עוד נטען כי האיחור באיבחון המחלה מקורו בהתנהלותם הרשלנית של הרופאים, שטיפלו בתובע לאורך השנים הרלוואנטיות במסגרת הנתבעת - שירותי בריאות כללית (להלן: "הנתבעת"), אשר "לא העלו בשום שלב את האפשרות המתבקשת של מחלת חוט השידרה הצוארי ולא ביצעו את הבדיקות המתאימות על מנת לשלול אפשרות זו. תחת זאת התקבעו... על אבחנות שגויות, והחרו החזיקו... על איבחנה של נוירופתיה דיאבטית, על אף שהסוכרת של התובע הייתה מאוזנת ולמרות שהתסמינים הקליניים לא התאימו למחלה זו ולא נמצאה לה כל עדות בבדיקות הדמיה" (סעיפים 8-9 לכתב התביעה).
7.2 את עיקר ההתרשלות מצא המומחה "בביצועיו ומחדליו" של הנוירולוג המטפל, ד"ר עזיז מזאריב, אשר בדק את התובע לראשונה ביום 13.4.2010 ועד ליום 22.3.2012 לא אבחן את המחלה, חרף היתדרדרות במצבו של התובע - החמרה בתלונותיו, בגינה פקד את מרפאתו מספר פעמים -
"בתעוד של בדיקות חוזרות של רופאיו האורתופדים בולטים מחדלים של אי ביצוע בדיקות נוירולוגיות של הגפיים העליונות ואי ביצוע בדיקת החזרים פתולוגיים בגפיים עליונות (נספחים 2ב', 9, 11, 15). הנוירולוג שעקב אחרי מר פוליאק מאז 13.4.2010 (נספח 2ב) לא הפנים את ההידרדרות המתמדת בכאביו, בתפקודו וביכולתו המוטורית והתחושתית. הוא תיעד שוב ושוב את אותן תלונות וממצאים קלינים והדמייתיים שלהערכתו נגעו לעמוד שדרה מותני וטיפל עם תרופות לכאבים נוירופתים במינון גבוה... הוא שגה כשאבחן את התלונות כנוירופתיה דיאבטית, היתעלם מהממצאים הניוניים בצלומי עמוד שדרה צוארי, לא הפנים את מימצאי האמג בכפות הידיים, לא ביצע בדיקה נוירולוגית בסיסית קפדנית של הגפיים העליונות ושגה בצורה חמורה בהבנה של הסימפטומטולוגיה שאפינית גם למחלת עמוד השידרה הצוארי. במשך שבעה חודשי מעקב של החרפה במצבו ... רק בבדיקתו האחרונה ב- 22.3.12 תיעד ממצאים חמורים מאוד של שיתוק שפגע בארבע הגפיים ..., ואשר לא היתייחס אליהם קודם לכן למרות שהתפתחו תוך כדי המעקב הממושך שלו. באיחור רב וקריטי הוא הפנה אז את מר פוליאק לבדיקות CT של המוח ועמוד שדרה צוארי. באותו יום 22.3.12 בגלל ההידרדרות המתמדת ללא הסבר וטיפול סביר, פנה מר פוליאק ביזמתו להתייעצות פרטית עם רופאה נוירולוגית ד"ר בלוך אירנה. בדיקתה היסודית הדגימה מיד את מצבו החמור של מר פוליאק ... באבחנה של שלב מיתקדם של מיאלופתיה, משנית למחלה ניוונית של עמוד השידרה הצוארי..."
(עמ' 2 לחוות הדעת)
7.3 על יסוד מימצאי הבדיקה הקלינית העמיד המומחה את נכותו הרפואית של התובע על 100% לפי סעיף 29(3)(ג) – קוואדרופלגיה בדרגה קשה.
לצד חוות הדעת הרפואיות מטעם הצדדים הונחה לפניי חוות דעתו של פרופ' יצחק שקד, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט (ראו החלטת כב' השופטת ד. גנות מיום 26.5.2015) לחוות דעתו בשאלה "האם תאונת הדרכים" מיום 24.8.2010, בה ניחבל התובע בצוארו - "נגרמה לו חבלה צוארית עם משיכת יתר של הצואר לפנים ולאחור" - "החמירה או החישה את מחלתו (מיאלופתיה - ש.י.) ... אם לאו".
בחוות הדעת מיום 22.7.2015 (נספח 5 למוצגי הנתבעת) קבע המומחה כי "בהיעדר ראיות קליניות לפגיעה בחוט השידרה עצמו, הטיעון כי התאונה החמירה או החישה את "מחלתו" הנה השערה בלבד בבחינת מה שבא אחרי בא בגלל .
הטענה כי נוכח התרשלותם של הגורמים המטפלים בנתבעת נימנעה האפשרות לקבוע מתי ניתן היה לאבחן את המחלה אצל התובע, מתי היה מקום לנתח את התובע ומהי הפרוגנוזה שהיתה צפויה לו (ראו בעיניין זה את הנטען בסעיף 67 לכתב התביעה), צריכה היתה, לדידי, להתמך בעדות שבמומחיות, אשר, כאמור, לא באה לפניי.
...
לא. אני מקבל את דעתך.
אני מקבל את מה שאתה אומר, אם לא מצאת את זה אז לא כתבתי
למה ? זה מרכז התיק
למה ?
למה לא כתבת, בתובע הספציפי הזה, מעבר לדיון המעניין לכשעצמו במיאלופתיה צווארית, בהחמצות שכן או לא היו, הרי יש לנו תיק ספציפי בביהמ"ש ברשלנות רפואית, על תובע ספציפי.
סוף דבר
משלא צלח התובע לבסס את כל יסודות עוולת הרשלנות, דין התביעה להידחות וכך אני מורה.