תביעה בגין פיטורים לא חוקיים, שכר לא משולם וזכויות סוציאליות

כך למשל, מצד אחד טען התובע בתצהירו כי: "48. נוכח פיטוריי אני זכאי לפצוי פיטורים. לכל הפחות אני זכאי לפצויי פיטורים שם בשל היותי בגיל פרישה. אני זכאי לפצויי פיטורים גם לפי סעיף 11א לחוק פצויי פיטורים נוכח אי תשלום זכויותיי הסוציאליות, אי תשלום שכר עבודתי במועד ובנסיבות שבהן אין לידרוש ממני להמשיך ולעבוד עקב הרעת תנאים ו/או בשל השינוי החד צדדי בתנאי העסקתי." (ההדגשות במקור) ומצד שני, במסגרת חקירתו הנגדית שלל התובע את האפשרות כי התפטר בשל הרעת תנאים וטען כי: "ש. מפנה לסעיף 48 לתצהירך. אתה מבקש פצויי פיטורים עקב הרעת תנאים. התפטרת עקב הרעת תנאים? ת. לא התפטרתי בגלל הרעת תנאים, היו לי הרעות תנאים הרבה פעמים כשהורדתם לי את המחיר מ-30 ל-28 אגורות ואחר כך ל-19. אחר כך עשיתם הרעות במיונים. אני לא התפטרתי, ביום המדובר הגעתי ב-04:00 בבוקר, התחלתי למיין את הדואר שלי כשעתיים, שמתי את הדואר בעגלת סופר והייתי בדרך לאוטו, ניצן יצא אחריי ואמר לי קח פליירים לחלוקה, היו ערימות על משטח של רוזנפלד, מדובר על 20 חבילות של 2000 פליירים ואמרתי לו שאני לא מוציא את הפליירים ואז הוא תפס בשתי ידיים את העגלה, תלש אותה ממני ואמר שאם אני לא מוציא את הפליירים אין הוצאת דואר ודרש ממני בחזרה את העגלה ואמר לי שאני יכול ללכת. הייתי נסער, המום, נעלב. בדרך אמרתי לו שהוא יכול להכין לי מכתב והוא אמר לי שאני אכין מכתב. יש להם שיטה שהם לא רוצים לפטר, הם רוצים שהעובדים יתפטרו. אצל ערן זה שיטתי הכוחניות הזו." בע"ע (ארצי) 26706-05-11 שבתאי - טכנובר בע"מ (10.6.13) (להלן: עניין שבתאי) ציין בית הדין הארצי כי: "בהתאם לפסיקה, עובד הטוען כי פוטר ולא התפטר, לא תישמע מפיו טענה שהתפטר בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים...חריג לכלל זה הוא מצב בו מדובר בנסיבות בהן אותה מסכת עובדתית עשויה להתפרש על ידי בית הדין או הצדדים כמלמדת על התפטרות או על פיטורים, והעובד מבקש כי בית הדין יקבע אם פוטר או התפטר...". בעניינינו, עיון בטענות התובע מעלה כי התובע עיקבי ביחס למסכת העובדתית הנפרסת על ידו, אך מציג טענות חלופיות באשר לפרשנות שיש להעניק להן.

משקבענו כי התובע הוא שהתפטר מעבודתו, הרי שנדחות תביעתו לפצוי בגין אי עריכת שימוע בסיום העסקתו וכן תביעתו לפצוי עקב פיטורים שלא כדין ממניעים זרים בשל עמידה על זכויות.

...

אין אנו מקבלים את טענת הנתבעת 1 כי "עקב טרדותיה עם עובדים רבים אחרים וניהול העסק" לה היה קשה לאתר שהתובע מקבל שכר ביתר.

סוף דבר בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין על הנתבעת על הנתבעת 1 לשחרר לתובע את הכספים הצבורים לזכותו בקופת הפנסיה, ככל שאלו לא שוחררו לו, ולהעביר לתובע מכתב שחרור מתאים.

בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין תשלם הנתבעת 1 לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך של 37,117.5 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה (13.5.2018) ועד למועד התשלום בפועל.

בקופת הפיצויים של התובע מצוי סך של 500,000 ₪ שהוא למעלה מסכום הפיצויים אשר היה מגיע לתובע לו היה זכאי לפצויי פיטורים ולכן אין על הנתבעת לבצע השלמת פצויי פיטורים.

התובע כאמור לא פוטר מעבודתו ומשכך לא ברור כיצד טוען התובע לפיטורים מחמת גיל.

האם התובע זכאי להשלמת פצויי פיטורים ראשית יודגש כי בהתאם להלכה הפסוקה, הוצאת עובד לחופשה ללא תשלום באופן חד-צדדי ולתקופה בלתי מוגבלת, מהוה פיטורים, והיא מזכה בפיצויי פיטורים (ע"ע 10/03 פיליפוביץ - סי.פי.אס מחשבים והנדסה בע"מ 21.2.2005).

בכל הנוגע לחבותו של המעסיק האחרון בזכויותיו של עובד שנקבלט בחצריו בעת חילופי מעסיקים נפסק: "במקרה של חילופי מעסיקים במקום העבודה, המביאים לכך שעובד קיים הופך להיות עובד של המעסיק החדש, חב המעסיק החדש בתשלום זכויות סוציאליות שונות של העובד מהיום בו הועסק לראשונה במקום העבודה (ראו בין היתר: ע"א 415/90 מזרחי נ' פלפלי פ"ד מו(4) 601 (1992); דב"ע נד/4-1  ההסתדרות הכללית – התעשיה האוירית לישראל בע"מ פד"ע כט 601 [פורסם בנבו] (1996); ע"ע (ארצי)  1281/02  שאול - עזרי (3.3.2003)). עקרון זה של "רצף

בסיפא של הסעיף נקבע: "...המעסיק החדש רשאי, על ידי הודעה שיפרסם במפעל ובעתונות בדרך הקבועה בתקנות, לידרוש שתביעות תשלומים כאמור יוגשו לו תוך שלושה חודשים מיום ההעברה, החלוקה או המיזוג, ואם פירסם את ההודעה אחרי יום זה- מיום הפירסום. המעסיק החדש לא יהיה אחראי לתשלום תביעות שיוגשו לו כעבור התקופה של שלושה חודשים כאמור". למותר לציין שידיעתו של העובד על שינוי בזהות המעסיק אינה מטילה עליו את החובה לידרוש את זכויותיו מהמעסיק הקודם, וכי הודעה של המעסיק החדש כי לא יישא בחובות העבודה בגין תקופת העבודה הקודמת (מבלי שקיים את האמור בסעיף 30 לחוק הגנת השכר) אינה משחררת אותו ממחויבויותיו כלפי עובד מועבר.

...

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים ממועד המצאת בפסק הדין, כדלקמן: לאור לקביעתנו כי רווחי הקופה שנצברו לטובת התובע לא יבואו על חשבון תשלום פיצויי פיטורים, תשלם הנתבעת לתובע השלמת פיצוי פיטורים בסך 84,527 ₪; לסכום הנקוב יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום העבודה (5/12/2020) ועד למועד התשלום בפועל.

יתר רכיבי התביעה נדחים בזאת.

פדיון חופשה שנתית לאור העובדה שלא היתה מחלוקת בין הצדדים כי, חרף האמור בתלושי השכר שנמסרו לתובע, לא שולמה לו תמורת חופשה או פדיון חופשה בסיום העסקתו (שו' 1-5 בעמ' 34 לפרו' הדיון מיום 8.5.23), לאור ויתקו של התובע בענף הבניין ובהתאם להוראות צו ההרחבה, מצאנו לקבל את מלוא תביעתו של התובע ברכיב זה בסך של 27,000 ₪[footnoteRef:1].

פיצוי לפי חוק הגנת השכר מהשוואה בין תלושי השכר שנמסרו לתובע לבין ההעברות הכספים שבוצעו לחשבונו, וכפי שהודה בעלי הנתבעת עצמו (שו' 11-14 בעמ' 28 בפרו' הדיון מיום 5.8.23) וכפי שנטען גם על ידי התובע במסגרת סיכומיו, עולה כי אין למעשה כל קשר בין השניים, כאשר משכורתו של התובע בפועל היתה עד פי שניים ויותר מזו שהופיעה בתלושים, אולם היא מעולם לא הופיעה בתלושי השכר, לא שולמו בגינה זכויות סוציאליות או מיסים והיא לא דווחה לרשויות המס.

נסיבות סיום העסקתו של התובע וזכאותו להודעה מוקדמת לפיטורים, פצויי פיטורים ופצוי בגין פיטורים שלא כדין לטענת התובע בכל ארבע הפעמים שבהן הופסקה עבודתו, הוא פוטר בשל סיומם של פרוייקטים, ללא שימוע, ללא שניתנה לו הודעה מוקדמת וללא ששולמו לו פצויי פיטורים.

...

התובע הגיש סיכומיו, אולם הנתבעת לא עשתה כן, על אף שניתנו 3 החלטות שונות בעניין זה. על כן, ולאור החומר המצוי בתיק והדברים שעלו במסגרת דיון ההוכחות, החלטנו ליתן את פסק הדין לגופו של עניין, ולא לראות בנתבעת כמי שלא הגישה כתב הגנה כלל בהתאם לתקנות 52(ג) ו- 49(ב)(2) ו- 43(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991.

לאור העובדה שאין מחלוקת כי לתובע לא הופקדו כספים בגין קרן השתלמות ולאור ויתקו של התובע, כפי שקבענו לעיל, בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף הבניין, מצאנו לקבל את תביעת התובע בחלקה ולחייב את הנתבעת בתשלום סך של 6,412 ₪ בגין רכיב זה (2.5% משכר תעריפי ממוצע בהתאם להוראות צו ההרחבה בגובה 5,700 ₪ לחודש למשך 45 חודשי העסקה).

סוף דבר לאור כל האמור, התביעה מתקבלת כמפורט בסעיפים 17, 21, 22, 23, 25, 27, 30, 31(א+ב), 33 ו- 34 לעיל.

לאור התוצאה אליה הגענו, החלטנו לחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט והשתתפות בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪, וזאת תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לנתבעת.

התובע טען כי בכל תקופת העסקתו לא שולמו לו זכויות סוציאליות המגיעות לו על פי דין ובין היתר הפקדות לקרן הפנסיה, חופשה שנתית, דמי חגים, דמי הבראה, דמי ביגוד, דמי כלכלה, מענק שנתי, וכן תוספת מישפחה.

יתרה מכך, בעמדתה הקוטבית לפיה "לא העסיקה, לא פיטרה, לא שילמה ואינה מכירה את התובע"[footnoteRef:3] חלו כאמור תמורות במהלך ישיבת ההוכחות, ומר וייס העיד בפנינו כי תלושי השכר הונפקו לתובע על ידי הנתבעת לבקשת הקבלן שהעסיק אותו - מר עותבה[footnoteRef:4].

משקבענו כי תקופת העבודה הנה בת 9 חודשים והתובע לא השלים שנת עבודה – הרי שהוא אינו זכאי לתשלום דמי הבראה ועל כן התביעה ברכיב זה נדחית.

...

למעלה מהצורך יוטעם כי משהוגשו מסמכים ונטענו טענות לאחר שהסתיים ההליך, ללא רשות בית הדין, מצאנו שלא ליתן למסמכים אלה משקל כלשהו בהליך דנן[footnoteRef:1].

מענק שנתי, דמי כלכלה, תוספת משפחה משקבענו כי צו ההרחבה בענף החקלאות אינו חל, התביעה למענק שנתי, דמי כלכלה ותוספת משפחה נדחית גם היא.

בהתאם לסעיף 26א לחוק הגנת השכר, מצא בית הדין כי מעסיק מסר לעובד ביודעין תלוש שכר שלא נרשמו בו הפרטים הנדרשים, כולם או חלקם, רשאי הוא לפסוק לעובד פיצוי לדוגמה, ללא הוכחת נזק.

משקבענו כי לתובע נמסרו תלושי שכר בתקופה הרלוונטית להעסקתו, ולא מצאנו כי נפלו בתלושי השכר פגמים כלשהם, לא מצאנו לפסוק לזכות התובע פיצוי כלשהו בעניין זה. סוף דבר לאור האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיה סך של 7,988 ₪ (קרן), על פי הפירוט שלהלן: פיצויי פיטורים בסך 1,093 ₪; חלף הפרשה לפנסיה בסך 1,185 ₪; חלף הודעה מוקדמת בסך 2,430 ₪; פדיון חופשה בסך 3,280 ₪; על הסכומים הנ"ל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 16.4.2021 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

לפנינו תביעת התובע כנגד הנתבעת ומנהלה להפרשי שכר, שעות נוספות ופיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות, בכל הנוגע לתקופת העסקתו וכן תביעה שכנגד של הנתבעת כנגד התובע בגין כספים שעליו להחזיר לה בנוגע לציוד שנלקח על ידו לטענתה וקיזוז הודעה מוקדמת.

מנגד לטענת הנתבעת, התובע קיבל את מלוא השכר המגיע לו בהתאם למוסכם ומשכך יש לדחות רכיב תביעה זה. עיון בתצהירו של התובע מעלה כי הצהיר כמצוטט: "22. דרך תשלום השכר נעשה באמצעות מעטפות במזומן. כאשר מידי שבוע קבלתי מעטפה בה היו 800-1000 ₪ במזומן. וזאת שלא במועד בהתאם לחוק וללא הנפקת כל תלוש שכר כדין." וכן בהמשך הצהיר: "51. עבדתי בסך הכל מידי חודש 253 שעות חודשיות... בהתאם למוסכם ביני לבין הנתבעת התעריף לשעה עמד על 38 ₪ לשעה. ככל שמנטרלים את השעות הנוספות הרי שעבדתי 181.86 שעות בתעריף רגיל.... נוכח כך הייתי זכאי לקבל שכר בסך 6,911 ₪ בגין השעות הרגילות. בפועל קבלתי שכר של 3,600 ₪ בלבד לחודש באמצעות מעטפות במזומן. לפי חישוב זה אני זכאי מידי חודש לכך שבשכר ישולמו לי עוד , בנוסף, 3,311 ₪ בגין השעות הרגילות. תשלום הפרישי שכר שלו שולמו בתקופת התביעה שלא היתיישנה הם -238,392 ₪...." (ר' סעיפים 51-59 לתצהירו שלו התובע).

עוד נקבע כי חרף אי תשלום הזכויות הסוציאליות לעובד, אי רישום כנדרש על פי חוק והנפקת תלושי שכר פקטביים, לא הוכחה עילה להרמת מסך.

...

סוף דבר התביעה לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, דמי כלכלה, קרן השתלמות, הפרשי שכר, פיצוי בגין העדר תלושים, החזר הלוואה והרמת מסך - נדחית.

התביעה שכנגד נדחית למעט רכיב קיזוז ההודעה המוקדמת בסך 4,000 ₪.

בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין תשלם הנתבעת לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה לעובד.