הוא לא הוכיח כי מה שגרם להחלקתו הוא אותו כתם השמן, ומאחר ונראה כי רכבו החליק, והגם אם אקבל את גירסתו, נראה שהיו רכבים נוספים שלא החליקו דוקא בשל כתם השמן אלא בשל נהיגה מופרזת, כפי שעולה מפס"ד שניתן במסגרת תא"מ 21781-05-19 (ראה: סעיף 22 לפסק הדין), ומשכך המסקנה המתבקשת משלא הוכח אחרת, כי הנהג ברכב הנתבעות לא נסע בזהירות המתבקשת, לא היה ער מספיק לתנאי הדרך ואף לנעשה בכביש ויכול היה למנוע את התאונה כפי שעשו רכבים אחרים, ומשכך האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחן (ראה בעיניין זה: 11088-05-17 לעיל)
הנתבעות מבקשות להסתמך על פסקי הדין בהליכים שהתקיימו בבתי המשפט בירושלים ובתל אביב, כעילה לדחיית התביעה כנגדן.
טענה הזוכה לחזוק, במיוחד ביחס לתא"מ 46825-06-17, אשר שם צורף רק פס"ד שניתן לפי סעיף 79א ולא ידוע מה היו טענות הצדדים שם.
מעבר לכך, במסגרת תא"מ 21781-05-19 נפסק, בין היתר :
"בשים לב, כי חלק מהמכוניות שנקלעו לתאונה, לא החליקו בשל כתם השמן, אלא בשל נהיגה במהירות מופרזת (כך לדוגמא עולה מת/2 הודעת מר ישראל רוסתמי, שהבהיר כי הוא סטה עם רכבו כדי לא לפגוע ברכב הצלה שעמד על הכביש ורכב מאחוריו שנסע במהירות מופרזת, פגע ברכב ההצלה ונהדף עליו)...
...
הטענה לרשלנות העירייה מצד התובעות שם הינה, שהעירייה התרשלה בתחזוקה של הכביש וזאת בין היתר, בהינתן כי לא סילקה את המפגע, לא הציבה מחסום וכיוצ"ב, אך זה לא קשור לכך בענייננו, שנהג שנוסע צריך להוכיח שהחליק על כתם שמן זה ובאיזה מהירות נסע, וזאת כאמור לא עלה בידי הנתבעות כאן להוכיח , כי רכבן בכלל החליק מכתם השמן וכי הוא נסע במהירות סבירה, כאשר כאמור לעיל לא שוכנעתי כי אביגדור נסע במהירות סבירה.
בענייננו, לא מצאתי לנכון להשית על התובע לא אשם תורם ובטח ובטח שלא אשם תורם מקים אחריות, הואיל ושוכנעתי שמתוקף תפקידו הוא עצר את הרכב בצורה בטוחה עם מהבהבים אדומים, והגם אם העמיד את רכבו באמצע הכביש בכדי ליתן עזרה לפצועים, הרי שהוא עצר במקום היחיד בו יכל לעצור ובצורה בטיחותית.
בסיכומו של דבר, אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובע, ביחד ולחוד, סך של 15,831 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 4,500 ₪ ואגרות משפט.
