תביעה בגין צילום עובד שגנב מהעבודה על ידי חוקר פרטי

לטענתם, ביום 23.6.19, במהלך חופשת מחלה בת 5 ימים שניתנה לתובעת ובגינה קיבלה תשלום, עבדה התובעת אצל מעסיק אחר בשם א.ש. עוד הוסיפו, כי התובעת בחרה שלא לחזור לעבודה בחודש ספטמבר 2019 (בתום חופשת הקיץ) למרות הודעות ומכתבים שנשלחו אליה בניסיון לתאם מולה את מועד חזרתה לעבודה, ומשכך ראו בה הנתבעים כעובדת שהתפטרה ממקום עבודתה ללא מתן הודעה מוקדמת.

כאשר התובעת יצאה מהבניין וניסתה לצלם את הנתבע 2, נפל מכשיר הטלפון של התובעת על הריצפה.

במקום בו אמורה להופיע חתימת התובעת נכתב שמה הפרטי באותיות דפוס באנגלית.

בהתאם לתלוש המשכורת שצרף הנתבע 2 לתצהירו (נספח ד'), סכום הנטו המופיע בתלוש הנו 3,595 ₪ אולם הסכום שנתבע על ידי התובעת בגין רכיב זה הנו 3,368 ₪ (לאחר שהפחיתה את רכיב קרן הישתלמות לחודש זה).

לטענתה, האמירה של הנתבע 2 בפני נציגי בית הספר (אורנית וסמדר), נציגי הערייה (מיקי, שומר בעירייה וכל הגורמים שטיפלו בערייה בתלונותיה של התובעת), חוקרי המישטרה ובית דין זה, כי היא גנבה סך של 1,600 ₪ במזומן מארנקו של הנתבע 2, אשר הונח על השולחן בעת פגישתם ביום 2.7.19, עולה כדי לשון הרע.

...

סעיף 1ג(א) לחוק עובדים זרים, תשנ"א - 1991 (להלן – חוק עובדים זרים), מטיל חובה על מעסיק להתקשר עם עובד זר בחוזה עבודה "בשפה שהעובד הזר מבין". בפסק דין בעניין קפלן (ע"ע (ארצי) 20880-07-20 Tesfaselase Desale Zerezgi – קפלן את לוי בע"מ (20.6.22)) קבע בית הדין הארצי כי "במצבים בהם הוראת סעיף 1ג(א) לחוק עובדים זרים לא קוימה ומסירת ההודעה לעובד נועדה למלא את החלל שנוצר עקב הפרת חוק עובדים זרים – נדרשת לטעמנו מסירת הודעה לעובד בשפה המובנת לו...". לאור האמור לעיל, אף אם היינו מקבלים את גרסת הנתבעים כי טופס ההודעה לעובד שצורף לכתב ההגנה ולתצהיר אכן נמסר לתובעת, הרי שלא עולה כי ההודעה כללה פירוט בשפה המובנת לה. בהתאם, מצאנו לפסוק לתובעת את מלוא הפיצוי המבוקש, שכן תנאי העסקתה הנם אחת מהפלוגתאות בהליך זה. משכך, אנו פוסקים לתובעת פיצוי סך של 2,000 ₪ בגין אי מתן טופס הודעה לעובד בשפתה.

חרף הפגמים שנמצאו בהעסקתה של התובעת מבחינת רישום שעות העבודה ותשלום שכרה, לא מצאנו כי הוכח שהנתבעת נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויותיה של התובעת או להונאתה, או כי נתבע 2 ניהל אותה תוך נטילת סיכון בלתי סביר.

אחרית דבר הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד – 2,000 ₪; פיצויים מכוח חוק הגנת השכר - 10,000 ₪; הפרשי משכורת חודש 06/2019 – 3,368 ₪; תשלום הפרשים עבור שעות נוספות – 2,636 ₪; דמי חגים - 233 ₪; פדיון חופשה שנתית – 1,684 ₪; הפרשות לפיקדון מסתננים – 2,301 ₪; הפרשות לקרן השתלמות – 2,338 ₪; פיצוי בגין עגמת נפש – 10,000 ₪ הסכומים הנקובים בס"ק א' עד ח' יישאו הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת השתתפות בשכ"ט עו"ד בגובה 5,000 ₪.

לטענת המישטרה, קבלת תביעה זו תציב את המדינה כאחראית לתוצאותיו של כל פשע וכי בזמן אמת לא היה קיים חשש פוטנציאלי לעצם ביצוע מעשה גניבת הזהות על ידי המיתחזה.

לגופו של עניין, טענה המישטרה כי עוד באותו היום הגישה התובעת תלונה במישטרה על הגניבה וחוקר זירה טכנית מטעם המישטרה, יצא למקום ונעשה חפוש לאיתור מצלמות במקום הגניבה.

פקיד הבנק העיד בחקירתו במישטרה: "פגשתי לקוחה שהזדהתה בת.ז. בתור דנית יהושע...שתיאורה מבנה גוף בינוני שיער שטני. דיברה אנגלית אמרה ש(היא) תושבת חוזרת ונולדה בישראל וחזרה. דיברה עברית ואנגלית. הגיעה עם ביטחון ואמרה שהולכת לעבוד ברמת גן בחברת הייטק ותקבל משכורת 9,000 ₪ נטו. מסרה לי ת.ז. ... לא זיהיתי שוני או חשד מבוסס למירמה בעת פתיחת החשבון. פתחה אצלי חשבון בנק – 24054 וביקשה להנפיק כרטיס אשראי מאסטר כארד...הגיעה לסניף לאחר מספר ימים לקחת את הכרטיס ואף הגדילה מסגרת בחשבון כולל מינוסים. החתמתי אותה על מיסמכי פתיחת חשבון והנ"ל חתמה מולי..." כאשר הוצגה בפניו תמונה של התובעת ונשאל האם זו המיתחזה ענה: "בודאות לא. דומה טיפה אבל רזה יותר ממי שהייתה והתחזתה". כאשר הוצגה בפניו תמונה של המיתחזה כפי שצולמה בסירטון האבטחה של הבנק עת משכה כספים בבנקט אמר: "אצלי הייתה יותר רזה, עבר הרבה זמן לא יכול לזהות בתמונה אם אותה בחורה רק זוכר שדיברה עברית ואנגלית בעלת בטחון עצמי". עולה ממסמכי פתיחת החשבון כי נערכו בשפה האנגלית וכי ניתנה לה מסגרת אשראי של 9,000 ₪.

מלבד הנזק הממוני שניגרם לתובעת בתביעתה של חברת סלקום, טענה התובעת כי עברה הפינאנסי נפגע עקב קיומו של תיק הוצאה לפועל שניפתח נגדה על ידי חברת סלקום שלא היה בא לעולם אלולא החזיקה המיתחזה כרטיס אשראי על שמה כפי שניתן לה על ידי הבנק.

אך מיתר פרטי הדו"ח עולה כי בנק דיסקונט נתן לה מסגרת אשראי של 10,000 ₪ אשר נוצלה בחלקה הארי (סך של 7,422 ₪) כך שלא ברור על מה מלינה התובעת.

...

סוף דבר הוא כי הנני מחייבת את הנתבעת 1, הבנק, לשלם לתובעת סך של 10,000 ₪ דמי טרדה ועוגמת הנפש שנגרמו לה כתוצאה מפתיחת החשבון על שמה והנפקת כרטיס אשראי ופנקס שקים ברשלנות כפי שפורט בפסק דין זה. כמו כן, ישלם הבנק לתובעת הוצאות משפט בסך 8,000 ₪.

התביעה כנגד הנתבעת 4, המדינה, נדחית.

התובעת תשלם למדינה הוצאות משפט בסך 8,000 ₪.

בנוסף, טופלה התובעת עד חודש דצמבר 2016 במרכז לנפגעי סמים בעיריית תל אביב, כך שלא היתה מסוגלת לעבוד בתקופה הרלוואנטית לתביעה; הנתבע הציג תלושי שכר על שם התובעת אלא שהתובעת הוכיחה כי חשבון הבנק הרשום בתלוש השכר אינו שלה, והדבר מבסס את טענה כי היא לא הועסקה בחברת גבריאלי ולא קיבלה כל שכר; עדויותיהן של סטלה ומאיה, אשר הנן אחיות היו עדויות לא מהימנות וסותרות ובית הדין מתבקש שלא לתת בהן אמון; בעקבות הדיון שהתקיים ביום 10.2.22 ולאור עדותה של מאיה כי הקשיש הגיע למשרדי החברה יחד עם בתו, נתבקש ונתקבל צו למשרד הפנים לקבלת פרטי הילדים של זוג הקשישים.

לטענת הנתבע, התובעת לא הוכיחה תביעתה, הגם שהתנהלו בעיניינה מספר דיונים בהם זומנו עדים, אשר כולם טענו שמכירים את התובעת כעובדת בחברת גבריאלי בתקופה שבמחלוקת; טענתה של התובעת כי שכרה לא הופקד לחשבון שבבעלותה לא הוכחה ואף נסתרה על ידי נציגת חברת גבריאלי אשר טענה כי חשבון הבנק נרשם בהתאם לפרטים שמסרה לה התובעת; התובעת נחקרה במישטרה באזהרה בחשד להגשת תלונה כוזבת בגין היתחזות לצורך היתחמקות מתשלום חוב לנתבע; טענת התובעת כי היתה מאושפזת בחלק מהתקופה שבה דווח שיעבדה אינה מוכיחה תביעתה שכן, בהתאם לעדויות התובעת דיווחה כי שעות העבודה בוצעו על ידה.

המסגרת הנורמאטיבית סעיף 2(א)(3) לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א – 1980 קובע כי מבוטח שהוא עובד זכאי לגימלת הבטחת הכנסה ובילבד שההכנסה מהעבודה פחותה מההכנסה שבשלה אין לשלם גמלה לפי הוראות החוק.

מיד לאחר מכן החוקר הודיע לתובעת שהיא חשודה בהגשת תלונה כוזבת והתובעת נישאלה כך: "בעקבות התלונה שהגשת, יצרנו קשר עם המעסיק יוסף גבריאלי. שם נימסר לנו שאת מטפלת בזוג בקשישים בבת ים. ניגשנו לכתובת ומסרו לנו צלום מזהה מסומן ג.ש 1 6.9.17. האשה שמסרה לנו את צלום התעודה זהתה אותך על פי תמונתך. מה יש לך לומר?" התובעת השיבה שוב ושוב כי לא עבדה אצל זוג הקשישים, הסבירה כי היא תלויה באלכוהול וסובלת מבעיות רפואיות רבות ולכן גם לא יכלה לעבוד.

בנסיבות אלה כלל לא ניתן להיתחקות אחרי החקירה שבוצעה ואילו פרטים נימסרו למישטרה ועל ידי מי. שנית, גרסת התובעת אשר למסירת צלום ת.ז לאשה בסופר אכן מבולבלת.

ואולם, גניבת זהות היא תופעה מוכרת הגורמת לקורבן לנזקים רבים ולעיתים הדבר מתגלה רק חודשים ואף שנים לאחר שהחלה להתבצע, כפי שקרה במקרה של התובעת.

...

מסקנתנו היא כי שאישה אחרת התחזתה לתובעת וקיבלה את השכר.

מאחר שההפרשות הן על שם התובעת, הכספים הצטברו מבלי שהתובעת ידעה על כך. סיכומו של דבר, בהליך זה בפנינו ראיות רבות אשר תומכות בטענת התובעת כי לא עבדה בחברת גבריאלי בתקופה שבמחלוקת ולפיכך דין התביעה להתקבל.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

בבחינת למעלה מן הצורך, משיב 1 זוהה בסירטון גם על ידי הבלש ערן סלומון (דוח תובנות ל"א), המכיר אותו מעבודתו ו"מארוע קודם של גניבת אופניים מתאריך 4.12.22 תיק פל"א 545004-22" (האישום השני). ואם לא די בכך הרי שמשיב 1 לבש הן ביום מעצרו והן בארוע השוד, שהתרחש ארבעה ימים קודם, את אותם מכנסיים שחורים ארוכים עם פס לבן רחב בצד ונעליים שחורות עם סוליה לבנה (ל"ה) והמשיב אף אישר זאת בחקירתו.

בכל הנוגע להוכחת חלקו של משיב 1 בארוע השוד, הרי שמצלמת האבטחה, הממוקמת במרחק של פחות מ-60 מטרים מזירת השוד, קלטה את משיב 1 רוכב על האופניים בשעה 07:26:56, כשהוא מחזיק בידו חפץ הנחזה כסכין (את החפץ בידיו של אותו אדם ניתן לראות בתמונה שהוקפאה מתוך הסירטון בדוח המסומן ל"ה), זאת באופן המתיישב עם הודעות המתלונן ומנסור שמסרו שהשוד היתרחש בסביבות השעה 07:30.

נכונה הטענה כי דרך הצגת התמונה הבודדת למנסור, שלא בדרך של עריכת "מסדר 8", מחלישה את כוחה הראייתי, אולם, מצד שני אין מדובר בראייה שמשקלה אפסי ומכל מקום היא תומכת בראיות התביעה הנוגעות לזיהויו של משיב 2 כאשר היא מצטרפת ליתר הראיות.

במצב דברים זה אין הכרח שהשוואת התמונות תיעשה דוקא במעבדה באמצעות מומחה ולא על ידי חוקרים "רגילים". פרטי הלבוש, עליהם מסתמכים החוקרים לצורך זיהויו של משיב 2, ברורים, אינם דורשים "הגדלה" או "שיפור בהירות או ניגודיות" התמונה או "לכידות תמונה" באמצעים טכנולוגיים, כנטען על ידי ב"כ משיב 2.

...

כפי שנראה להלן, אותו אדם זוהה כמשיב 2, אולם גם אם לא היה מזוהה כלל, הרי שהן סמיכות הזמנים בין המעבר של משיב 1 במקום לבין המעבר של האדם הנוסף באותו מקום, והן הקרבה הגיאוגרפית בין מיקום זירת השוד לבין מיקום המצלמה מחזקים עד מאוד את המסקנה כי מספר שניות קודם להגעתו למקום בו נקלט בעדשת המצלמה, הוא השתתף בשוד, בו היו מעורבים, הן לגרסת המתלונן והן לגרסת מנסור, שני אנשים.

צורת חבישה ייחודית זו של הכובע מחזקת אף ביתר שאת המסקנה כי האדם הנראה בשני הסרטונים הוא אותו אדם.

טענה זו אין בידי לקבל ממספר טעמים.

לטענתם, ביום 23.6.19, במהלך חופשת מחלה בת 5 ימים שניתנה לתובעת ובגינה קיבלה תשלום, עבדה התובעת אצל מעסיק אחר בשם א.ש. עוד הוסיפו, כי התובעת בחרה שלא לחזור לעבודה בחודש ספטמבר 2019 (בתום חופשת הקיץ) למרות הודעות ומכתבים שנשלחו אליה בניסיון לתאם מולה את מועד חזרתה לעבודה, ומשכך ראו בה הנתבעים כעובדת שהתפטרה ממקום עבודתה ללא מתן הודעה מוקדמת.

כאשר התובעת יצאה מהבניין וניסתה לצלם את הנתבע 2, נפל מכשיר הטלפון של התובעת על הריצפה.

במקום בו אמורה להופיע חתימת התובעת נכתב שמה הפרטי באותיות דפוס באנגלית.

בהתאם לתלוש המשכורת שצרף הנתבע 2 לתצהירו (נספח ד'), סכום הנטו המופיע בתלוש הנו 3,595 ₪ אולם הסכום שנתבע על ידי התובעת בגין רכיב זה הנו 3,368 ₪ (לאחר שהפחיתה את רכיב קרן הישתלמות לחודש זה).

לטענתה, האמירה של הנתבע 2 בפני נציגי בית הספר (אורנית וסמדר), נציגי הערייה (מיקי, שומר בעירייה וכל הגורמים שטיפלו בערייה בתלונותיה של התובעת), חוקרי המישטרה ובית דין זה, כי היא גנבה סך של 1,600 ₪ במזומן מארנקו של הנתבע 2, אשר הונח על השולחן בעת פגישתם ביום 2.7.19, עולה כדי לשון הרע.

...

סעיף 1ג(א) לחוק עובדים זרים, תשנ"א - 1991 (להלן – חוק עובדים זרים), מטיל חובה על מעסיק להתקשר עם עובד זר בחוזה עבודה "בשפה שהעובד הזר מבין". בפסק דין בעניין קפלן (ע"ע (ארצי) 20880-07-20 Tesfaselase Desale Zerezgi – קפלן את לוי בע"מ (20.6.22)) קבע בית הדין הארצי כי "במצבים בהם הוראת סעיף 1ג(א) לחוק עובדים זרים לא קוימה ומסירת ההודעה לעובד נועדה למלא את החלל שנוצר עקב הפרת חוק עובדים זרים – נדרשת לטעמנו מסירת הודעה לעובד בשפה המובנת לו...". לאור האמור לעיל, אף אם היינו מקבלים את גרסת הנתבעים כי טופס ההודעה לעובד שצורף לכתב ההגנה ולתצהיר אכן נמסר לתובעת, הרי שלא עולה כי ההודעה כללה פירוט בשפה המובנת לה. בהתאם, מצאנו לפסוק לתובעת את מלוא הפיצוי המבוקש, שכן תנאי העסקתה הנם אחת מהפלוגתאות בהליך זה. משכך, אנו פוסקים לתובעת פיצוי סך של 2,000 ₪ בגין אי מתן טופס הודעה לעובד בשפתה.

חרף הפגמים שנמצאו בהעסקתה של התובעת מבחינת רישום שעות העבודה ותשלום שכרה, לא מצאנו כי הוכח שהנתבעת נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויותיה של התובעת או להונאתה, או כי נתבע 2 ניהל אותה תוך נטילת סיכון בלתי סביר.

אחרית דבר הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד – 2,000 ₪; פיצויים מכוח חוק הגנת השכר - 10,000 ₪; הפרשי משכורת חודש 06/2019 – 3,368 ₪; תשלום הפרשים עבור שעות נוספות – 2,636 ₪; דמי חגים - 233 ₪; פדיון חופשה שנתית – 1,684 ₪; הפרשות לפיקדון מסתננים – 2,301 ₪; הפרשות לקרן השתלמות – 2,338 ₪; פיצוי בגין עגמת נפש – 10,000 ₪ הסכומים הנקובים בס"ק א' עד ח' יישאו הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת השתתפות בשכ"ט עו"ד בגובה 5,000 ₪.