לטענת התובעת התאונה ארעה בעת שהאוטובוס נסע אחרי המשאית ברחוב יהודה מכבי בתל אביב, החלה המשאית לפנות שמאלה לרחוב צירלסון , דבר שאילץ את האוטובוס לעצור שכן היא חסמה את הנתיב ולאחר מכן טרם השלמת הפנייה שמאלה החלה המשאית לנסוע לאחור, ללא מכוון וחרף צפירותיו של נהג התובעת היא המשיכה בנסיעה, פגעה באוטובוס והסבה לו נזק כמפורט בכתב התביעה.
מנגד טוענים הנתבעים שהתאונה ארעה בעת שרכב הנתבעים החל לפנות שמאלה מנתיב נסיעתו , הבחין הנתבע 1 כי עליו לבצע נסיעה לאחור לצורך סיום הפנייה שמאלה , עצר עצירה מוחלטת ועוזר הנהג שהיה עמו ברכב, יצא מהרכב על מנת לכוונו בנסיעה לאחור.
בשלב זה הגיח לפתע מאחור רכב התובעת ופגע ברכב הנתבעים בעודו עומד בעצירה מוחלטת, ובכך גרם להתרחשות התאונה.
נהג התובעת העיד באופן מפורט באשר לדרך שבה הוא נסע עובר לקרות התאונה, הוא סיפר שכאשר נסע ברחוב יהודה המכבי לאחר משאית הנתבעים, החלה האחרונה לפנות שמאלה לרחוב צדדי ולכן האוטובוס עצר מאחוריה והמתין שהיא תשלים את הפנייה שמאלה מאחר וחסמה את נתיב נסיעתו.
לעומת זאת גירסתו של הנתבע 1 לא הותירה עליי רושם חיובי, ניכר היה שהוא מנסה למלט עצמו מאחריות, נגלו סתירות בדבריו באשר לאופן ההתרחשות ולכן אני מוצאת לנכון לדחותה.
לצד זאת מושכלות יסוד בנזיקין הנם שבמסגרת הוכחת יסוד הנזק בעוולת הרשלנות, הכלל הוא כי על התובע להוכיח, בשלב הראשון, את הקפו ומידתו של הנזק שניגרם לו (תיחום הנזק), ובשלב השני, את שיעור הפיצויים לו הוא זכאי בגין הנזק שניגרם לו (כימות הנזק).
אעיר כי לפנים משורת הדין לא הפחתתי מהוצאות התובעת סכום המגלם הארכת דיון שלא לצורך בגין רכיב ימי ההשבתה שהתביעה בגינו הוגשה באופן לא מבוסס.
...
יוצא אפוא שהתחשיב שערך הכלכלן מתייחס לעלות השבתה של אוטובוס פרטני ללא כל קשר לנתונים הכוללים של מכלול האוטובוסים במצבה העודפת, המשמשים לצרכים של השבתה עקב תאונה.
על רקע כל המקובץ לעיל הגעתי כלל מסקנה שלא עלה בידי התובעת להוכיח את רכיב ימי ההשבתה הנתבע ותביעתה נדחית ביחס לכך.
סוף דבר
אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 6,112 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה, שכר בטלת עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכר טרחת עורך דין בסך של 1,500 ₪.
