על פי הנתבעת, בנסיבות המקרה דנן, אין כל עילה נגדה, על פי הוראות חוק שירותי תעופה, כי מדובר בעיכוב שניגרם כתוצאה מנסיבות שאינן תלויות בנתבעת, כאשר העיכוב נבע מהיעדר כשירות של צוות המטוס שיועד לבצוע הטיסה נשוא התביעה, בשל עיכוב בהגעת המטוס מטיסה קודמת.
...
הנתבעת טוענת כי היא פעלה כדין, וכי לתובעים אין כל עילת תביעה נגדה, כך שדין תביעתם דחייה.
באשר לנזקים העקיפים להם טוענים התובעים, הפסד ימי הטיפול, עלות ההסעה משדה התעופה בפראג והנזק הלא ממוני, הרי, כך הנתבעת, לאור עקרון ייחוד העילה, הקבוע בסעיף 10 לחוק התובלה האווירית, אין לתובעים כל עילת תביעה בגין נזקים אלו, וגם מנימוק זה, דין תביעתם להידחות גם ברכיב זה.
הנתבעת מפנה בעניין זה לפסק דינו של בית המשפט המחוזי- מרכז בתיק ת''צ 55278-03-18 סנדלמן נ' ריינאייר (פורסם בנבו), שם קבע בית המשפט את הדברים הבאים: " לאור מילותיו המפורשות של סעיף ייחוד העילה, אין לתבוע מוביל אווירי בעילות שאינן מכוח חוק שירותי תעופה, בנסיבות שבהן חלה אמנת מונטריאול. בנסיבות אלו גם סעיף שמירת הדינים שבחוק שירותי תעופה(סעיף 16) אינו יכול לסייע למבקשים... משום כך יש להותיר בבקשות האישור את העילות הנובעות מחוק שירותי תעופה בלבד".
הנתבעת טוענת, כטענה חלופית, כי עסקינן בתביעה מנופחת ומופרזת של פיצוי בשיעור 15,000 ש''ח, ללא כל בסיס עובדתי או משפטי.
בבחינת טענות הצדדים, הרי שהמחלוקת מצטמצמת לשאלה בדבר חסותה של הנתבעת בצילו של איזה מבין סעיפי הפטור מחובת פיצוי, כאשר, לטעמי, טענה זו דינה להידחות.
