בהמשך להודעה לנתבעת, הגיע לביתו בעל מיקצוע אשר איבחן ליקוי באיטום קופסת הבקורת במקלחת.
אשר לתביעת התובע בגין אובדן ימי עבודה, הרי שמקום שבו מצאתי לקבוע, כממצא עובדתי, כי הנתבעת כשלה לספק לתובע שירותי שרברבות אשר יאתרו ויתקנו את הנזק בצנרת בביתו, על אף מספר ביקורים שכאמור, לא הניבו פרי, לא מצאתי סיבה שלא לפצות את התובע בגין הימים שנאלץ לקבל את פניהם של נציגי נתב והפסד ימי עבודה לחינם, שכן כאמור, מקור הנזילה לא אותר גם לא אחרי כל הביקורים.
עוד יש לציין כי שמאי הנתבעת, במהלך סיכומיו אחז בדו"ח זה ואף הקריא ממנו באופן "מדגמי" מתוך מטרה לבסס את הטענה כי הנתבעת לא התרשלה וכי איתור נזילות עלול להצריך מספר רב של ביקורים.
...
לא זו אף זו, עיון בנספח 5 לכתב התביעה מאושש, למעשה את טענת התובע כי נציגי חברת נתב ביקרו בביתו מספר רב של פעמים ועל כן, מקובלת עליי הטענה כי הפנייה לבעל מקצוע העצמאי נעשתה לאחר כשלון נתב לאתר את מקור הנזילה ואובדן אמון ביכולתה לעשות כן.
עצם ההסכמה של הנתבעת לשלם לבעל מקצוע העצמאי והטרוניה שהועלתה על ידה כלפי התובע שלפיה סירב להמשך הטיפול באמצעות השרברב שבהסדר, סותרת את טענתה כי לאחר ביצוע התיקון על ידה לא אותרה עוד נזילה.
לאור האמור, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 4,500 ₪ בגין עלות תיקון הנזילה במקלחת.
אי לכך, בגין ראש נזק זה, תשלם הנתבעת לתובע סך של 6,000 ₪.