ברע"א 9085/00 שטרית נ' אחים שרבט חברה לבנין בע"מ, פ"ד נז(5) 462, 471 (2003) נפסק:
"אשר להחלפת הריצוף, מדובר בשאלה של עלות ריצוף פגום בשטח הרכוש המשותף. בית-המשפט קבע, על סמך חוות-דעת מומחה, כי מדובר בעלות של 10% מכלל הריצוף ברכוש המשותף. עיון בחוות-דעתו של המומחה מעלה כי קביעה זו עולה בקנה אחד עם קביעתו המקצועית, וכי יש טעם במסקנה כי פגמים שוליים, יחסית, בריצוף אינם מצדיקים החלפת הריצוף כולו. לפיכך אין מקום להתערב בקביעת בית-המשפט בעיניין זה."
לבית המשפט שיקול דעת האם להעניק לתובע פיצוי מלא בגין אי התאמה של השבת המצב לקדמותו, או שמא ניתן להסתפק בפצוי חלקי שעה שעלות הסרת אי ההתאמה אינה מידתית להקף הנזק (השווה ע"א 2904/92 עריית תל אביב נ' עזבון המנוח לטרהויז, פ"ד נ(1) 754 (1996) שם נקבע כי יש לחתור לפצוי שיהיה סביר, צודק ולא יעשיר באופן בלתי סביר את התובע - פיצוי שישקף עד כמה שניתן את הנזק אשר נגרם לניזוק בפועל).
יתרה מכך, הנתבעת הביעה עמדתה כי אם קיים ליקוי דינו להתברר מול נציגות הבית המשותף, וכי במידה וקיים ליקוי אינה מכחישה חובתה לתקנו.
אמנם מדובר במספר מוקדים של עבודות אשר ביצוען יגרום אי נוחות רבה לגרים בבית, אולם לא מצאתי כי הקף העבודה מחייב פינוי הדירה, ולכן אין מקום לפצוי בגין דיור חלופי.
מעשה של יום ביומו, שעובר להגשת תביעה שעניינה ליקויי בניה, רוכש הדירה פונה לקבלן בדרישה לתקן את הליקויים המפורטים בחוות דעת של מומחה מטעמו, חוות דעת שעל פניה, היא "מנופחת" ונועדה להרשים את הצד השני או את בית המשפט, בסכום הנקוב בה לגבי כל אחת מהדירות.
הואיל והתביעה התקבלה רק בחלקה הקטן, מצאתי לנכון לשפות את התובע רק בחלק מתשלום האגרה ולכן הנתבעת תישא בהוצאות התובע בגין אגרה בסך של 1,250 ₪.
...
לאור מסקנה זו אין לקבל את עמדת המומחה כי הפילר ברכוש המשותף יוצר הפרעה לשימוש בחניה, ואין לקבל מסקנתו כי על הנתבעת לזמן יועצים לפתרון הבעיה.
סוף דבר
כאמור לעיל, מסתכם הנזק בגין ליקויי בניה בסך של 37,943 ₪ ולסכום זה יש להוסיף פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין נזק לא ממוני.
על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 42,943 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה.
