תביעה בגין פגיעה במוניטין עסקי

בפני בקשה של רשת "בורגרס-בר" למתן צו מניעה זמני שיורה למשיבים "להפסיק לאלתר ולהמנע מלעסוק, במישרין ו/או בעקיפין, במיזם ו/או בעסק המתחרה במבקשת ו/או במוצריה וזאת לתקופה של שנתיים. להמנע מלעשות כל שימוש בסודות המבקשת ו/או במתכוניה ו/או בנוסחות שיוצרו על ידה וכן להמנע מלעשות שימוש במוזכר בו פעל סניף הרשת של המבקשת בעשור האחרון (בחוב בעלי המלאכה, פינת החורש 31, נתיבות.

לטענתה, קיים חשש שתיגרם למבקשת פגיעה במוניטין "שכרגע לא ניתן לאמור אותה בכסף ולא ניתן יהיה לאמוד אותה כספית. אני מכיר הרבה תביעות בגין פגיעה במוניטין שנדחו בשל כך שבעצם לא ניתן היה להוכיח את הפגיעה במוניטין על אף שהיתה קיימת" (עמ' 2 ש' 35 עד עמ' 3, ש' 8).

...

לטעמי, גם אם יקבע, כי המבקשת הציבה, לכל הפחות "שאלה רצינית שיש לדון בה" (רע"א 7139/96 טריגוב נ' טפחות בנק למשכנתאות, פ"ד נא(2)661), הרי שדין הבקשה להידחות מטעמים אחרים.

אין בידי לקבל את טענות המבקשת גם בענין זה. תקנה 363(א) לתקנות קובעת: "בית המשפט רשאי ליתן סעד זמני בטרם הוגשה תובענה, אם שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות הענין, ובלבד שתוקפו של הצו יהיה מותנה בהגשת התובענה בתוך שבעה ימים ממועד מתן הצו או בתוך מועד אחר, שקבע בית המשפט מטעמים מיוחדים שיירשמו". במילים אחרות, התקנות מסמיכות את בית המשפט ליתן סעד זמני בטרם הגשת תובענה וזאת רק אם "שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות הענין". הנסיבות העשויות להצדיק הגשת סעד זמני בטרם הגשת התביעה העיקרית, עניינן, ככלל, בדחיפות בהגשת הסעד הזמני מחד והעדר זמן להכנת התביעה העיקרית במקביל, מאידך.

לפיכך, הבקשה לסעד זמני נדחית.

כן הוגשה התביעה בגין פגיעה בסודות מסחריים של התובעים, במידע עסקי ובמוניטין הטוב שלהם, וזאת תוך הפרה של חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"), וכן בשל גניבת עין, תאור כוזב, היתערבות לא הוגנת וגזל סוד מסחרי.

...

טענות הנתבע בתשובה לבקשה לא צורף תצהיר בתמיכה לה, ומשכך יש לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות, ובהתאם בדין ובהלכה הפסוקה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

כך גם אם יתברר כי התביעה העתידית תוגש לסעד שהוא חלופי לסעדים נשוא תביעה זו. לאור כל האמור לעיל, מתקבלת הבקשה.

סך של 100,000 ₪ בגין הפגיעה במוניטין העסקי וירידה בתשואות ריווחי העסק נוכח פירסומי הנתבעות.

על פניו, התלונות הבודדות שהוגשו על ידי הנתבעות הוגשו לרשויות המוסמכות ונעשו לשם הגנה על עניינים אישיים כשרים של הנתבעות, באופן המבסס הגנה אפשרית כנגד תביעה בגין פירסום לשון הרע, בהתאם לסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע.

...

לאור האמור, מצאתי כי אין מקום להתיר הגשת ההקלטה בשלב מאוחר זה, ואני מורה על הוצאתה מהתיק.

לסיכום, לא עלה בידי התובע להוכיח הגשת מאות תלונות כנגדו על ידי הנתבעות, באופן המקים עוולה לפי החוק לאיסור לשון הרע או לפי עוולת הנגישה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להידחות.

על יסוד האמור, יש לקבוע שאין ראיה לקיומו של ליקוי בעיניין זה, ויש לדחות את תביעתו של טרבלסי גם בעיניין זה. פגיעה במוניטין ועגמת נפש כמפורט בפרק המחלוקות, טרבלסי תבע, בנוסף לפיצויים בגין ליקויי הבניה הנטענים, גם פיצויים בסך של 100,000 ₪ בגין פגיעה במוניטין, ופצוי ב"סכום מוערך" של 30,965 ש"ח בגין הטירחה, הטרדה ועגמת הנפש שנגרמו לו. בהקשר זה תמך טרבלסי את תביעתו באמור בסעיף 54 לתצהיר, שם נרשם באופן כללי, ללא כל ראיה תומכת, כך: "אטען, כי כתוצאה ממעשי הנתבעת וגם/או כתוצאה ממחדליה וגם/או כתוצאה ממעשי וגם/או ממחדלי מי מטעמה, ביחד ולחוד – כנטען, כמפורט וכמתואר לעיל (ובכלל זה, כמפורט בחוו"ד הנ"ל, מטעמי) – הרי נגרמו לי וגם/או לקבוצה הנ"ל שבבעלותי ובניהולי, נזקים רבים וכבדים, ובכלל זה פגיעה קשה במוניטין ובתדמית העסקית, הפסדים כספיים ניכרים (לרבות הצורך בתיקון הפגמים והליקויים הנ"ל), אשר נגרמו בשל העבודה הרשלנית והחובבנית שבוצעה ע"י הנתבעת(, חיסרון כיס (בין היתר, עקב עצירת התשלומים האמורים להשתלם לידי וגם/או לידי הקבוצה הנ"ל, מהמזמין), עיכוב במסירת המבנים (אשר לכשעצמו הסב נזקים, הפסדי ופגיעה במוניטין), אובדן הכנסות (קרי, אובדן פרוייקטים אחרים נוספים) הוצאות רבות, טירחה, טירדה, עגמת נפש וכיו"ב." עדותו של טרבלסי בעניינים המפורטים בסעיף 54 לתצהירו, היא עדות יחידה של בעל דין ושנדרשים טעמים מיוחדים כדי לקבל אותה (ראו סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971.

...

היות שאין מחלוקת, כי בוצעה התקנה חלקית של הפלאשינגים והפשיות, אזי סכום נתבע של כ- 14,000 ₪ לפני מע"מ, מהווה אומדן סביר בעניין זה, ואני קובע כי על טרבלסי לשלם לקבלן המבצע את הסכומים שנתבעו בגין ההתקנה החלקית של הפלאשינגים והפשיות, דהיינו סכומים של 13,920 ₪ ו- 13,770 ₪, בהתאמה, ולפני מע"מ. עניין אחרון שיש לדון בו, הוא דרישת הקבלן המבצע לקבל סך של 2,500 ₪ בגין יישום הפלציב, אלא שבעניין זה מדובר בעדות יחידה של בעל דין, שאיננה נתמכת בראיה אובייקטיבית כלשהי, ועל כן לא עלה בידי הקבלן המבצע להרים את עול ההוכחה המוטל עליו בעניין זה. טרם סיום הדיון בתביעה הנגדית, יש לדון בטענת טרבלסי, שיש להפחית מן הסכומים שעליו לשלם לקבלן המבצע את הסך של 33,930 ₪, אותו שילם לחברת "אור הצללים" בע"מ, בגין עבודות שביצעה במבנים הנדונים (ראו החשבונית נספח ג' לתצהירו של מר טרבלסי).

סוף דבר התביעה הראשית מתקבלת באופן חלקי כאמור בסעיף 61 לעיל, ואני מחייב את חברת נדאף ראוף עבודות מתכת בע"מ לשלם למר אביעד טרבלסי סך של 11,500 ₪, בתוספת מע"מ כחוק.

התביעה הנגדית מתקבלת באופן חלקי, כאמור בסעיפים 103 ו- 105 לעיל, ואני מחייב את מר אביעד טרבלסי לשלם לחברת נדאף ראוף עבודות מתכת בע"מ סך של 106,440 ₪, בתוספת מע"מ כחוק.

אין בידי לקבל טענה זו. מעיון בסעיף 32 לכתב ההגנה עולה, כי הנתבעת הכחישה הן את הכמויות שנטענו על ידי התובע ("תובע תשלום עבור עבודה שכלל לא בוצעה על ידו") וכן הכחישה את העלויות שהתובע נקב בהם בכתב התביעה ("התובע דורש תשלום גבוה מהמחיר החוזי המוסכם .... דרישה זו מעידה כאלף עדים על חוסר תום הלב ועל הסחטנות שבהתנהלות התובע").

סך של 30,000 ₪ בגין עגמת נפש ופגיעה במוניטין התובע טען, כי הוא זכאי לפצוי בסך של 30,000 ₪ בגין הפגיעה במוניטין העיסקי ובשמו הטוב.

...

טענות התובע לטענת התובע, תחילה, בהתאם לסיכום שבין הצדדים, נדרשה הנתבעת לשלם סך של 28,000 ₪ (בתוספת מע"מ) עבור העמדת "אב טיפוס" לרכב מסוג " סאוונה" וסך של 2,100 ₪ (בתוספת מע"מ) עבור התקנת צמות חשמל ייעודיות והתאמת מערכת חשמל לדרישות משרד הביטחון, לכל רכב.

משכך, מצאתי לדחות את טענות הנתבעת גם ברכיב זה. לסיכום לאור כל האמור לעיל, התובע זכאי לתשלום מהנתבעת בסך של 32,500 ₪ בתוספת מע"מ, קרי סך של 38,025 ₪ כולל מע"מ. מסכום זה יש לקזז סך של 28,899 ₪ (כולל מע"מ) ששולמו לתובע ביום 10.7.20.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 9,126 ₪ בתוספת הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (14.1.2019) ועד למועד התשלום בפועל.