידי המבקש והבכירים בו. לטענת המשיבה, כפי שבאה לידי ביטוי בסעיף 3 לכתב התביעה, רק לאחר פנייתה לחברת שגיא חישובי ריבית 2000 בע"מ, המיתמחה בבדיקת חשבונות בנקים (להלן: "חברת שגיא"), במחצית שנת 2015, היא גילתה כי המבקש ביצע בחשבונותיה חיובים "תרמיתיים", שנובעים מתקלה וטעות בתוכנת המבקש, בהקף של מיליוני שקלים.

במסגרת התביעות כנגד ה"ה לוי טענו הם כי יש לסלק התביעות כנגדם על הסף, נוכח טעויות חישוב מצידו של המבקש שבגינן אין לקבל את תדפיסי המבקש כרשומה מוסדית או כראיה ויש לפסול אותם.

...

אף מטעם זה אין בידי לקבוע כי המשיבה מנועה מלהגיש תביעתה כנגד המבקש.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, הבקשה לסילוק התובענה על הסף נדחית.

המזכירות תדוור העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

עוד הפנו התובעים לע"א 7085/98 ציביאק בע"מ (בפרוק) נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נ"ו(6), 493, 518 בטענה כי עילת התביעה עוסקת בחישוב ריבית שגוי ולכן מרוץ ההתיישנות מתחיל רק במועד שבו ייפסק חישוב זה. אין בידי לקבל טענה זו. עילת התביעה שבפני אינה עוסקת אך במחלוקת בדבר שיעור הריבית שלו זכאים התובעים מהבנק, אלא בראש ובראשונה בשאלת עצם הזכאות לשעורי ריבית בגין כספי השיקים הבנקאיים.

...

לכן, אינני מקבלת את ההודעה לצד שלישי ודינה להידחות.

סוף דבר לנוכח כל האמור אני מורה כדלקמן: הבנק ישלם לתובעים, ביחד ולחוד, את סכומי הריבית בהתאם לשיעור ריביות בנק ישראל על פיקדונות שבועיים בתקופה הרלוונטית, בגין סכום השיקים הבנקאיים שהונפקו לפקודת מלכה (3,000,000 ₪) לתקופה שמיום 19.11.06 ועד ליום 7.10.14, כאשר ביחס לתקופה מיום 19.11.06 עד ליום 5.12.06 יופחת 50% מהסכום בשל אשם תורם.

ההודעה לצד שלישי נדחית.

עוד טען כי נגרם לו נזק ראייתי בשל היתנהלות הבנק וחלוף הזמן עד להגשת התביעה, וכן כי היתנהלותו חסרת תום הלב של הבנק מהוה הפרה של חובת הזהירות והנאמנות כלפי לקוח.

לטענת המבקש, בית המשפט המחוזי שגה הן בחישוב הריבית הנלווית לחיוב והן בכך שלא ייחס משקל מספק בפסק דינו לדחייתה של התביעה הראשונה.

...

עוד קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש ניסה להעלות טענות חדשות במסגרת הערעור במטרה לבצע "מקצה שיפורים". לסיכום, נקבע כי בית משפט השלום הגיע להכרעה נכונה ומנומקת כראוי הן ביחס לשאלת ההתיישנות והן לגופו של העניין.

לאחר שעיינתי בבקשה ונתתי דעתי לטענות המבקש, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתשובה.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

נחוצה כאן ראיה טובה לגבי אותם שעורי ריבית לתקופת החוב הרלוואנטית ובנוסף נחוצה ראיה טובה לגבי חישוב סכומי הריבית הרלוואנטית, וראיות כאלו לא הוצגו ע"י התובעת.

בהקשר זה יצוין כי הנתבע, בסעיף 2 לסיכומיו, מתיימר לטעון להיעדר תוקף מחייב של פסה"ד שניתן בתביעה הקודמת (בשל טעויות שנפלו בו), אך כמובן שלא ניתן לקבל טענה זו, הן מאחר שהנתבע עצמו, בכך שטען לקיומו של מעשה בית דין התבסס למעשה על תוקפו המחייב של אותו פס"ד (באופן סותר לחלוטין), והן מאחר שברור לגמרי שקביעות פסה"ד שניתן בתביעה הקודמת שאושרו ע"י ערכאת העירעור הפכו חלוטות וככאלה תקפות ומחייבות בהחלט.

סך בשקלים חדשים המהוה את ריבית הפיגורים לה זכאית התובעת (שיעור הריבית "הנהוג בבנק לאומי לישראל בע"מ על חריגות בלתי מאושרות בחשבונות עו"ד דיביטורי") בגין סך הקרן הנ"ל של 550,683.34 ₪ ובגין כל אחד מ- 18 חודשי השכירות שבגינם לא שילם הנתבע לתובעת דמי שכירות (מתחילת חודש יולי 2015 עד סוף חודש דצמבר 2016), וזאת לתקופה שמיום שהיה על הנתבע לשלם לתובעת את דמי השכירות עפ"י הסכם השכירות ועד היום שחוב דמי השכירות ישולם בפועל.

...

ובתחילת דיון ההוכחות ולאחר שנוכחתי בקיים בתיק (שני מצהירים בלבד) מצאתי להגביל משך חקירת כל אחד מהם לשעה אחת, וסבורני, גם בדיעבד, כי מדובר בזמן שבהחלט הספיק ואמור היה להספיק.

סיכום התביעה מתקבלת, באופן חלקי.

הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 550,683.34 ₪ (בגין קרן דמי השכירות שלא שולמו).