תביעה בגין פיצוי על קניית עדשות למשקפיים לא מתאימות למסגרת

התובע טוען, כי בסיום הבדיקה נימסר לו שקיימת סטייה בין מספר העדשה המתאימה לו לבין המספר שקבל בפועל, ואילו הנתבעת טוענת שלא נפלה כל אי התאמה במספר המשקפיים, שכן קיים טווח של תוצאות נכונות ואין המדובר בעיניין מתמטי.

התובע לא דרש פיצוי על המסגרת שנשברה, אלא על המסגרת החלופית שסיפק, ואשר עודנה בידי הנתבעת.

הנתבעת מודה בהודעתה מיום 22 באוגוסט 2019, כי המשקפיים היו מוכנות רק ביום 5 במרץ 2019, יום לאחר הגשת התביעה שבפניי, וטוענת, כי התובע לא היה רשאי לבטל את העסקה שכן הובהר לו במעמד הרכישה בע"פ ובאמצעות הפירסום בתקנון הנתבעת, כי המשקפיים מיוצרות עפ"י נתונים אישיים ולכן אינו רשאי לבטל את העסקה.

יצוין, כי הנתבעת בחרה שלא להביא לעדות את מר חמודי, אשר לטענת התובע הוא זה שאישר שהעדשות בהזמנה הראשונה לא מתאימות ושניתן לבצע את הכנת העדשות בהזמנה השניה על בסיס המסגרת שנשברה.

...

למעלה מן הצריך יצוין, כי מעיון בחשבונית צד ג' הראשונה מבין אלה שצורפו עולה, כי נעשה במסגרתה זיכוי, כאשר ההערה בתחתית החשבונית היא "עבודה לא טובה". לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את טענות הנתבעת לפיהן המועדים נקובים בימי עסקים, טענה שנסתרת מתוך החשבוניות שהיא עצמה הגישה, וקובעת, כי הנתבעת לא עמדה במועדי האספקה שנקבעו על ידה בחשבוניות.

עדותו של התובע בעניין הבטחות נציג הנתבעת כפי שבאה לידי ביטוי בפרוטוקול (עמ' 1, שורות 27-28, עמ' 2, שורה 1) הייתה אמינה עליי ולכן אני מקבלת גם את הנטען על ידו בכתב ההגנה, לפיו מסר את המסגרת כבר ביום 7 בפברואר 2019.

סיכום ומסקנות אשר על כן, אני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובע סך כולל של 1,742 ₪ (סכום התשלומים שחויב בהם ע"י חברת כרטיסי האשראי טרם ביטול העסקה בסך של 942 ש"ח בצירוף שווי המסגרת שרכש בחנות אחרת, בסך של 800 ש"ח), וכן הוצאות משפט בסך של 500 ₪.

השני, כי קיימת חזקה הנתנת לסתירה לפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב על רקע הקשרו הכללי (ראו ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, מט(2) 265 (1995) (להלן: עניין אפרופים); דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית ב נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(2) 1, 15 (2006); רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ, בפיסקה 15 לחוות דעתו של המשנה לנשיאה א' ריבלין (26.2.2012); גבריאלה שלו ואפי צמח דיני חוזים 511 (מהדורה רביעית, 2019)).

לשם קבלת פיצוי, עומד הנטל על הנפגע להוכיח במידת וודאות סבירה את ניזקו וכן את שיעור הפצוי בגינו: "נפגע, התובע פיצויים לפי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) (להלן: חוק התרופות), חייב להוכיח, במידת וודאות סבירה, הן את ניזקו והן את שיעור הפיצויים , שיהיה בו כדי לפצותו על ניזקו... כשם שעל הנפגע להוכיח את הנזק שניגרם לו, כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפצוי, דהיינו את הערך הכספי של החזרת המצב לקדמותו. נפגע אינו יוצא ידי חובתו בהוכחת הנזק, אלא עליו להניח אף תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפצוי. אין להשאיר עניין אחרון זה לאומדנו של השופט". (ע"א 355/80 אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה (2), 800, 808 (1981); וראו גם ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד סא(3) 18, בפסקות 70-69 (2006)); ע"א 7287/12 חתמי לויד'ס נ' חברת נמל אשדוד בע"מ, בפיסקה 18 (9.12.2014); גבריאלה שלו ויהודה אדר דיני חוזים – תרופות: לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 347 (2009) (להלן: שלו ואדר)) על מידת הוודאות הנדרשת לשם הוכחת שיעור הנזק עמד גם השופט ס' ג'ובראן: "הגישה הרווחת היא, כי על הנפגע להוכיח לא רק את עובדת הנזק אלא גם את שיעורו, כך שאפילו אם הוכיח הנפגע נזק, תדחה תביעתו אם לא הוכיח שיעור הנזק. במה דברים אמורים? במקרים בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק ניתן להביא נתונים מדויקים, שומה על הנפגע התובע לעשות כן ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. אכן, מקום שהוכח קיומו של נזק, העובדה שאין אפשרות לחשב שיעור הנזק במדוייק, אין בה כשלעצמה כדי לשחרר את המעוול מתשלום פיצויים לניזוק. אין אנו נדרשים בהכרח לדיוק מתמטי ולוודאות מוחלטת. די כי הנפגע יוכיח את ניזקו ואת הפצוי המגיע לו בודאות סבירה, המתבקשת מנסיבות העניין (ראו ע"א 294/92 דרוק נ' אהרון, פ"ד מז (2) 23 (1993)." (ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ, בפיסקה 16 (27.7.2008)).

מחוות הדעת שהוגשה מטעם אופטיקה הלפרין ונמצאה מהימנה על ידי בית המשפט המחוזי עולה כי הרווח השולי הנקי הממוצע ממכירת מסגרות RX עמד על כ-355.4 ש"ח עבור כל מסגרת RX. מחוות דעת זו ניתן ללמוד גם כי הרווח השולי הנקי הממוצע ממכירת זוג עדשות הוא כ-224.6 ש"ח. משכך, ניתן לאמוד את הרווח הנקי של זוג משקפי RX בכ-580 ש"ח, כך שאת אובדן הרווח כתוצאה מהפסד המכירות של 7,500 משקפי RX ניתן לאמוד בכ-4,350,000 ש"ח. אשר להפרת תנאי המכירה של המחצית האחרת של המסגרות, הרי שהנחתי כאמור שהלקוחות שלא רכשו מסגרות אלו היו נכונים לרכוש מסגרות חלופיות.

משכך אני מוצא קושי רב בנסיון לאמוד את הרווח השולי של כל זוג משקפיים מבלי להיתחשב כלל בתמורה מהמכירה – שהרי פערי מחירים בין המסגרות ישפיעו על פערי הרווח השולי בין מסגרות אלה.

לוקסאוטיקה עמדה בנטל זה לגבי 8,439 היחידות שנשארו במלאי, ואופטיקה הלפרין יכולה היתה להיטיב נזקיה ולהקטינם באמצעותן (ולכן ראיתי לנכות אותן מהפצוי לו היא זכאית), אך לוקסאוטיקה לא עשתה כן לגבי המכירות החלופיות שבוצעו (אם בכלל) בדגמים אחרים נחותים, על נסיבותיהם; זאת אני קובע אף שמובן כי המידע בנושא האמור היה מרוכז בידיה של אופטיקה הלפרין, ואולם ללוקסאוטיקה עמדו אמצעים דיוניים להגיע למידע זה, והיא לא פעלה כנדרש על מנת להשיגו כדי שתוכל לטעון אף להפחתה של מרכיב זה. הינה כי כן, לשיטתי, הנזק בר-הפצוי, בו נשאה אופטיקה הלפרין, ואשר חובה על לוקסאוטיקה לפצותה בגינו עומד על סך של 3,805,380 ש"ח (6,561 מסגרות X 580 ש"ח לזוג משקפיים), בתוספת מע"מ ובצרוף הפרישי הצמדה וריבית על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 מתאריך 06.02.2014 (מועד הגשת כתב התביעה המתוקן) ועד ליום בו בוצע, או יבוצע התשלום בפועל.

...

לוקסאוטיקה עמדה בנטל זה לגבי 8,439 היחידות שנשארו במלאי, ואופטיקה הלפרין יכולה היתה להיטיב נזקיה ולהקטינם באמצעותן (ולכן ראיתי לנכות אותן מהפיצוי לו היא זכאית), אך לוקסאוטיקה לא עשתה כן לגבי המכירות החלופיות שבוצעו (אם בכלל) בדגמים אחרים נחותים, על נסיבותיהם; זאת אני קובע אף שמובן כי המידע בנושא האמור היה מרוכז בידיה של אופטיקה הלפרין, ואולם ללוקסאוטיקה עמדו אמצעים דיוניים להגיע למידע זה, והיא לא פעלה כנדרש על מנת להשיגו כדי שתוכל לטעון אף להפחתה של מרכיב זה. הנה כי כן, לשיטתי, הנזק בר-הפיצוי, בו נשאה אופטיקה הלפרין, ואשר חובה על לוקסאוטיקה לפצותה בגינו עומד על סך של 3,805,380 ש"ח (6,561 מסגרות X 580 ש"ח לזוג משקפיים), בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 מתאריך 06.02.2014 (מועד הגשת כתב התביעה המתוקן) ועד ליום בו בוצע, או יבוצע התשלום בפועל.

לנוכח כל האמור לעיל – אני מציע כי חברי יקבלו את התוצאה שהוצגה על ידי כאן, וכי זו תבוא במקום הפיצוי שנפסק בבית המשפט המחוזי הנכבד וחלף החישובים והאומדנות שנערכו על ידי חברי במסגרת חוות הדעת שלהם.

המשנה לנשיאה סוף דבר: הוחלט פה אחד, כי ערעורה של לוקסאוטיקה יתקבל בחלקו וערעורה של אופטיקה הלפרין יידחה.

לאור כעסו של הנאשם על כך שבנו הקטין אושפז בבית החולים, ניכנס הנאשם לחדרו של סלימאן ואמר לו: "מה אתה חושב שאני בן זונה שאפשר לצחוק עליי? בדקת את הילד ביום שבת ואמרת שאין לו שום דבר, ערבי מלוכלך". סלימאן ביקש מן הנאשם לעזוב את המקום, אז הכה הנאשם במסך המחשב של סלימאן אשר פגע במשקפיו, וכתוצאה מהפגיעה יצאה עדשת המשקפיים מהמסגרת.

ת"פ 72150-07-19: המתלונן לב אפשטיין (להלן: לב או העובד) עבד בחנות נוחות תחנת דלק "טן" בכפר יהושע (להלן בהתאמה: החנות, תחנת הדלק).

הנאשם הביע חרטה על מעשיו, וסיפר כי הוא "מאוד מרוצה" מהכלים שרכש במסגרת הקבוצה הטיפולית, בפרט כאלו שמסייעים לו לגדל את ילדיו ולחסוך מהם את הדוגמא האישית הרעה שקבל בבית הוריו.

פיצויים בסך 2,000 ₪ אשר ישולמו לעובד (ת"פ 72150-07-19 – עד תביעה 1).

...

עתירתה לצבור את העונשים מקובלת עליי, בהיעדר קשר כלשהו בין האירועים פרט להתנהגותו של הנאשם.

משהדברים נאמרו, ובהינתן הזהירות אותה על בית המשפט לנקוט בטרם יגזור עונשים חמורים מכפי שביקשה המאשימה (אם כי הדבר בסמכותו, וראו בהקשר זה ע"פ 7233/20 פלוני נ' מדינת ישראל (19.5.2021): "אכן, על בית המשפט לתת דעתו האם ראוי כי יהיה יותר קטגור מהקטגור, ואולם עמדת התביעה אינה מחייבת אותו") – החלטתי לבצע חפיפה מסוימת בין העונשים, כך שסופו של יום לא אחרוג לחומרה מעמדתה של המאשימה.

אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל.

בפניי תביעה על סך 9,000 ₪ בצרוף בקשה להוצאות ייעוץ משפטי ופצוי על עוגמת נפש, שהגישה התובעת נגד הנתבע אשר הנו בעליה של חנות אופטיקה בתל אביב (להלן: "הנתבע").

לדידה, טענה זו מתחזקת מכיוון "שמועד ההזמנה בפועל בוצעה בתאריך 1/12/2020...ביום 27/12/2020 הנתבע הוציא קבלה עם תאריך רטרואקטיבי כביכול את יום העסקה בפועל (שם, פס' 22-21). רביעית, המשקפיים היו פגומים, כמו גם היתנהלות הנתבע סביב הדרישה לתיקונם, ולכן היא ביקשה גם מטעם זה השבה של כספה – "העדשות של משקפי הראיה החדשות שסופקו ע"י הנתבע לא התאימו לראייתה של התובעת שסבלה מראות לקויה, ממגרנות קשות, בחילות ועצבנות עקב חוסר ההתאמה של העדשות" (שם, פס' 26).

זאת משום שלדידו טענות התובעת בגין הקשיים הרפואיים ממנה היא סובלת עקב אי התאמת המשקפיים הן טענות שברפואה.

רביעית, משהבינה התובעת שלא ניתן לבטל את הזמנת העדשות נוכח האמור היא בחרה בדרך אחרת – "היא ירדה מטענותיה בקשר למחיר, וביקשה להחליף את המסגרת שרכשה. הנתבע הסכים..." אך "...התובעת הגיעה מספר פעמים נוספים (שגיאה במקור) ובכל פעם דרשה להחליף מסגרת..." הנתבע מסביר שכל החלפה שכזו כרוכה בעיכוב משום שיש להתאים ולחתוך את עדשות המשקפיים בהתאם.

...

מקובלת עלי עמדתה של הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן, בנייר עמדה מנומק ומפורט הקרוי "מדיניות אכיפה בעניין ביטול עסקה לרכישת טובין שיוצרו על פי מידות או דרישות מיוחדות של הצרכן". לפיה, הסעיף האמור מורכב משתי דרישות מצטברות.

מקובלת עלי גרסת הנתבע לפיה: "התובעת בחרה בעדשות בהתאמה אישית...התובעת בחרה מסגרת סוג lineart..."(פס' 7,5 לכתב ההגנה), מה גם, שלא עולה מגרסת התובעת עדות סותרת.

סוף דבר מתקבלות בחלקן טענות התובעת.

היא גרסה כי המבקשת הסיקה שלל מסקנות גורפות רק על שום שבחרה מסגרת משקפיים שלא הוצעה באתר ועדשות מיוחדות ויוקרתיות שלא נמכרו במבצע.

בראי הפסיקה בפרשת דוידוביץ' ובתיקים אחרים בנושא (הצדדים הפנו לדוגמה לת"צ [מחוזי ת"א] 37456-06-13 סלע נ' אפריל – רשת חנויות קוסמטיקה ובשמים בע"מ [אר"ש 8.11.2016]), המשיבה התאימה את תגי המחירים שהוצמדו למוצרים למחירים שבהם נמכרו קודם להוזלה במשך שבוע או יותר, אם לא התאימו להם.

כדי לקבל את הפצוי יידרשו הזכאים לקנות מהמשיבה משקפי ראייה (עדשות ומסגרת).

מה שהטריד אותה בעיקר היה מתכונת הפצוי, שלתפיסתה אינה מתיישבת עם האנטרס של הקבוצה או עם תכליתו של חוק תובענות ייצוגיות.

הואיל ובסופו של דבר הוחלט שלא להודיע מראש על הפצוי אלא להפתיע את הלקוח בקיזוז ממחיר המשקפיים בזמן התשלום, אני קובעת כי חברי הקבוצה יהיו כל לקוחותיה של המשיבה שבשבע השנים אשר הסתיימו במועד הגשתה של הבקשה לאישור הוטעו בכל הנוגע למחיר המוצר במכירה מיוחדת, לשעור ההנחה, למשך המכירה או לתאריך שבו היא צפויה להיגמר, או שנדרשו לשלם בעד בדיקת ראייה או שמחשש פן יחויבו עליה רכשו מוצר או נימנעו מביטול העסקה.

סכומים אלה, כך אני סבורה, מדודים וראויים לנוכח הפצוי ופתרון הבעיות למען החברים בקבוצה.

...

אֵי-לכך המשיבה תשלם למבקשת את הגמול המומלץ בתוך שישים יום מהיום; חציו של שכר הטרחה המוסכם ישולם לעוה"ד רוקח בתוך שישים יום מהיום, והיתר – בתוך שישים יום מהיום שיאשר בית המשפט כי פסק-הדין קוים במלואו.

המשיבה תשלם את חלקה השני של האגרה ותשפה את המבקשת על חלקה הראשון.

אני מורה לבא-הכוח המייצג לערוך בתקופת הפיצוי בדיקות אקראיות בסניפי המשיבה ברחבי הארץ ובאתר המרשתת שלה, ולעקוב אחר המכירות המיוחדות, משכן ומחירי המבצע לעומת המחירים הקודמים.