תביעה בגין פגיעה בזכויות קניין רוחני, מוניטין וגניבת עין

לא ניתן גם לטעון גם לגניבת עין, שכן לא הוכחה פגיעה במוניטין, וממילא שהמשיבה אינה מפרה סודיות כלשהי ולמבקשת לא נגרם כל נזק.

אשר לגניבת עין - לעת הזו מוניטין לא הוכח ומכאן שלא ניתן לקבוע איזו גרסה עדיפה ביחס לרכיב זה של התביעה.

תחת זאת מורה בית המשפט העליון, כי במקרה של הפרת זכות קניין רוחני, הסעד הראשון הוא צו מניעה.

ראו, רע"א 6141/02 אקו"ם בע"מ, אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה בישראל נ' תחנת השידור גלי צה"ל, נז(2) 625, 629 (2003)): "ליוצר זכות קניין ביצירתו, וזכות זו, המעוגנת בסעיף 3 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחרותו, הנה כידוע זכות יסוד במשפטנו. מטיבה של הזכות, בכפיפות למיגבלות שבחוק ובהסכמים שבעל הזכות הנו צד להם, שהיא מקנה לבעליה את הכושר לעשות בקניינו כראות עיניו, ובכלל זה להעמידו לשימושו של אחר בתנאים שייראו לבעל הזכות או לשלול שימוש כזה אם נעשה הוא בנגוד לדעתו של בעל הזכות. טענתו של פלוני כי רשאי הוא להשתמש בקניינו של אדם בלא הסכמתו אך משום שהלה דורש עבור השמוש מחיר הנראה בעיני פלוני מופרז, לא תוכל להשמע.

המלומד גרינמן, בספרו זכויות יוצרים, היתייחס אף הוא ליישום מאזן הנוחות השונה במקרה דנן מסכסוכים אזרחיים רגילים (עמ' 795): "ביישום הכללים הנהוגים בקשר לצוי מניעה שאינם מבוססים על זכות קניינית, ניתן בדרך כלל משקל לשאלה אם ניזקי התובע מהמשך מעשיו של הנתבע יהיו ניתנים לפצוי כספי. חשיבותו של שיקול זה פוחתת מקום שמדובר בפגיעה בזכות קניינית". בהתאם ציין המחבר, כי בכל הנוגע למתן צוי מניעה בתביעה להפרת זכות יוצרים (כאשר הזכות מוכרת ולו לכאורה), גוברת חשיבות ההיבט הקנייני ופוחת משקלו של מאזן הנוחות, לאמור (עמ' 795-796): "מדברים אלה עולה שבכל הנוגע למתן צו מניעה זמני בתביעה בגין הפרת זכות יוצרים, גוברת חשיבותו של ההיבט הקנייני של הזכות ופוחת משקלו של מאזן הנוחות". לטעמי, מאזן הנוחות שריר קיים ומהותי גם לעת הזו.

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ולאחר ששמעתי את הצדדים סברתי, כי דין הבקשה למתן סעד זמני להתקבל וזה יעמוד בתוקף עד להכרעה בהליך העיקרי והכל בכפוף לאמור להלן.

יוער, כי הבאתי בחשבון את ההלכות הכלליות בדבר מתן צו עשה המשנה מצב קיים, ואולם נוכח הפסיקה בעניין הקניין הרוחני, כמו גם נוכח הצורך המיידי להגן מפני ההפרה סברתי שאין מנוס אלא ליתן צו שכזה.

סוף דבר: דין הבקשה להתקבל.

אני מורה בזאת למשיבה להימנע מלהפעיל (במשירין או בעקיפין) את "מחשבון משכנתא smart", המצוי באתר האינטרנט שלה שכתובותו /http://hishavnu.co.il/mortgage-smart וזאת עד להכרעה בתובענה.

בין היתר טענו המערערות, כי אמזון הפרה מדגמים, סימני מסחר וזכויות יוצרים ובצעה עוולות של גניבת עין, הטעייה, רשלנות, גזל, הפרת חובה חקוקה והיא אף פגעה במוניטין שלהן, עשתה עושר ולא במשפט וכן עוולה בלשון הרע ופגעה בזכות החוקתית לקניין.

עוד נקבע כי "מאחר שהאתר כלל לא מכוון לציבור הישראלי, לא סביר כי לאמזון הייתה קיימת ציפייה כי אם יצרן ישראלי ייפגע עקב פגיעה בקניינו, אמזון תצטרך להתדיין בישראל. הדבר נכון שבעתיים, שעה שמדובר בתביעה בגין הפרת זכויות קניין רוחני וזכויות אלו הן טריטוריאליות. אכן, נטען כי חלק מהזכויות נרשמו אף במדינות בחו"ל ואולם, לא ניתן פירוט על המדינות שבהן מוגנות הזכויות והאם קיימת למי מהמוצרים הגנה על פי דיני ארה"ב. המשיבות לא פרטו בנושא זה והדבר פועל לחובתן." (סעיף ד.3 להחלטה מושא העירעור).

...

בקשה לראיות נוספות בערעור אני דוחה את בקשת המערערות להגשת ראיות נוספות, אשר נעשתה בשלב מאוחר מאוד ולאחר שהתקיים הדיון בעל פה בפני, ללא הסבר מדוע הראיות לא הומצאו לערכאה קמא, ותוך שהיא נעשית בניגוד לדין ולהנחיית נשיאת בית המשפט העליון (1/92) הקובעת כי אין לצרף את הראיה שצירופה מבוקש לבקשה.

סוף דבר הערעור מתקבל, אני מבטלת את החלטת כבוד השופט שילה (בשבתו כרשם) וקובעת כי נעשתה המצאה כדין למשיבות.

בשל התנהלות המערערות בכל הנוגע לבקשה לראיות נוספות, אני פוסקתכי המשיבות ישלמו למערערות הוצאות מופחתות בגין הליך זה בסך של 5,000 ₪.

עוולת גניבת עין נועדה להגן על תובע מפני פגיעה בזכות קניינית במוניטין; אין מדובר בעוולה שנועדה להגן על הצרכן מפני תחרות לא הוגנת (עניין דיאליט, סע' 92; עניין איי די איי, סע' 57 (סיפא); עניין אנג'ל, סע' 8; עניין דדון-יפרח, סע' 8-7;  עניין אורט, סע' 16).

ההנמקות המקובלות לסעד הפצוי הסטאטוטורי בחוק עוולות מסחריות ובדיני זכויות יוצרים, נוגעות לקושי המיוחד שבהוכחת נזק בגין פגיעה בזכויות הקניין הרוחני ולמגמה הרתעתית-עונשית בהנתן קלות יחסית של גזל בתחומים אלה (ע"א 1203/13 טומשובר נ' ארט אופיק בע"מ (6.5.2015), פסק דינו של כב' השופט סולברג; ע"א 45/08 מיגדור בע"מ נ' גייל (29.12.2010), סע' 59; עניין טוטו זהב, סע' 17; דויטש, עמ' 94-88).

...

בהקשר זה ניתן להזכיר את דבריו של בית המשפט העליון לפיהם, "אמנם, כעניין שבשגרה 'נתבעים טורחים להרבות הכחשות בכתב הגנתם'..., דבר שהוא מן המפורסמות וההתייחסות אליו היא לא אחת בהתאם. ברם, תקנות 85 ו-86 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעות כללים באשר לטיבה של ההכחשה הנדרשת" וכי "בסופו של דבר יש לאחוז את השור בקרניו ולבדוק מהי לאמיתה המחלוקת..." (רע"א 9952/08 כלב (לרון) נ' עירית הרצליה (11.2.2009) (עניין כלב)).

על רקע האמור והמארג הראייתי הכולל שהובא בהליך, יש לומר כי מתקיים גם היסוד השני בעוולת גניבת עין ובהתאם, כי הוכחה עוולה זו. הפיצוי סעיף 13(א) לחוק עוולות מסחריות קובע: "בית המשפט רשאי, על פי בקשת התובע, לפסוק לו, לכל עוולה, פיצויים בלא הוכחת נזק, בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים". פיצויים סטטוטוריים נפסקים לפי בקשת תובע ובכפוף לשיקול דעת בית המשפט, גם כאשר התובע יכול היה להוכיח נזקים ממשיים אולם בחר משיקוליו-שלו לתבוע דווקא את הסעד של הפיצוי ללא הוכחת נזק (עניין דגלי אומות, סע' 71).

סוף דבר, הנתבעים מחוייבים בזאת כלפי התובעות כדלקמן: הנתבעים 2 ו-7 (ביחד ולחוד) – 625,000 ₪; הנתבעים 3 ו-8 (ביחד ולחוד) – 350,000 ₪.

הבקשה הוגשה במסגרת תביעה שהגיש המשיב (להלן "המשיב" או "אמזלג") ביום 17.8.2016 כנגד שורה של נתבעים וביניהם גם המבקשים, אשר מתבססת על עילות נטענות של הפרת זכויות יוצרים של המשיב; פירסום לשון הרע, גזל; גניבת עין; פגיעה במוניטין; ועילות נוספות.

עוד הודגש כי עילת התביעה בגין לשון הרע נתבעה בתביעה הקודמת ולכן לא חל לגביה מעשה בית דין בשל פסק הבורר.

בסעיף זה נכתב בזו הלשון: "אין כל הידע, ההמצאות, התהליכים, הטכנולוגיות והפטנטים המשמשים ו/או המיועדים לשימוש בהליכי המחקר, הפיתוח, היישום, הייצור ושיווק המוצר, הנם בבעלות עשבי קדם הזכאית לעשות בהם שימוש על פי כל דין מבלי שהדבר מהוה הפרה של זכות של צד ג' כלשהו". לטענת המבקשים, בהתאם לסעיף 15.4, כל הקניין הרוחני שייך לחברה ולכן אין בידי המשיב זכות תביעה.

...

החלטתי תחולק על פי עילות הסילוק שנטענו בבקשה.

באשר להעדר יריבות עם קיטרון, דין הטענה להידחות בשלב זה. ראשית, מסכת האירועים המתוארת על ידי שני הצדדים אינה תומכת בטענה בדבר העדר יריבות.

הימנעות מתשלום אגרה המבקשים טוענים כי דין התובענה להידחות מחמת אי תשלום אגרה.

בהתאם לסכום התביעה המשוער, ישלם המשיב אגרה כמתחייב מהוראות הדין, בד בבד עם הגשת כתב התביעה המתוקן.

העוולה של גניבת עין אינה באה להגן על הסימן הרשום, אלא על המוניטין, כאשר התנאי האחד הוא המוניטין שיש לטובין או לשירותים של התובע (שהוא הבעלים ולא התובעת דנן), והאחר, חשש סביר להטעיית הציבור כי טובין או שירותים שמציעה הנתבעת לציבור – טובין או שירותים של חברת דופונט למשל הם, או שקשורים הם אליה.

מכל מקום, שאלת הפגיעה בזכויות הקניין הרוחני – בין אם פטנט, זכויות יוצרים או סימני מסחר (רשום ואינו רשום) או גניבת עין כעוולה מסחרית או עשיית עושר ולא במשפט – אינן רלוואנטיות לתובענה דנן משאין ענייננו הגנה על המותג ובעל הזכויות בו (המזכה) אלא בהטעיה הצרכנית של התובעת המקנה לה זכות לתובע מכוח חוק הגנת הצרכן (אם כי גם לעוסק יש זכות לתבוע בגין הטעיית צרכנים מכוח פגיעה בסחר הוגן עת הרשות להגנת הצרכן עוסקת גם סחר הוגן בין עוסקים משיש בדבר בסופו של יום לפגוע בצרכנים והיא מתוה הנחיות נורמאטיביות להחלה בין עוסקים, אולם לא מכוח החלת חוק הגנת הצרכן משאינו חל על עוסק).

...

נתתי דעתי לטענת התובעת כי כדי ליצור אי כה ארוך (3.15 מטר) היה צורך לחבר בין שתי פלטות ועבודה כזו – לחבר 2 פלטות "בלי שהחיבור יראה, יכול להיעשות רק עם הקוריאן המקורי של דופון דה נמור, ולא ניתן להיעשות בצורה מושלמת עם סטארון של סמסנוג" ולכן התוצאה היא "מאוד מכוערת" והאדם ששלח נציג הנתבעת לא צלח לתקן.

על כן, אני סבורה כי לפצות את התובעת בסך של 6250 ₪ פיצוי בגין הטעיה ועוגמת הנפש שנגרמה לתובעת בשל כך, וכן 4800 ₪ הוצאות משפט (ובכלל זה 4000 ₪ ששילמה התובעת עבור המומחה).

סך הכל תשלם הנתבעת לתובעת סך של 11,050 ₪ תוך 30 יום מהיום.