תביעה בגין פיטורי עובדת בהריון בסמוך לוותק של 6 חודשים

עוד נציין כי ההלכה הפסוקה קבעה כי "פיטורי עובד לאלתר ללא מתן תקופת הודעה מוקדמת בסמוך לסוף שנת העבודה וכאשר אילו ניתנה ההודעה המוקדמת בעין, היה העובד משלים שנת עבודה, מהוים תימוכין כי הפיטורים נעשו על מנת להיתחמק מתשלום פצויי פיטורים" [ע"ע 122/03 אבנר וקסמן נ' אי טי סי 24 מסביב לשעון (7.1.2007)].

התביעה לפצוי מכוח חוק עובדת נשים החקיקה מקנה כידוע הגנה לנשים בהריון, בכך שהיא מגבילה את יכולת המעסיק לפטר עובדת בהריון, בעלת ותק בעבודה של שישה חודשים לפחות, בצורך בקיומו של היתר לכך מאת משר העבודה והרווחה.

החוק אף קובע בסעיף 9(ג)(1א) כי חל איסור לפטר עובדת בהריון בתקופה של 60 יום שלאחר תום חופשת הלידה: "(ג)(1א) לא יפטר מעסיק עובדת או עובד בתקופה של 60 ימים לאחר תום תקופת הלידה וההורות או לאחר תום ימי ההעדרות, כאמור בפיסקה (1), לפי העניין, ולא ייתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופה האמורה, אלא בהיתר מאת שר התעשיה המסחר והתעסוקה; ...." (ההדגשה אינה במקור).

בכתב ההגנה ציין בא כוח הנתבע כי הנתבע "כלל וכלל לא פיטר את התובעת ולכן, לא הייתה מוטלת עליו חובה לערוך לה שימוע". בהקשר זה, נעיר, כי טענתו המאוחרת שהועלתה אך בעדותו בפני בית הדין ובסיכומים בדבר עריכת שימוע חודש קודם לפיטוריה של התובעת בשל "היתדרדרות בתפקודה ועל רקע דיווח שקרי של התובעת..." (סעיף 2 לסיכומי הנתבע), לא הוכחה, ומכל מקום אין בה כדי לשנות את טענתו כפי שהובאה בכתב הגנתו משמדובר בטענות עובדתיות חלופיות וכן משעה שעסקינן בהרחבת חזית אסורה.

לפי סעיף 6(ה) לצוו ההרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה (2011) (להלן – צו ההרחבה), עובד יהיה זכאי לביטוח פנסיוני ולבצוע ההפרשות על פי צו ההרחבה, מיד בתום 6 חודשי עבודה, וכן, עובד שיתקבל לעבודה כשהוא מבוטח בביטוח פנסיוני, כלשהוא, יהיה זכאי לבצוע ההפרשות החל מיום עבודתו הראשון.

...

בהתאם לאמור לעיל, ישלם הנתבע לתובעת סך של 1,890 ₪ (378 ₪ * 5 ימים) בגין רכיב זה. הפרש שכר בגין חודש מרץ התובעת טוענת לראשונה בסיכומיה כי הנתבע נותר חייב כספים בגין שכר שלא שולם לה בחודש מרץ 2017 עד לפיטוריה בסך של 3,612 ₪ (סעיף 37 לסיכומי התובעת), כאשר בכתב תביעתה סכום זה לא נתבע כלל, אלא רק נתבע התשלום בגין רכיב הבונוסים (אשר נדחה על ידנו כאמור לעיל)(ראו סעיף 32 ל-כתב התביעה).

לסיכום זכאית התובעת לסך של 3,166.8 ₪ , בגין רכיב זה. סוף דבר לאור האמור לעיל, דין התביעה להתקבל בחלקה.

הנתבע ישלם לתובעת תוך 30 יום מהיום את הסכומים הבאים: סך של 5,000 ₪ בגין פיצויים פיטורים.

[16: ראו והשווה - ע"ע (ארצי ) 14984-03-13 שלמה ניסן - בר-בורגר בע"מ (03.04.2017)‏‏ "טענה זו טומנת בחובה מחד הודאה בהתנהגות אשר העובד הסביר יכול היה לפרשה כביטוי ברור לרצון המעסיק להביא לסיומם של יחסי העבודה ומנגד - מתן הבהרה ברורה ומפורשת מצד המעסיק, במועד סמוך, כי ההיתנהגות כאמור לא שיקפה את כוונתו האמיתית או - כי הכוונה האמיתית שהתבטאה בשעת כעס הוחלפה מיד בסמוך לאחר מכן, בכוונה אחרת, יציבה ממנה, להמשיך ולקיים את יחסי העבודה"] למעלה מהצורך, נפנה לטופס 161 שהציגה הנתבעת במסגרת הליך זה בו התחייבה בתשלום סך 5,935 ₪ פצויי פיטורים, ויש לראות בכך הודאת בעל דין כי אישרה זכאות התובעת לפיטורים.

התובעת עם ותק עבודה של 1.66 שנים, וצברה זכאות ל- 8.33 ימי הבראה.

ראשית לגבי מועד הידיעה כאמור – התובעת שינתה גירסתה לעניין זה. בעוד בכתב התביעה טענה כי שתפה את ז'קלין בידיעה כאמור בתחילת חודש יוני,[footnoteRef:29] בסמיכות למעשה הפיטורים, בעדותה, טענה כי אמרה לז'קלין עוד בחודש מאי שהיא חושדת שהיא בהיריון וז'קלין אף שלחה אותה לרכוש בדיקת היריון ביתית.

לדבריו – "אם התובעת הודיעה לי אם ב- 10.6 היא בהריון ואסור לפטרה, אז למה היא שלחה לי הודעה נוספת ביום 27.6?"[footnoteRef:41] חנן סיפר את הדברים הבאים – [41: עמ' 6 לפרוט' ש' 15-14] " כשראינו שהתובעת לא מגיעה, אימא שלי דיברה איתה וניסתה להגיד לה לחזור לעבודה ואולי ויש שיחה מוקלטת איתה. אחרי כ-5 ימים, שלא הייתי מודע לסיפור הזה, פגשתי אותה במקרה בביטוח לאומי. שאלתי אותה מה קרה והיא אמרה שהיא צריכה מכתב, כעסה והלכה. אמרתי לה בהודעות ווטספ שאף אחד לא פיטר אותה ועומר הוא היחיד שיכול לפטר אותה. זו אשה שהיתה חלק מהמשפחה, אנו מקום קטן. בעלה של אימא שלי מוציא את ילדיה מהגן אז אף אחד לא רצה להרע לה, בטח לא כשהיא בהריון."[footnoteRef:42] [42: עמ' 5, ש' 27 ואיללך] למותר לציין, כי אילו תבעה התובעת זכויות מכוח חוק עבודת נשים, אפשר והייתה זכאית לפצוי בגין אובדן הכנסה וזכויות שונות לאור הוראות החוק, אולם התובעת לא עשתה כן ואין באפשרותינו לתת סעד מכוח חוק זה. משכך, אנו קובעים כי הפיטורים אינם קשורים להיריון התובעת ומשכך, הנתבעת לא הפרה את חוק שויון הזדמנויות בעבודה ואין התובעת זכאית לפצוי מכוח חוק זה. לסיכום על הנתבעת לשלם לתובעת סך 21,867 ₪ כדלקמן: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 7,000 ₪; השבת נכויי עובד וחוסר בהפרשות לתגמולים בסך 3,393 ₪; פצויי פיטורים בסך 5,624 ₪; תמורת הודעה מוקדמת בסך 3,850 ₪; פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך 2,000 ₪; אנו דוחים את התביעה לתשלום דמי הבראה ופצוי בגין אפליה על רקע הריון.

...

אשר על כן הנתבעת תשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך 5,624 ₪.

אנו סבורים כי דבריה של גב' ז'קלין, כפי שצוטטו על ידי התובעת עצמה, אינם מוכיחים חד משמעית כי הביעה אי שביעות רצון לגבי היריון התובעת עד כדי קבלת החלטה לסיים העסקתה.

לדבריו – "אם התובעת הודיעה לי אם ב- 10.6 היא בהריון ואסור לפטרה, אז למה היא שלחה לי הודעה נוספת ביום 27.6?"[footnoteRef:41] חנן סיפר את הדברים הבאים – [41: עמ' 6 לפרוט' ש' 15-14] " כשראינו שהתובעת לא מגיעה, אמא שלי דיברה איתה וניסתה להגיד לה לחזור לעבודה ואולי ויש שיחה מוקלטת איתה. אחרי כ-5 ימים, שלא הייתי מודע לסיפור הזה, פגשתי אותה במקרה בביטוח לאומי. שאלתי אותה מה קרה והיא אמרה שהיא צריכה מכתב, כעסה והלכה. אמרתי לה בהודעות ווטסאפ שאף אחד לא פיטר אותה ועומר הוא היחיד שיכול לפטר אותה. זו אישה שהיתה חלק מהמשפחה, אנו מקום קטן. בעלה של אמא שלי מוציא את ילדיה מהגן אז אף אחד לא רצה להרע לה, בטח לא כשהיא בהריון."[footnoteRef:42] [42: עמ' 5, ש' 27 ואיללך] למותר לציין, כי אילו תבעה התובעת זכויות מכוח חוק עבודת נשים, אפשר והייתה זכאית לפיצוי בגין אובדן הכנסה וזכויות שונות לאור הוראות החוק, אולם התובעת לא עשתה כן ואין באפשרותנו לתת סעד מכוח חוק זה. משכך, אנו קובעים כי הפיטורים אינם קשורים להיריון התובעת ומשכך, הנתבעת לא הפרה את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ואין התובעת זכאית לפיצוי מכוח חוק זה. לסיכום על הנתבעת לשלם לתובעת סך 21,867 ₪ כדלקמן: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 7,000 ₪; השבת ניכויי עובד וחוסר בהפרשות לתגמולים בסך 3,393 ₪; פיצויי פיטורים בסך 5,624 ₪; תמורת הודעה מוקדמת בסך 3,850 ₪; פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך 2,000 ₪; אנו דוחים את התביעה לתשלום דמי הבראה ופיצוי בגין אפליה על רקע הריון.

טוענת התובעת כי בשל סמיכות הזמנים בין הידיעה על דבר הריונה ובין פיטוריה ובשל העובדה כי פיטוריה נעשו בסמוך להשלמת תקופת עבודה של חצי שנה זכאית היא לפצוי מכח חוק עבודת נשים (ר' גם סיכומים, עמ' 8 לפרוטוקול הדיון, שורות 32-34).

אלא שבעניין הולצמן קבע בית הדין כי הראיות שנפרשו בתיק הוכיחו את רצונה הברור של המעסיקה לעקוף את הוראות חוק עבודת נשים, כאשר בין היתר, הודעת הפיטורים נימסרה לעובדת ימים ספורים לאחר שסיפרה למעסיקה על ההיריון והיא פוטרה מספר ימים לפני מלאת שישה חודשים להעסקתה תוך תשלום חלף ההודעה המוקדמת על מנת להביא לניתוק מיידי של יחסי העבודה, ולאחר שבשיחת הסיכום בין העובדת למעסיקה התייחסה האחרונה מפורשות לעניין הריונה של העובדת והקשיים העתידיים האפשריים שצפויים ממנו בכל הנוגע לעבודתה.

."מן ההכרח שאתייחס גם להודעה המשמחת שהודעת לי אתמול לאחר שהודעתי לך על הזימון הנ"ל – היותך בהריון. ראשית אבקש לאחל לך מכל ליבי מזל טוב ואיחולים ללידה קלה ולידיים מלאות, אין דבר משמח מכך. בהיבט הענייני הנוגע להליך שבנדון ולמען ההבהרה אין בכל כדי למנוע או לעצור את התהליך מפאת הותק הקצר יחסית של עבודתך בחברה. זאת בהתאם להוראות החוק הנוגעות לעניין זה...". בהקשר זה נציין כי התובעת, שטוענת שדבר הריונה כבר היה ידוע בחברה ועל כן יש לראות כ'חשודה' את סמיכות הזמנים באופן המחייב מתן הגנה לפי חוק עבודת נשים, לא זימנה לעדות את הממונה עליה, גב' רינת בסן ולא הוכיחה כי דבר הריונה היה ידוע עוד באפריל אצל הגורם בעל הסמכות להורות על פיטוריה (ר' סעיף 4 לתצהיר התובעת, ר' גם עדות מנהל הנתבעת, מר שובי, בעמ' 7 לפרוטוקול הדיון, שורות 27-35).

התובעת בכתב תביעתה, תצהירה או אף בעדותה בפנינו לא טענה כי הופלתה על רקע הריונה או כי פוטרה בגינו אלא טענתה למעשה הייתה כי מנהליה הכשילו אותה מבצוע מכירות גבוהות יותר (ר' סעיף 7 לתצהירה) כאשר בהמשך טענה כי היו אלה הקולגות שלה, להם סייעה בגין הידע שלה בעיצוב ארונות, כאשר שיחות מכירות הופסקו בשל כך שחבריה ביקשו ממנה עזרה בתחום (ר' עמ' 5 לפרוטוקול הדיון, שורות 22-28).

...

נוכח האמור, אנו דוחים את תביעתה של התובעת לסעדים הנובעים מחוק עבודת נשים, ובכלל זאת את תביעתה לפיצוי ממוני בגין פיטוריה ללא היתר, כמפורט בסעיף 16 לכתב התביעה.

גם משיחת השימוע, נספח ג' לתצהיר נתבעת, עולה כי טענות הנתבעת בקשר לעבודתה של התובעת היו ענייניות, ואף כי התובעת אינה מסכימה לאלו, לא עלה באותה שיחה עניין הריונה ובסופו של דבר מדובר בפררוגטיבה של המעסיק להחליט כי עובד/ת אינו ממלא אחר הציפיות ממנו.

זאת אומרת, שוכנענו כי פיטוריה של התובעת לא היו קשורים להריונה, הריונה לא נשקל במכלול השיקולים שהובילו לפיטוריה וכי אלו נעשו מהטעמים עליהם עמדה הנתבעת במהלך ניהול ההליך, במסגרת כתב ההגנה שהגישה, בתצהיר מנהלה ובעדותו בפנינו.

סוף דבר נוכח האמור, תביעתה של התובעת נדחית על כל ראשיה.

בשל פיטוריה בנגוד לחוק עבודת נשים, עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בפצוי לא ממוני לפי סעיף 13א לחוק עבודת נשים בסך 50,000 ₪, וכן בבפיצוי ממוני בגין הפסדי שכר עד לתום התקופה המוגנת (מיום 1.9.19 ועד מועד הלידה המשוער ביום 30.1.20 ו- 60 ימים לאחר תום תקופת ההעדרות בשל הלידה) כלומר בגין 7 חודשים במכפלת המשכורת החודשית בסך 3,423 ₪, המסתכמים בסך 23,961 ₪.

התובעת טענה כי הופלתה על רקע ההיריון וכי אילמלא הריונה לא היתה הנתבעת מזדרזת לפטרה בסמוך למלאות 6 חודשים להעסקתה.

פסיקת פיצוי שכזה מיועד להביע מורת רוח מהיתנהגות המעסיק שהפר את הוראות החוק (ע"ע (ארצי) 44776-05-16 סירטו – הפניקס קרנות פנסיה מאוזנות ותיקות בע"מ (19.2.18)).

] בגין הפקדות הנתבעת לגמל במהלך תקופת העבודה זכאית התובעת לפצוי בסך 1,310 ₪, לפי התחשיב הבא: חודש שכר מבוטח בש"ח הפקדות המעסיק לגמל בש"ח 03/19 3,062 199 04/19 3,268 212 05/19 5,043 328 06/19 3,340 217 07/19 4,371 284 08/19 1072 70 סה"כ 1,310 התובעת העמידה את התביעה ברכיב זה על סך 1,304 ₪, וכך אנו פוסקים.

...

בהתחשב בפגמים אלה בהסכם מצאנו להעמיד את הפיצוי על סך 2,000 ₪.

סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצוי בגובה הפסדי שכר לתקופה המזכה סך 23,961 ₪; פיצוי בגובה הפסד דמי הבראה לתקופה המזכה סך 1,505 ₪; פיצוי בגובה הפסד הפקדות לגמל לתקופה המזכה סך 1,528 ₪; פיצוי בגובה הפסד פיצויי פיטורים סך 4,619 ₪; פיצוי בגובה הפסד הודעה מוקדמת סך 2,129 ₪; פיצוי לא ממוני לפי חוק עבודת נשים סך 12,000 ₪; חלף הפקדות מעסיק לגמל סך 1,304 ₪; בגין פגמים בהודעה על תנאי עבודה סך 2,000 ₪.

הוגשה תביעה שכנגד על סכום הודעת הקזוז בגין חלף הודעה מוקדמת (5,824 ₪), החזר הפסקות (9,438 ₪), הפקדות חלק עובד לפקדון מסתננים (2,580 ₪), כסוי חובה של התובעת בגין חלקה לקרן מסתננים (1,857 ₪).

על פי הוראות סעיף 13 (ג) לחוק העסקת עובדים ע"י קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996, לא חל על העסקתה של התובעת כל הסכם קבוצי או צו הרחבה, למעט הסכם הקבוצי הכללי בין חברות לאספקת שירותי משאבי אנוש בישראל והאיגוד הארצי של חברות למשאבי אנוש שליד איגוד לשכות המסחר לבין ההסתדרות הכללית והלאומית (16.2.04) שהורחב בצו הרחבה.

על פי תלושי השכר לא נוכו כספים לפנסיה משכרה של התובעת כיוון שהתובעת עבדה רק 6 חודשים אצל הנתבעת 2 וממילא לא הייתה זכאית להפרשות פנסיוניות.

האם פוטרה התובעת בנגוד לחוק עבודת נשים? בתצהירה הצהירה התובעת (סעיף 33): "כפי שהוסבר לי ע"י ב"כ, פיטוריי המידיים, ללא שימוע ו/או הודעה מוקדמת, בעודי בהריון, וחרף ידיעת הנתבעת 1 אודות ההיריון, מנוגדים לחוק עבודת נשים התשי"ד 1954, ולחוק שויון הזדמנויות בעבודה התשמ"ח 1988", כאשר ברור שכלל לא הייתה בהיריון באותה תקופה.

אכן התובעת פוטרה בחודש 7/19 אך אין חולק, אף לשיטת התובעת, כי הנתבעת חזרה בה מהודעת הפיטורים: "עו''ד דור: אז אחרי שפוטרת, החזירו אותך לעבודה וביטלו את הפיטורים שלך נכון? זה גם כתוב בכתב התביעה נכון?

התובעת זכאית לימי הבראה גם לכל תקופת חופשת הלידה (25 שבועות) (סעיף 6 (ה) לצוו הרחבה בעיניין דמי הבראה) נוכח ותקה של התובעת הכוללת גם את התקופה שהועסקה ע"י הנתבעת 2.

...

בנסיבות אלו אנו מחייבים את הנתבעת ב- 9 ימי חג לשנה.

פיצויי הלנה נוכח דחיית תביעתה של התובעת לפיצויים ולשאר רכיבי התביעה הרלוונטיים להלנה, נדחה רכיב תביעה זה. סוף דבר: התביעה נדחית ברובה.

נוכח דחיית מרבית התביעה, התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.